הקול שלא נשמע../images/Emo124.gif
מפורום לא כלה דרכנו - כיפה מתוך מכתבה של ש´ הסובלת ממגבלה פיזית: "אדם המציג את עצמו כמוגבל מעורר רתיעה מיידית. לא ניתנת לו ההזדמנות לבטא את אישיותו. אני לדוגמא גאה מאוד בעובדה שלמרות מגבלתי הפיזית אני עצמאית לחלוטין, מתפרנסת בכבוד, שמחה, מטיילת ומבלה. אבל – לבד". אהוד מקסימוב 6/25/2002 פורסם ב´מקור ראשון´ גיליון 248, ה´ בסיוון תשס"ב, 16.5.2002 כאשר קוראים את מכתבה של ש´, פתאום כל נושא ההיכרויות מקבל פרופורציות שונות: "ברצוני להשמיע את קולו של מגזר הדתיים-לאומיים שסובלים ממגבלה פיזית, שקולו לא נשמע במדור. בעולם המודרני, בו המראה החיצוני גובר פעמים רבות על השיפוט הערכי, נמצא הפנוי הנכה בבעיה קשה שבעתיים מחברו הבריא. אדם המציג את עצמו כמוגבל מעורר רתיעה מיידית. לא ניתנת לו ההזדמנות לבטא את אישיותו. אני לדוגמא גאה מאוד בעובדה שלמרות מגבלתי הפיזית אני עצמאית לחלוטין, מתפרנסת בכבוד, בעלת השכלה אקדמית, מבוססת כלכלית, תורמת לקהילה בה אני חיה, שמחה, מטיילת ומבלה. אבל – לבד. חברים ומכרים חוששים להציע לי, שמא יפגעו במי מהצדדים. פנייה לשדכנים נתקלת בתשובה "אנחנו לא מטפלים במקרים כאלה", ובמקרה הרע בניסיון לכפות הצעות שאינן באות בחשבון (תשושים, זקנים( . פרסום בעיתון יניב גל של פונים מבוגרים בגיל הוריי ומעלה, או פרזיטים שמשוכנעים שמצאו את עסקת חייהם - אני אפרנס אותם והם יואילו בטובם להעניק לי את חברתם המפוקפקת. ולעתים, גם גברים נשואים ה´מוכנים´ לגאול אותי מבדידותי בשעות הפנאי שלהם ואפילו לא מתביישים להסביר לי שבגילי (40) זה עדיף על פני המתנה לאביר שלדעתם כבר לא יגיע. הניסיון להכיר דרך מפגשי פו"פ (הרצאות, סופי שבוע וכו´) דורש אומץ לב רב מצד הפונה, שנידון להחמצת פנים מצד המארגנים ולמבטי רחמים מהמשתתפים. אחרי ניסיון כזה נדרשים מספר חודשי התאוששות. במדור אני מרבה לקרוא על פנויים/ות שתש כוחם מבליינד-דייטים ובלבי אני מקנאה בהם - להם לפחות יש הצעות. חלק גדול מהנכים נוטשים את דרך התורה והמצוות בגלל בדידותם. קשה להישאר לבד שבתות, חגים וכו´ בלי להתפתות להדליק רדיו או טלוויזיה. כמעט כל האירועים המותאמים לנכים מתקיימים בשבתות, ובאווירה חילונית לחלוטין. לעתים קרובות מוותרים גם על צניעות - רק לא להישאר לבד. העליתי את הבעיה בפני רבנים חשובים, אך איש מהם לא היה מוכן לטפל בנושא. כמעט כולם אמרו שלא כדאי להזכיר את המגבלה לפני הפגישה הראשונה, אבל אני איני מוכנה ´להפתיע´ את המועמד. חלק מהם סיבר את אוזני שיש לא מעט אנשים בריאים בודדים, אבל לדעתי זה לא דומה. מן הראוי היה שגורם רציני, בגיבוי של סמכות רוחנית, ייקח על עצמו את הטיפול בנושא. אני גם מציעה לפנויים ולפנויות לא להיבהל מנתון כמו כובד ראייה כובד שמיעה, צליעה, נכות קלה. בסופו של דבר כולנו מחפשים שותף לחיים ולא פועל או דמות ייצוגית". מישהו מוכן להרים את הכפפה? ש´ תשמח לקבל תגובות למכתבה ואולי אפילו... הצעות, בפקס הבא: 02-6434617 (ש´ כבדת ראייה, גרושה עם שני ילדים).
מפורום לא כלה דרכנו - כיפה מתוך מכתבה של ש´ הסובלת ממגבלה פיזית: "אדם המציג את עצמו כמוגבל מעורר רתיעה מיידית. לא ניתנת לו ההזדמנות לבטא את אישיותו. אני לדוגמא גאה מאוד בעובדה שלמרות מגבלתי הפיזית אני עצמאית לחלוטין, מתפרנסת בכבוד, שמחה, מטיילת ומבלה. אבל – לבד". אהוד מקסימוב 6/25/2002 פורסם ב´מקור ראשון´ גיליון 248, ה´ בסיוון תשס"ב, 16.5.2002 כאשר קוראים את מכתבה של ש´, פתאום כל נושא ההיכרויות מקבל פרופורציות שונות: "ברצוני להשמיע את קולו של מגזר הדתיים-לאומיים שסובלים ממגבלה פיזית, שקולו לא נשמע במדור. בעולם המודרני, בו המראה החיצוני גובר פעמים רבות על השיפוט הערכי, נמצא הפנוי הנכה בבעיה קשה שבעתיים מחברו הבריא. אדם המציג את עצמו כמוגבל מעורר רתיעה מיידית. לא ניתנת לו ההזדמנות לבטא את אישיותו. אני לדוגמא גאה מאוד בעובדה שלמרות מגבלתי הפיזית אני עצמאית לחלוטין, מתפרנסת בכבוד, בעלת השכלה אקדמית, מבוססת כלכלית, תורמת לקהילה בה אני חיה, שמחה, מטיילת ומבלה. אבל – לבד. חברים ומכרים חוששים להציע לי, שמא יפגעו במי מהצדדים. פנייה לשדכנים נתקלת בתשובה "אנחנו לא מטפלים במקרים כאלה", ובמקרה הרע בניסיון לכפות הצעות שאינן באות בחשבון (תשושים, זקנים( . פרסום בעיתון יניב גל של פונים מבוגרים בגיל הוריי ומעלה, או פרזיטים שמשוכנעים שמצאו את עסקת חייהם - אני אפרנס אותם והם יואילו בטובם להעניק לי את חברתם המפוקפקת. ולעתים, גם גברים נשואים ה´מוכנים´ לגאול אותי מבדידותי בשעות הפנאי שלהם ואפילו לא מתביישים להסביר לי שבגילי (40) זה עדיף על פני המתנה לאביר שלדעתם כבר לא יגיע. הניסיון להכיר דרך מפגשי פו"פ (הרצאות, סופי שבוע וכו´) דורש אומץ לב רב מצד הפונה, שנידון להחמצת פנים מצד המארגנים ולמבטי רחמים מהמשתתפים. אחרי ניסיון כזה נדרשים מספר חודשי התאוששות. במדור אני מרבה לקרוא על פנויים/ות שתש כוחם מבליינד-דייטים ובלבי אני מקנאה בהם - להם לפחות יש הצעות. חלק גדול מהנכים נוטשים את דרך התורה והמצוות בגלל בדידותם. קשה להישאר לבד שבתות, חגים וכו´ בלי להתפתות להדליק רדיו או טלוויזיה. כמעט כל האירועים המותאמים לנכים מתקיימים בשבתות, ובאווירה חילונית לחלוטין. לעתים קרובות מוותרים גם על צניעות - רק לא להישאר לבד. העליתי את הבעיה בפני רבנים חשובים, אך איש מהם לא היה מוכן לטפל בנושא. כמעט כולם אמרו שלא כדאי להזכיר את המגבלה לפני הפגישה הראשונה, אבל אני איני מוכנה ´להפתיע´ את המועמד. חלק מהם סיבר את אוזני שיש לא מעט אנשים בריאים בודדים, אבל לדעתי זה לא דומה. מן הראוי היה שגורם רציני, בגיבוי של סמכות רוחנית, ייקח על עצמו את הטיפול בנושא. אני גם מציעה לפנויים ולפנויות לא להיבהל מנתון כמו כובד ראייה כובד שמיעה, צליעה, נכות קלה. בסופו של דבר כולנו מחפשים שותף לחיים ולא פועל או דמות ייצוגית". מישהו מוכן להרים את הכפפה? ש´ תשמח לקבל תגובות למכתבה ואולי אפילו... הצעות, בפקס הבא: 02-6434617 (ש´ כבדת ראייה, גרושה עם שני ילדים).