רשמיי מההופעה
טוב, מה כבר אפשר להגיד אחרי אחד הביקורים הכי חשובים שהיו בארץ? אחרי אחת (או יותר נכון שתיים) מההופעות הכי מקצועיות ומרתקות שנראו בארץ? מאיפה בכלל מתחילים? ננסה את הפתיחה... אז הגעתי לבארבי ואמנם יגאל גאנג'ה וייבס שמאוד ציפיתי לראות לא היה מסיבה שלא ידועה לי עד כה, אבל על מגדל הפיקוח כבר שלט אייל "12 טרייבס" קונגו האחד והיחיד, שתמיד יודע לשמור על קור רוח אבל אתמול נראה היה שלא הצליח לו, והוא ניגן כהרגלו טיונים נדירים ומעולים שחיממו את הקהל לקראת ההופעה. אחריו עלו סטאק ופופא סמיילי המרכיבים את ארמגידיאון סאונד, שפיצו באופן מעולה על חסרונו של יגאל והעלו את החימום בכמה LEVELS. הצירוף של סמיילי לסאונד של סטאק מלפני שנתיים הוא החלטה מצויינת של סטאק, אחד התקליטנים הוותיקים בארץ, שעם ההגשה בבאד מאן סטייל של סמיילי עושה את הסאונד למיוחד מאוד. ואז זה קרה, האורות נדלקו בבמה, הרמקולים צ'ופרו בהגברה מרעידת אדמה. חברי הלהקה עלו אחד אחרי השני, וכאן אני רוצה להתייחס ללהקה, שכללה ברובה ככולה נגנים צעירים ומוכשרים, שנראו ככאלו שגדלו על הלהקה, ונתנו לערב רוח מרעננת ואנרגיות מחוזקות! חשמלית, בס, מערכת תופים מצוידת, פרקשן שכלל כמות נרחבת של כלים וצלילים, ואמנם לי חסרו כלי נשיפה, בראס, אך פיצו על כך שתי עמדות קלידים, ארבע קומות סה"כ, שהפיקו את הצלילים שחסרו. האמרגן ההזוי של ההרכב והציג אותם. ארבעה זמרים על במה אחת עלו ופשוט החלו לשיר. בלי חארטות, בלי גינונים, נטו מוזיקה. על פניהם של חברי ההרכב, ובייחוד על סדריק מייטון ניתן היה להבחין בניסיון עשיר וברפרטואר הופעות שלא יבייש אף אומן בינלאומי מהשורה הראשונה. כי כאלה הם הקונגוס, אבני דרך בז'אנר המופלא הזה. חבורה שהשאירה את חותמה בעולם הרגאיי ולאחר כל כך הרבה שנים באולפן ועל במות של כמות מדינות שרק אנשים כמו אייל פלד ראו, היום פשוט נהנית מהמצב הקיים. ובשונה ממרבית הלהקות של דור הזהב של הרגאיי, אליו משתייכים גם הקונגוס, היצירה שלהם לא נפסקת, ורק לפני שנה הוציאו אלבום מדהים שגם ממנו נגנו כמה וכמה קטעים. באמצע ההופעה האנרגיות הוכפלו, הלהקה הייתה בשיא העירנות והקצב המוזיקלי עלה בהתאם. רוב השירים הסתיימו בFADE OUT, הופעה ארוכה של קרוב לשעתיים לדעתי. פול וייבס נייס, וסיום בFISHERMAN, שלמרות הפצרותיי וצעקותיי בשורה הראשונה, לא הביאו להתחלת השיר מההתחלה. זה היה סיום נהדר להופעה, אבל כל הנוכחים בבארבי הרגישו שזה לא מספיק. האמרגן עלה לבמה ואמר "אתם יודעים מה שלמה היה אומר? כמה שלא תקבל... לאדם זה אף פעם לא יהיה מספיק." והקונגוס החליטו לפנק בעוד שיר אחד, שהיה לפחות נראה ספונטני, וסגר הופעה אגדית נוספת בבארבי. ולסיכום בשיטת הבלייזר: הטוב: אני חושב שזו ההופעה הראשונה מחו"ל, לא רק ברגאיי, שהאומנים לא אמרו בה אפילו פעם אחת "SHALOM" ומגיע להם הרבה שאפו על זה. הרע: קשה למצוא. כמו שאמרתי, בראס היה עושה את זה ממושלם לסופר מושלם. המכוער: האמרגן ההזוי שהדגים כוראוגרפיה ששמורה רק לו כפי הנראה. BLESS! גיל. נ.ב חזר לי האינטרנט הביתה! הידד!