הקורבן הרגשי

[קסנדרה*]

הקורבן הרגשי

לאחרונה יצא לאקרנים הסרט "ילדי השמש" סרטו התיעודי של רן טל, שלא תוקף את החברה הקיבוצית, אלא משקיף על עברהּ בנוסטלגיה, אהדה וכאב. (קישור מצורף) כמו גם מוצגת התערוכה "לינה משותפת" במוזיאון תל אביב - אוצרת: טלי תמיר. (קישור מצורף) ניתן להתרשם מהתקופה של טרום קום המדינה, כאשר עלו הקיבוצים על הקרקע והתיישבו סמוך לגבול (ימי חומה ומגדל), וגם קיבוצים שעלו לאחר קום המדינה. ומה שגורם לתהייה, מדוע אין קיבוץ של יוצאי מרוקו, או תימן, או כורדיסטן או כל מדינה הנחשבת מזרחית או צפון אפריקאי. ובאותם ימים, כאשר הוזרמו תקציבים לקיבוצים, הרבה מאד משפחות ברוכות ילדים, היו צריכים להתמודד עם פרנסתם ולהסתדר אך בקושי. ציטוט: "מבעד לדימויים הפסטורליים הלקוחים כולם מהוויי החיים הקיבוצי של פעם, מחלחלת לה אמת אחרת – זו הקשורה לקורבן הרגשי שנדרש הפרט בחברה השיתופית להעלות על מזבח השוויון וה"ביחד". - אני תוהה האם ניתן להשוות בין ה"קורבן" הרגשי שחוו ילדי הקיבוצים במקלחת או הלינה המשותפת, לבין הקורבן של ילדים שאף הם לנו לינה משותפת - 3 במיטה אחת, ולא נהנו משכשוך בבריכה, משיעור בחליל או חצוצרה, משיעורי בלט , מגן משחקים, קייטנות, שוקו חם ביום קר ועוד.

 

[בני עוזרי]

קראתי את הכתבה על התערוכה

דליה מנור כותבת שהעימות העקרוני שתמיר מציגה הוא בין שתי השקפות עולם: האחת מציגה את האינדיבידואליזם, את הפרט ואת פרטיותו וזכויותיו במרכז העולם האנושי, השקפה שמקבלת בתקופה המודרנית את מלוא הגיבוי והתמיכה בה מן הקפיטליזם מצד אחד ומהפסיכואנליזה מצד שני; העמדה האחרת, הקולקטיבית, הרואה לא את היחיד במרכז הבריאה אלא את הקבוצה והחברה כגוף משמעותי. תמיר נוגעת בדוגמאות ליישויות קולקטיביות, מזו הלאומית ועד כיתת בית ספר או יחידת חיילים: "כיצד ניתן לפרש (...) את הרצון העז להשתייך? האם אלה רגשות חיוביים בלבד?" (עמ' 85). לעתים קרובות נדמה שתמיר רואה באינדיבידואליזם ובשאיפה לפרטיות איזה נתון טבעי, מולד, ואילו את הרצון החברתי, את השאיפה ל"יחד" כאיזו סטייה ישראלית מיוחדת. לפי תמיר הלינה המשותפת הקיבוצית והאתוס של הקיבוץ על הקבוצה השפיע ודרדר לא רק את הקיבוצים, אלא את כל החברה הישראלית, שהעלתה את כוחו של הקולקטיב, והורידה את הלגיטימיות של הפרט, שמתנגד לאתוס הציוני קבוצתי. בצורה הזאת העלו על נס את הליכתם של בני הקיבוצים ליחידות הקרביות ולצבא כדי לממש את ערכי הקולקטיב ואת בני הקיבוצים שעלו בצבא, כמו אהוד ברק והרבה בני קיבוצים שנשארו בצבא, אבל הביטו בבוז על בני הקיבוצים שיצאו מהקיבוץ ועזבו לחו"ל או לעיר. בשיר "בלדה על עוזב קיבוץ" מצביעים על השינוי בגישה בקיבוצים בין האתוס הקבוצתי הקבוצתי והציוני החזק והגישה האינדוידואלית. רק בדור השלישי יש עזיבה מסיבית של בני הקיבוצים את האתוס הציוני הקבוצתי, ירידה חדה בגיוס ליחדות הקרביות, עזיבה של הקיבוצים לעיר ולחו"ל והכרה שהם לא מורי הדרך לחברה הישראלית. הלינה הקיבוצית והאתוס הקבוצתי השפיע על האתוס הישראלי ורק היום ישראל משתחררת מהאתוס הציוני קבוצתי. בני המושבים ובני עדות המזרח, לנו ביחד קיבלו את החום המשפחתי כי ההורים המזרחיים לא היו שבויים באתוסים, שמבחינה פסיכולוגית הם סטיה מהנורמה האנושית. הם דוכאו מבחינה כלכלית מידי הממסד הקולקטיבי המפאיניקי, כאשר לא קיבלו את המשאבים שקיבלו הקיבוצים. העוול הגדול למזרחיים הוא שלא קיבלו את כל מה שקיבלו הקיבוצים. היום הקשת המזרחית לא מוכנה לקבל שהקיבוצים ינצלו את המשאבים הלאומיים שקיבלו לצורך שימוש וימכרו אותם למרבה במחיר. אני חושב שאת צודקת והקיבוצים לא יכולים להתבכיין על הלינה המשותפת, כשהיו להם תנאים, בריכה לילדים ובני עדות המזרח לנו 3 בחדר, בלי בריכה ובלי תנאים. האתוס הציוני קבוצתי שהם יצרו ופגע גם בהם, פגע בכל החברה הישראלית שהיתה ציונית, קבוצתית, מיליטריסטית ובלי הקשבה לשיח של קבוצות מקופחות כמו הפלשתינאים והמזרחיים. אין להם מה להתלונן אלא על עצמם.

 

[אנטוליו]

הערה בקשר ל"משפחות ברוכות ילדים".

אני לא אוהב את הביטוי הציני הזה. משפחות מרובות ילדים היה כורח מציאות בעבר הרחוק, כשכדה"א לא היה מאוכלס דיו, תנאי חיים היו קשים ופרימיטיביים והייתה תמותת ילדים גבוהה בגלל העדר תנאים היגייניים אשר גרמו למחלות. בגלל השגי הרפואה והטכנולוגיה המצב השתפר מאז בהרבה, אך משפחות פרימיטיביות ונחשלות ממשיכות להתנהל לפי דפוסי של בעולם הקדמון ולהתרבות כאילו דבר לא קרה בינתיים. כרגע יש בעולם פיצוץ אוכלוסין, האיזון האקולוגי הופר מזמן ואין כבר מספיק לא מזון, לא מים שפירים ולא שטחי מחייה לכולם. חוסר האחריות ותבונה בהבאת ילדים בלי חשבון גורם לכך שהילדים המיותרים האלה, הילדים בסיכון, נולדים וחיים חיי עוני וניוון. הם חסרי השכלה ומקצוע מועיל וכך הופכים לעבריינים , מזיקים לחברה מהווים נטל כבד עליה. אני בטוח שמוצאם של מרבית שוכני בתי סוהר ומוסדות סעד למיניהם הוא מ"משפחות ברוכות ילדים" .

 

[Jen74]

אני אתייחס לחלק האחרון של התגובה שלך

אתה כותב שאתה בטוח שמוצאם של מרבית שוכני בתי הסוהר ומוסדות סעד למיניהם הוא ממשפחות ברוכות ילדים. ואני אומרת לך שאני כמעט בטוחה שאין כל קשר בין משפחות ברוכות ילדים לשוכני בתי הסוהר. לא צריך לחיות במשפחה פרימיטיבית או ברוכת ילדים כדי להדרדר לפשע. מספיק לחיות כילד להורים שלא ידעו לחנך כנדרש את הילד. לא חסרים "ילדי שמנת" שהם פושעים. אני כן מסכימה שיש יותר סיכוי שמשפחות ברוכות ילדים מדפקות על סף מוסדות הסעד למיניהן, כמו גם משפחות חד הוריות ועוד קבוצות חלשות אחרות.

 

[קסנדרה*]

יש הרבה מאד גורמים לעבריינות, משפחה גדולה היא

רק אחת מתוך רשימה ארוכה. תלוי גם באיזו סוג עבריינות מדובר, כי גם לזה יש קשר, סוג העבריינות והסיבות לה. יש עברייני רכוש, יש את הקבוצות האלימות, יש את עברייני הכייף, עבריינות בני טובים , עברייני המחאה הגברית ועבריינות לתקופת זמן. לכל אחד מסוגי העבריינות הנ"ל סיבות, בחלר מסוגי העבריינות, משפחות מרובות ילדים הם בכלל לא אחד הגורמים, כמו למשל בעבריינות בני טובים, במחאה הגברית, בעבריינות הנובעת מקשיי גיל ההתבגרות, עבריינות בשביל הכייף, עם מה נשארנו אם כן ??? קל לקפוץ ולשחרר משפטים, רק שצריך להסתמך על משהו, על תוצאות מחקרים, סטטיסטיקות או כל חומר מוסמך אחר. אז לא !!!! אין בבתי רוב מכריעה מקרב משפחות מרובות ילדים.

 

[קסנדרה*]

אגב פיצוץ האוכלוסין, קראת מה כתב כאן מרווואן?

הרחם הפלסטינית תנצח - לא שאני מאמינה בזאת, אבל כן, זו אחת הדוגמאות להבאת ילדים לעולם ללא התחשבות באיום שמרחף על כדור הארץ, לתנאי עוני, לחיים לא טובים. בבתי הסוהר לידיעתך, הנתונים הם קצת שונים מכפי שאתה מציג זה. מה שאתה טוען, היה נכון בעבר, מאז השתנו הנתונים, אבל אם זו דעתך, ואין הסתמכות על נתונים מוסמכים, אז זכותך להביע את דעתך ולחשוב כך.

 

[אנטוליו]

אם את טוענת שהנתונים השתנו,

אשמח לקבל קישור מתאים. בשביל זה אנחנו כאן - ללמוד אחד מהשני.

 

[קסנדרה*]

אשתדל למצוא באינטרנט, אני מצאתי את הנתון הזה

בכתבה שפורסמה לפני כשניתיים, בכתבה שפורסמה במעריב, במגזין של סופ"ש. היו מספרים מדוייקים לפי שנים.

 

[OSDSET]

שאלה יוצאת מהכלל. אני אשמח לשמוע מה דעת אנשים

בנושא זה.

 

[ליאב האחד1]

מה השאלה: מי היה יותר מסכן?

מה השאלה שאתה שואל: מי היה יותר מסכן? הילדים שהופרדו מההורים שלהם ואומרים שהיו מסכנים אבל היה להם יותר קל עם שיעורי החלילית והמקהלה או הילדים שגדלו עם ההורים, אבל חיו שלושה בחדר? אני חושב שכולם היו מסכנים, אבל לפחות היתה להם תקווה שלילדים שלהם יהיה יותר טוב. לנו אין גם את התקווה הזאת. יש לנו יותר כסף וההורים שלנו מגדלים אותנו, אבל האוירה במדינה השתנתה ולא בטוח שאנחנו רוצים להשאר במדינה. הרבה בגיל שלי ויותר מבוגרים ממני אומרים שנמאס להם מהאוירה בארץ והם רוצים לעזוב לחו"ל. אני מרגיש שחלק מאיתנו שמרגישים שהמדינה הזאת מתפוררת יותר מסכנים מאלה שהיו לפני הרבה שנים.