שמלת תחרה1
Well-known member
אז אחרי החום, העייפות, התשישות, אובדן הטעם, כאבי ראש שלא נפסקים, נימול ברגליים ועוד שלל ירקות - אזרתי את הכוח לרשום את הפוסט הזה.
נדבקתי בקורונה, אני נמצא במלונית בשלבי החלמה. אני רואה פה אנשים מבוגרים בגילאים של ההורים שלי, תשושים, כפופים, עם חום, מחזיקים בקיר כדי שלא ייפלו. אנשים עם מבט מלא בייאוש וחרדה מגיעים לחדר אוכל בכוח כדי להכניס משהו לפה. הם יכולים להיות אבא ואמא שלכם! כל המצקצקים בלשון שחושבים שזה שפעת לא מבינים כלום מהחיים שלהם, זו מחלה שונה לגמרי שלכל אחד יש את הסיפור שלו.
הקורונה פה. אפשר לנצח אותה ברמה הרפואית, לבסוף הרוב מחלימים, אבל מה עם מקרי הדיכאון, חוסר התקווה, החרדות הקיומיות, החרדות הכלכליות? התרופה בידיים שלכם!
ראבק, שימו מסכה גם כשחם, תשמרו מרחק אחד מהשני, והכי חשוב: אל תיפגשו את ההורים.
עם כל הכבוד לגעגועים, עדיף שיחות וידאו מאשר שיהיה הסיכון הקלוש ביותר שההורים שלנו יידבקו - ואז המדרון הוא חלקלק ביותר.
אל תגידו "לי זה לא יקרה".
כמה שאני מתגעגע בטירוף לילדים שלי!
שתפו!
אורי אליהו
רק מנסה לחזור להתנהל לפני שמגפת הקורונה הגיעה, והופ פוסט כזה, מאותת לי הרגעי הקורונה כאן.
מה איתכם? איך הקורונה השפיע/ משפיע על אורח החיים שלכם?
נדבקתי בקורונה, אני נמצא במלונית בשלבי החלמה. אני רואה פה אנשים מבוגרים בגילאים של ההורים שלי, תשושים, כפופים, עם חום, מחזיקים בקיר כדי שלא ייפלו. אנשים עם מבט מלא בייאוש וחרדה מגיעים לחדר אוכל בכוח כדי להכניס משהו לפה. הם יכולים להיות אבא ואמא שלכם! כל המצקצקים בלשון שחושבים שזה שפעת לא מבינים כלום מהחיים שלהם, זו מחלה שונה לגמרי שלכל אחד יש את הסיפור שלו.
הקורונה פה. אפשר לנצח אותה ברמה הרפואית, לבסוף הרוב מחלימים, אבל מה עם מקרי הדיכאון, חוסר התקווה, החרדות הקיומיות, החרדות הכלכליות? התרופה בידיים שלכם!
ראבק, שימו מסכה גם כשחם, תשמרו מרחק אחד מהשני, והכי חשוב: אל תיפגשו את ההורים.
עם כל הכבוד לגעגועים, עדיף שיחות וידאו מאשר שיהיה הסיכון הקלוש ביותר שההורים שלנו יידבקו - ואז המדרון הוא חלקלק ביותר.
אל תגידו "לי זה לא יקרה".
כמה שאני מתגעגע בטירוף לילדים שלי!
שתפו!
אורי אליהו
רק מנסה לחזור להתנהל לפני שמגפת הקורונה הגיעה, והופ פוסט כזה, מאותת לי הרגעי הקורונה כאן.
מה איתכם? איך הקורונה השפיע/ משפיע על אורח החיים שלכם?
