הקושי בלהדריך לבד.
שוב שלום לכולם. אני שוב רוצה לפרוק מעל עצמי עצבים ותיסכולים למינהם..
אני מדריכה לבד קבוצה של 30 בנות בכיתה י"ב, יש לי רכז שכבה שהוא מדריך של הבנים של י"ב והוא עוזר לי בקטעים של משמעת וכאלה, אבל ממש לא נמצא איתי בשטח ומעבר לזה שאני מפנה אליו בנות עם בעיות משמעת אין יותר מדי עזרה מצידו [כאילו, זה עוזר לי המון וחוסך לי כל מיני בעיות משמעת מעצבנות, אבל עדיין...] אתמול הבטחתי לחניכה שאני אלמד איתה למבחן ואז עוד חניכה באה לבקש ממני עזרה לימודית לבגרות שיש לה עוד שבועיים, אז אמרתי לה שאני לא יכולה היום כי הבטחתי כבר ללמד מישהי ואם אספיק אלמד אותה היום יותר מאוחר אבל אם לא יש לנו את כל שבוע הבא ללמוד.. הקיצר, היא התחילה להתעצבן עליי שאני אף פעם לא עוזרת לה ושזה לא פייר ובלה בלה וגם היא התחילה לדבר איתי על הפליות שאני עושה, דבר שאני פשוט שונאת שהם אומרות לי וזה מעצבן אותי ממש ! ניסיתי להסביר לה שזה לא קשור להפליה או לזה שאני לא רוצה ללמד *אותה* זה פשוט קשור לזה שהבגרות עוד שבועיים והמבחן- מחר. [כאילו, מה היה לה כלכך קשה להבין את זה?????? שעה התכווחתי איתה!] בכל מקרה, במהלך כל הויכוח הזה, 2 בנות שלי חזרו שתויות לבניין ומסטולות משתייה אז הייתי צריכה לטפל בזה ותוך כדי הייתי צריכה לחשוב על הפעילות שאני מעבירה עוד שעה [לכבוד עשרה בטבת..] אני פשוט מרגישה שאני נקרעת בין כל הבנות שלי, שאני לא מצליחה ל'ספק' להם את כל הצרכים שלהם, וזה מתסכל אותי. בכלל, זה כזה מעצבן להדריך לבד, לפעמים אני רוצה שתהיה לי את היכולת להתפצל לכמה אנשים בו זמנית, ככה הכל היה נראה אחרת..
בכל מקרה, אני עושה כמיטב יכולתי, וגם איכשהו בסוף אתמול הצלחתי לדחוס איכשהו את הכל ואיכשהו יצא שפחות או יותר כולם יצאו מרוצים.. [אני יצאתי מונשמת אבל בקטנה
]
שוב שלום לכולם. אני שוב רוצה לפרוק מעל עצמי עצבים ותיסכולים למינהם..