הקושי הבלתי נתפס בין זכרון לעצמאות

[r i n i]

הקושי הבלתי נתפס בין זכרון לעצמאות

כמו בכל שנה החיבור בין יום הזיכרון ליום העצמאות הוא בלתי נמנע אך גורם קושי רב להמון משפחות.
משפחות שאיבדו בן משפחה מתקשות להפוך את יום הזיכרון ליום של שמחה.
משפחות שלשמחתן לא קשורות באופן ישיר ליום הזה מוצאות את עצמן מתעסקות ב"מה נעשה בערב" ו"אל תשכח לקנות פיתות".
איך אתן חוות את הימים האלו כאשר יש לכן כבר בן/בת בצבא?
מה עמדתכן בנוגע לחיבור הזה בין הימים?
האם הגיע הזמן להפריד? לשנות את הסדר?

 

[מימי מייאו 1]

לא קשורה ישירות לשכול באופן אישי, הטראומה שלי מהצמידות שונה

במקום מגורי חגיגות יום העצמאות התקיימו בעבר בצמידות למקום שך טקסי יום הזכרון
וזוכרת את עצמי בתור מתנדבת משטרה מתחננת בפני חלק מהחוגגים שלא ישבו לאכול ולא ילכלכו את האנדרטה לזכרון הנופלים בישובי

 

[הכובסת מקומה שנייה]

באמת בלתי נתפס....תמיד היה לי קשה עם החיבור הזה

עכשיו שאני אמא לחייל, הקושי גדול שבעתיים, היציאה מהאבל והכאב לשמחה, ריקודים וזיקוקים, לא ממש מובן. מצד שני אולי זה ״היחוד״ שלנו כמדינה כזאת. מכירה כמה חיילים שנפלו במלחמות ובמבצעים, וגם הביטוי מבצע לא ברור לי, הרי כל המבצעים הם מלחמות לכל דבר.

 

[אקונה מטטה5]

להפריד את יום הזיכרון מיום העצמאות

אצל המשפחות השכולות, העצב שם, במשך כל השנה ולצערם אינו הולך לשום מקום. והמשפחות חוגגות (מציינות?) חגים אחרים.
אבל סמיכות הארועים, בין יום הזכרון ליום העצמאות, אינו מאפשר את המעבר, כי הרי אין כפתור המכבה את העצב וממדליק את השמחה.
לדעתי, אין חובה לחבר בין הארועים והייתי קוראת להפריד בינהם.

 

[BrightEye]

פתאום חשבתי על זה שאולי נשיא המדינה

הנוכחי יהיה מסוגל לחשוב יותר יצירתי, הוא כבר הראה שהוא יותר עממי ונגיש לכאב של האזרחים.
אולי שווה לארגן אליו פניה מסודרת.

 

[r i n i]

צריך לחשוב על רעיון טוב

סתם להגיד "להפריד" זה לא מספיק.
ליום העצמאות יש תאריך מוגדר - ה' באייר - יום הכרזת המדינה.
פה ושם בלוח השנה יש ימי זיכרון כאלו ואחרים דתיים ולא דתיים.
אי אפשר סתם להיצמד ליום, סתם למצוא יום פנוי, צריך למצוא משהו שיש בו הגיון.
ואני מסכימה איתך לגבי הנשיא הנוכחי, אני לא חושבת שזה תלוי בו. יש כל כך הרבה אמוציות סביב היום הזה מכל כך הרבה גורמים שזה יהיה נס אם יצליחו להגיד בקול רם את מה שמבקשים.

 

[Gali112]

הצמידות קשה מנשוא אבל גם הפרדה בלתי אפשרית

לדעתי אין זכות קיום ליום עצמאות במדינה שלנו בלי יום זיכרון הצמוד אליו, גם אם הקושי כבד עד כדי בלתי אפשרי. אני משתדלת מערב יום הזיכרון ועד שעות הצהריים להתמקד ביום הזיכרון ורק אח"כ בהדרגה לעבור לחגיגות.
&nbsp

 

[אקונה מטטה5]

לדעתי, עם יצירתיות ורגישות, הפרדה אפשרית

אחרת, אנחנו מוציאים קהל שלם (יקר וחשוב) מתוכנו ,ש (חלקו הגדול) אינו יכול להשתתף בחגיגות של יום שהוא כל כך משמעותי.

 

[מלכת הלבבות 8]

עבורי זה יום לא קל

כמדי שנה בשנה משתתפת בטקס הזיכרון בעירי ובסיום הטקס מניחה פרח לזכרו של חבר ילדות
אשר נפל במלחמת לבנון באותו יום נפגשנו ממש באקראי מי היה מאמין שזו תהייה הפעם האחרונה שנפגש
יהיה זכרו ברוך

 

[צוק22]

בתור אחיינית לדוד שנפל

אין ספק שהקושי הוא גדול... בטח ובטח לאמא שלי (אחותו).
היא תמיד אמרה שהיא לא יכולה לסבול את יום העצמאות אבל עשתה מאמץ כשהיינו ילדים ללכת איתנו בערב להופעות ולשנות אוירה.
אבל הקושי היה גם בפורים שהיה תאריך מאוד קרוב ליום נפילתו. וגם באירועים משמחים כי הוא תמיד חסר ונשאר איתנו רק כתמונה.
אני לא בעד לשנות את התאריך כי יש הרבה מחשבה מאחורי הזמן של יום העצמאות... זה בא אחרי פסח, יום השואה ויום הזכרון... מעבדות לחירות... מהשמדה המונית להגנה עצמית...
סבא שלי שהיה ניצול שואה ואחר כך אב שכול אמר תמיד שדוד שלי לפחות נפל עם נשק ביד... זה לא היה קורה בלי העצמאות של עם ישראל.
הכאב נשאר בכל חג ובכל אירוע אבל לומדים לחיות איתו ולהמשיך.

 

[r i n i]

הקשר בין יום שואה ליום הזיכרון

שיר שמצאתי בפייסבוק ושיתפתי בעמוד שלי:

בהפרש של שבוע / צור ארליך
שני ימי זיכרון סמוכים כל שנה,
לטובת החישוב הכללי
כמה עולה לנו עם מדינה
וכמה עולה לנו בלי.

כמה עצוב, שולחת לך חיבוקים