bad girl201
New member
הקושי לסלוח לעצמי
העתקתי כאן קטע מתוך הבלוג שלי, שכתבתי ב-19.5.2005... "כבר עוד מעט שנה שאני מכירה אותך. אותך- שאם הייתה לי אפשרות בחירה הייתי מעדיפה לא להכיר בכלל. נכון שזה עבר, אבל זה חלק בהיסטוריה שלי שאני לא גאה בו, והלוואי שאפשר היה כמו במחשב פשוט לעשות delete על התקופה שעברתי איתך...אבל לצערי זה בלתי אפשרי. ודווקא בגלל זה יש לי את הקושי הגדול הזה לסלוח לעצמי- על זה שאהבתי אותך באמת, שרציתי לתת לך את כל כולי, שהלכתי אחריך והאמנתי לשקרים שלך פעם אחר פעם. פגיעה על פגיעה, עלבון על עלבון- התחננת, וכמו טיפשה סלחתי. באמת ניסיתי להאמין לבולשיט הזה שהשתנית. אומרים שהזמן ירפא, אבל גם אם הוא ריפא חלק מהפצעים- זה עדיין כל כך איטי, וכל כך כואב...כי זה בלתי נמנע להיזכר כשהרכבת עוברת בדיוק מול ה- שלך כשאני נוסעת פעמיים בשבוע ללימודים...אני מודה שאני מתגעגעת לרגעים היפים המעטים שהיו לנו למרות שהם היו שקר גדול וכואב, וכך גם כל ה"אני אוהב אותך" שאמרת לי, אבל יחד עם זאת אני יודעת שאני לא יהיה מסוגלת להסתכל עליך אם אני אראה אותך יום אחד. אני לא נוטה לשמור טינה לאנשים, אבל במקרה שלך זה שונה. גם אם סלחתי ה- לא שוכח וכנראה שגם לא ישכח...וכן למרות הגעגועים לרגעים ההם, אני שונאת אותך. ואני בדרך כלל לא בן אדם ששונא, אבל כמו שאמרתי- איתך זה אחרת. אני מתארת לעצמי שבטח אתה לא קורא את זה, וגם אם כן- אתה בטח לא מנחש שזה אתה...אז י`, כן זה עליך למרות שאתה לא יודע... ~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~ למי שתוהה מה פתאום כתבתי עליו, אז ככה ברגע של חולשה ועצב פשוט הייתי חייבת לשפוך את מה שהיה לי על הלב... אז ישבתי וכתבתי... איזו הקלה" איך מתמודדים עם הרגשת הכאב העצומה שהותיר בנו אדם שפגע בנו? ולמה למרות כל היתרונות שיש בי (ואני יודעת שיש בי כמו למשל מראה חיצוני טוב, אופי וכו'- אומרים לי את זה כל הזמן) אני עדיין לא מצליחה? זה בן אדם שהתייחס אליי בצורה הכי מגעילה בעולם, ועדיין המחשבות לא מרפות ממני, למרות שאני יודעת שאני לא ראויה לטיפוס כזה אלא להרבה הרבה יותר טוב...איך אתם מתמודדים/ התמודדתם עם מצבים דומים?
העתקתי כאן קטע מתוך הבלוג שלי, שכתבתי ב-19.5.2005... "כבר עוד מעט שנה שאני מכירה אותך. אותך- שאם הייתה לי אפשרות בחירה הייתי מעדיפה לא להכיר בכלל. נכון שזה עבר, אבל זה חלק בהיסטוריה שלי שאני לא גאה בו, והלוואי שאפשר היה כמו במחשב פשוט לעשות delete על התקופה שעברתי איתך...אבל לצערי זה בלתי אפשרי. ודווקא בגלל זה יש לי את הקושי הגדול הזה לסלוח לעצמי- על זה שאהבתי אותך באמת, שרציתי לתת לך את כל כולי, שהלכתי אחריך והאמנתי לשקרים שלך פעם אחר פעם. פגיעה על פגיעה, עלבון על עלבון- התחננת, וכמו טיפשה סלחתי. באמת ניסיתי להאמין לבולשיט הזה שהשתנית. אומרים שהזמן ירפא, אבל גם אם הוא ריפא חלק מהפצעים- זה עדיין כל כך איטי, וכל כך כואב...כי זה בלתי נמנע להיזכר כשהרכבת עוברת בדיוק מול ה- שלך כשאני נוסעת פעמיים בשבוע ללימודים...אני מודה שאני מתגעגעת לרגעים היפים המעטים שהיו לנו למרות שהם היו שקר גדול וכואב, וכך גם כל ה"אני אוהב אותך" שאמרת לי, אבל יחד עם זאת אני יודעת שאני לא יהיה מסוגלת להסתכל עליך אם אני אראה אותך יום אחד. אני לא נוטה לשמור טינה לאנשים, אבל במקרה שלך זה שונה. גם אם סלחתי ה- לא שוכח וכנראה שגם לא ישכח...וכן למרות הגעגועים לרגעים ההם, אני שונאת אותך. ואני בדרך כלל לא בן אדם ששונא, אבל כמו שאמרתי- איתך זה אחרת. אני מתארת לעצמי שבטח אתה לא קורא את זה, וגם אם כן- אתה בטח לא מנחש שזה אתה...אז י`, כן זה עליך למרות שאתה לא יודע... ~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~ למי שתוהה מה פתאום כתבתי עליו, אז ככה ברגע של חולשה ועצב פשוט הייתי חייבת לשפוך את מה שהיה לי על הלב... אז ישבתי וכתבתי... איזו הקלה" איך מתמודדים עם הרגשת הכאב העצומה שהותיר בנו אדם שפגע בנו? ולמה למרות כל היתרונות שיש בי (ואני יודעת שיש בי כמו למשל מראה חיצוני טוב, אופי וכו'- אומרים לי את זה כל הזמן) אני עדיין לא מצליחה? זה בן אדם שהתייחס אליי בצורה הכי מגעילה בעולם, ועדיין המחשבות לא מרפות ממני, למרות שאני יודעת שאני לא ראויה לטיפוס כזה אלא להרבה הרבה יותר טוב...איך אתם מתמודדים/ התמודדתם עם מצבים דומים?