עוד יוסף פנדריך
Member
הקו האדום של הנשיאה נאור
מתברר שנשיאת ביהמ"ש העליון כב' השופטת נאור מתנגדת בכל תוקף לדרישת חלק מחברי הועדה למינוי שופטים, לראיין בעצמם את המועמדים לשפיטה. לדעתה קיים חשש שחברי הועדה רוצים לעמוד על דעותיהם הפוליטיות של המועמדים.
לדעתי התנגדותה של הנשיאה מופרכת הן מבחינה משפטית והן מבחינה ענינית.
משפטית, לועדה יש אותן סמכויות שיש לועדת המשנה. לפי המשפט המינהלי סמכויות המאציל זהות לסמכויות הנאצל. הועדה מאצילה חלק מסמכויותיה לועדת המשנה. הואיל וועדת המשנה מראיינת מועמדים רשאית גם הועדה עצמה לראיין אותם.
ענינית, חשש כשלעצמו שבעל סמכות ישתמש לרעה בסמכותו, לא מצדיק שלילת הסמכות מעיקרה. לפי ההגיון הזה כל עובד ציבור שיש לו סמכות על פי החוק, לא יוכל להפעיל את סמכותו, בגלל החשש שהוא ישתמש בה לרעה.
לפיכך הרמטכל לא יכול להפעיל את הצבא, פקיד שומה לא רשאי להוציא הודעת שומה חוקר משטרה לא רשאי לחקור חשוד וכך הלאה. השיטה של כב' השופטת נאור מובילה לאנרכיה.
השיטה בישראל מבוססת על ועדת בחירה שחברים בה נציגי מפלגות, נציגי השופטים, נציגי השלטון ונציגי לשכת עורכי הדין. החוק עצמו קובע שבין החברים יהיו פוליטיקאים. אי אפשר להדיר את הפוליטיקאים מהליך הבחירה. לא רק שאפשר אלא חייבים לערב אותם מכוח החוק
אין צורך לומר שהראיון צריך להתבצע בתנאים ראויים שיפיג כל חשש לשיקולים פסולים. הוא צריך להיות פומבי (כמו מנויים בכירים בארה"ב), ולא בלשכת ח"כ כמו אמירתה הקנטרנית של נציגת הלשכה בועדה.
צודקים חברי הועדה, הטוענים שהם אינם חותמת גומי. לא ברור על פי המצב היום מי הגורם שמחליט באמת מי יתמנה לשיפוט ועל פניו נראה שהשופטים הם שקובעים מי יצטרף אליהם.
הנשיאה הנכבדה חייבת לכבד את השיטה הקיימת. אני מאוד מקווה שהועדה תמלא תפקיד אקטיבי יותר בבחירת השופטים.
http://www.news1.co.il/Archive/001-D-386030-00.html
מתברר שנשיאת ביהמ"ש העליון כב' השופטת נאור מתנגדת בכל תוקף לדרישת חלק מחברי הועדה למינוי שופטים, לראיין בעצמם את המועמדים לשפיטה. לדעתה קיים חשש שחברי הועדה רוצים לעמוד על דעותיהם הפוליטיות של המועמדים.
לדעתי התנגדותה של הנשיאה מופרכת הן מבחינה משפטית והן מבחינה ענינית.
משפטית, לועדה יש אותן סמכויות שיש לועדת המשנה. לפי המשפט המינהלי סמכויות המאציל זהות לסמכויות הנאצל. הועדה מאצילה חלק מסמכויותיה לועדת המשנה. הואיל וועדת המשנה מראיינת מועמדים רשאית גם הועדה עצמה לראיין אותם.
ענינית, חשש כשלעצמו שבעל סמכות ישתמש לרעה בסמכותו, לא מצדיק שלילת הסמכות מעיקרה. לפי ההגיון הזה כל עובד ציבור שיש לו סמכות על פי החוק, לא יוכל להפעיל את סמכותו, בגלל החשש שהוא ישתמש בה לרעה.
לפיכך הרמטכל לא יכול להפעיל את הצבא, פקיד שומה לא רשאי להוציא הודעת שומה חוקר משטרה לא רשאי לחקור חשוד וכך הלאה. השיטה של כב' השופטת נאור מובילה לאנרכיה.
השיטה בישראל מבוססת על ועדת בחירה שחברים בה נציגי מפלגות, נציגי השופטים, נציגי השלטון ונציגי לשכת עורכי הדין. החוק עצמו קובע שבין החברים יהיו פוליטיקאים. אי אפשר להדיר את הפוליטיקאים מהליך הבחירה. לא רק שאפשר אלא חייבים לערב אותם מכוח החוק
אין צורך לומר שהראיון צריך להתבצע בתנאים ראויים שיפיג כל חשש לשיקולים פסולים. הוא צריך להיות פומבי (כמו מנויים בכירים בארה"ב), ולא בלשכת ח"כ כמו אמירתה הקנטרנית של נציגת הלשכה בועדה.
צודקים חברי הועדה, הטוענים שהם אינם חותמת גומי. לא ברור על פי המצב היום מי הגורם שמחליט באמת מי יתמנה לשיפוט ועל פניו נראה שהשופטים הם שקובעים מי יצטרף אליהם.
הנשיאה הנכבדה חייבת לכבד את השיטה הקיימת. אני מאוד מקווה שהועדה תמלא תפקיד אקטיבי יותר בבחירת השופטים.
http://www.news1.co.il/Archive/001-D-386030-00.html