"הקדמה לארול", לכל בעלי אישולי הפיציות.
דרך אגב - תרצה אמרה באחת ההזדמנויות הפומביות שמאיר מ-ע-ו-ל-ם לא אושפז. אז הנה הקטע מחורשת טל,עת השתחררתי, תורגם משמיעה... מומלץ לשמוע אותו חי (תרתי משמע...) ככה אפשר להרגיש את הבעות הפנים של מאירק'ה. "אתם מקיבוץ? אז, אז תקשיבו טוב כי מי שמקיבוץ פטור, יכול להתנמנם. "הנה סוכם", כמו שהרבה דברים מתחילים בקיבוץ במילה הזאת, "סוכם" "סוכם" שוועדת בריאות תקבע דרגת אכפת לכל חבר וחבר, למה אמרו - חבר, כמה שיותר אכפת לו- ככה הוא יותר מתרגז, וכמה שיותר הוא מתרגז ככה זה עולה לו בבריאות. אמרו- אם ככה , אז ועדת בריאות- לפי מצב תקופתי של החבר, תקבע לו דרגת אכפת, לאמור - עד כאן אכפת לך, מכאן ואילך- עזוב, הנח, שחרר, הרפה, נשימה שלווה, ידיים לצדדין, ראש לאחור, חפיף דליל, חליק ז'נטיל. עד כאן, יש לכם את זה? מכאן ואילך זה הולך ומסתבך, מי שיישאר על החוט של הסיפור, יקבל בונוס. יום אחד, מקבל גיבורינו טלפון מהמרפאה, "לבוא דחוף". אני בא, כל ועדת בריאות, שני נציגים מהמזכירות, ואומרים לי- "מאיר (ב רכות), להלן: לא אכפת לך משום דבר, בשום פנים ואופן- שוווום כלום. שואל אותם- "מה קרה לכם?" "מה קרה לנו?, מה קרה לך?" "מה קרה לי?" "מה קרה לך?- עוד רגע אכפת לך, עוד קצת אכפת לך ואתה...... אתם יודעים מחזמר לא מחייב לגמור משפטים במילים, יש כוראוגרפיה, יש תנועות ...עוד רגע אכפת לך ואתה... ...הבנתי, שאלתי אותם: "לכמה זמן לא אכפת לי משום דבר בשום פנים ואופן?" אומרים לי- "תקופה של 90 יום" אז עצמי פתאום קופץ ואומר לי- "בוא'נה כסף קטן, תגיד ישר 180!" אני אומר לעצמי - "שששששש", ככה הם רואים שאני עושה למישהו סמוי מהעין ששששש כזה שורקני, לא אומרים מילה, אז אני אומר- "טוב, תנו פתק." "בשביל מה אתה צריך פתק?" אני אומר להם- "תראו, אתם ואני יודעים שאני לא אכפת לי משום דבר בשום פנים ואופן. אבל הרי יגיע רגע ואני אצא מהמרפאה (אומרים לי- "כן"), טוב, 20 מטר אני אלך, פתאום יקפוץ עליי אכפתניק קיצוני- שיהיה לי פתק שלא אכפת לי, שיירד לי מהגב." אומרים "בסדר", נותנים לי פתק שעליו כתוב: "לנושא\מוסר כתב זה ל-א א-כ-פ-ת, משום דבר, בשום פנים ואופן, באף נסיבה, ומה לא כתוב בפתק, תקופה של 90 יום החל מהיום..." חתום: מרכז ועדת בריאות, נציג מהמזכירות. מקפל ת'פתק, שם אותו בכיס יוצא מהמרפאה, שעת בין -ערביים קסומה, שואל את עצמי- "מה זאת אומרת- לא אכפת לי?" והנה, נייר מקומט זרוק ככה, אני מייד מתכופף להרים אותו, תופס אותי עצמי באמצע הכיפוף ואומר לי: "עזוב ת'נייר הזה, מה זה שכחת? לא אכפת לך! 20 מטר מהמרפאה אתה מתכופף להרים נייר, לאן נגיע?!?" אני אומר לעצמי- "ששששש מה קרה לך?!? מאכפתיות קיצונית לאי-אכפתיות מוחלטת? בן אדם יכול לחטוף מזה את שוק ה נונ-שלאנס!", אני אומר לעצמי כאילו יש דבר כזה, אין, אבל לעצמי- אני מרשה לעצמי... ; טוב - אנחנו גומרים בזה שאני אוסף את הנייר באי-אכפתיות ומחדיר אותו לפח בלי שהפח ירגיש.... שטויות,אה? נו, אז מה? בטח, כשלא אכפת אז... שלא יהיה שטויות. (אה גנדי?) מגיע הביתה, כבר ערב - נונ-שלאנס היר איי קאם. לא אכפת לי משום דבר, צונח בכורסא הזאת והיא מתחילתה איתי- "ידעתי שתבוא, ידעתי..." אני אומר לה- "אז מה?! (בהתרסה)" - לכורסא..., מה אכפת לי?... עוברת שעה, לא אכפת לי. עוברת עוד שעה... מתחיל להילחץ, אני מודה, בסדר- לא אכפת, לא אפכת. אבל- קמים בבוקר לעבוד, או לא קמים? הנה זו השאלה. אומר לי עצמי: "בוא אני אגיד לך מה זה "לא אכפת לך": סחוב רכב, רצוי של ו. בריאות, רצוי שצריך להוציא חברים ב- 6:30 בבוקר למחרת לקופת חולים, סחוב את הרכב הזה! סע וטייל ברחבי ישראל... גדל שפם.... תתנצר.... תעבור ניתוח לשינוי המזל.. תעשה מה בראש שלך! זה -, לא אכפת לך!" ביני לבינכם, זה שיא האכפתיות! רק- מהמהנגטיביות, מהשלילה... "סחוב רכב" "למה, למה סחוב רכב?" "מה אכפת לך שעומד רכב? סחוב רכב רצוי של ועדת בריאות" "למה מה מה קרה לך?" "רצוי, מה?...." שיא האכפתיות, אבל מהשלילה. ביני לבינכם. לעצמי אני אומר- "מתאים לי". הולך ללוח הרכב, תלויים שם המפתחות של הפיז'ו של ו.בריאות, כאילו קוראים לי- "קח אותנו, קח אותנו"... לוקח אותם יורד לרחבת רכב הנה גם כן הפיז'ו של ו. בריאות, עומדת שם בסטייל כזה- "מאיר.... בוא שב אצלי קצת, איך הריפוד אהה? שמעתי שאתה אוהב את ההנדסה הצרפתית של מכוניות, אהה מאיר?" אין גבול לאיך לחפצים מתעללים היום בבני אדם! "נעץ מפתח מאיר", אני נועץ מפתח "טרטר אותי, מאיר!" כל מה שהפיז'ו אומרת לי, אני עושה.. כי בסך הכול מה אכפת לי?, מה אכפת? יש דלק, אני שואל את עצמי - "לאן?", אומר לי עצמי- "עכו" אני אומר לו- "מה אתה עושה צחוק, זה שעתיים וחצי, כולה עכו.." הוא אומר לי "בסדר, מה אתה דואג? יש נהרייה, יש ראש הנקרה, יש נאקורה, יש צוור, צידווו(ן), ככה לאט לאט לעצמי נהיה מבטא צרפתי,- דאאאמור... תקיף את הים התיכון, מה אתה מה אתה מה אתה??" "בסדר, מה אני מה אני מה אני...." נוסעים, לא אלאה אתכם דווקא באמת בעכו מתעורר אצלי המצפון הרדום שלי, שאני קורא לו אליהו, ואומר לי- "אם תחזיר את הרכב עכשיו הביתה, אף אחד לא יידע מכלום". אני אומר למצפון- "בוקר טוב אליהו!, מה עם קילומטראז'?" אומר לי אליהו- "אל תרשום קילומטראז'!" חשבתי שאני לא מאמין מה אני שומע, מה המצפון משחרר חבר מלרשום קילומטראז'?? חשבתי- "אה, פריצת דרך!" פתאום עצמי, אומר לי- "תראה למצפון הרדום שלך שיש לך פתק שלא אכפת לך, ושימשיך לישון... בשביל מה יש לך פתק?, תן לו פתק" מצפון עם עצמי, עצמי עם המצפון... מה אני אגיד לכם, נהייתי סמורטיט, סמרטוט מכל העסק והדרך מסמרטוט לשלולית זה עניין של... מה בכך. זאת אומרת, תראו אותי כשלולית עכשיו; 'זת' אומרת, גם אין יותר מדי פואנטה בסיפור הזה, למי שמצפה... אין. חזרתי הביתה, אבל שעתיים יותר מאוחר (מישהי מהקהל אומרת לו משהו... כולם צוחקים "אני אתן לך פתק" נראה לי) מותק של... ציון, רק שניה, תני לי להגיע לאין-פואנטה ואני שלך פוראבאר... חזרתי הביתה, אבל שעתיים יותר מאוחר, זאת אומרת- חברים לקופת חולים ב- 6:30,רבע לשבע, הם כבר הוציאו עם הטנדר של הפלחא, זאת אומרת יכלתי לא לחזור... אבל חזרתי; אם חזרתי אז לא בזמן. זאת אומרת - לא, ו... לא . נו זאת נראית לכם צורה של פואנטה?
