הקיסם בעינו של אלוהים - קריאה שניה.
את "הקיסם" של ניבן ופורנל קראתי בפעם הראשונה בגיל 16. בזמנו, זו היתה כמעט התגלות רוחנית. ללא ספק זה היה הספר הכי טוב שקראתי עד אז. הרבה זמן עבר מאז, הטעם שלי השתנה לחלוטין. נגשתי לקריאה השניה בחשש ברור - האם הזמן יהרוס לי עוד זכרון נעים? האם עכשיו כשאני יותר רגיש לדברים כמו כתיבה טובה ודמויות מפותחות הספר יראה לי טפשי? טוב, אז הכתיבה לא מדהימה. הדמויות לא מפותחות במיוחד. והספר עדיין מדהים. הספר, למי שלא קרא, הוא ספר "מפגש ראשון" האולטימטיבי. אלף שנה בעתיד, האימפריה האנושית פוגשת לראשונה גזע זר, והמפגש הראשון הזה מתחיל טוב והופך בהדרגה לאסון. בניגוד למצופה מה שטוב במיוחד בספר הזה הוא שהחייזרים, בעצם, הרבה פחות זרים ממה שנראה בהתחלה. הם לא רוצים לחטוף את בנות כדור הארץ או להשתמש בגופות אדם לניסויים. הם רק רוצים לחיות בשקט. גם הם וגם בני האדם פועלים בצורה סבירה למען המטרות שלהם - אבל שרשרת של נסיבות, פחד הדדי, וסוד גדול אחד שמסתירים החייזרים, גורמים למפגש הרסני בין שתי התרבויות, מפגש שלא שונה במיוחד ממפגשים בין תרבויות כאן, על כדור הארץ. הספר די איטי בהתחלה ובסיום שלו אבל על הכל מכפר אמצע הספר, שכולל את אחד מקטעי הפעולה המדהימים ביותר במד"ב. גם בקריאה שנייה, הספר החזיק אותי ער עד שעות מאוחרות ביותר - פיזית, לא הצלחתי לעזוב אותו. תחושת הפלא נמצאת בכל חלק מהספר (חוץ מהסוף), והסיום שלו חזק ביותר. גם אם שני הכותבים הם סופרי מד"ב כבד, ויש בו פיתוח מדוקדק של הפיזיקה של מסע בחלל והביולוגיה החייזרית, הרעיונות שהוא מעלה הם חברתיים בסופו של דבר, ונוגעים בפוליטיקה וחברה. לחובת הספר עומדת החברה האנושית האריסטוקרטית והלא דמוקרטית, שמתוארת בצורה חיובית מדי. ג´רי פורנל כבר העיד על עצמו פעם שהוא ליברל של המאה השלוש עשרה. וכל הדמויות כמעט נשמעות כמו לארי ניבן, אבל לזה כבר התרגלתי. ועדיין, למרות שזה לא ספר מושלם, הוא ספר מצוין בתחומו ומומלץ ביותר.
את "הקיסם" של ניבן ופורנל קראתי בפעם הראשונה בגיל 16. בזמנו, זו היתה כמעט התגלות רוחנית. ללא ספק זה היה הספר הכי טוב שקראתי עד אז. הרבה זמן עבר מאז, הטעם שלי השתנה לחלוטין. נגשתי לקריאה השניה בחשש ברור - האם הזמן יהרוס לי עוד זכרון נעים? האם עכשיו כשאני יותר רגיש לדברים כמו כתיבה טובה ודמויות מפותחות הספר יראה לי טפשי? טוב, אז הכתיבה לא מדהימה. הדמויות לא מפותחות במיוחד. והספר עדיין מדהים. הספר, למי שלא קרא, הוא ספר "מפגש ראשון" האולטימטיבי. אלף שנה בעתיד, האימפריה האנושית פוגשת לראשונה גזע זר, והמפגש הראשון הזה מתחיל טוב והופך בהדרגה לאסון. בניגוד למצופה מה שטוב במיוחד בספר הזה הוא שהחייזרים, בעצם, הרבה פחות זרים ממה שנראה בהתחלה. הם לא רוצים לחטוף את בנות כדור הארץ או להשתמש בגופות אדם לניסויים. הם רק רוצים לחיות בשקט. גם הם וגם בני האדם פועלים בצורה סבירה למען המטרות שלהם - אבל שרשרת של נסיבות, פחד הדדי, וסוד גדול אחד שמסתירים החייזרים, גורמים למפגש הרסני בין שתי התרבויות, מפגש שלא שונה במיוחד ממפגשים בין תרבויות כאן, על כדור הארץ. הספר די איטי בהתחלה ובסיום שלו אבל על הכל מכפר אמצע הספר, שכולל את אחד מקטעי הפעולה המדהימים ביותר במד"ב. גם בקריאה שנייה, הספר החזיק אותי ער עד שעות מאוחרות ביותר - פיזית, לא הצלחתי לעזוב אותו. תחושת הפלא נמצאת בכל חלק מהספר (חוץ מהסוף), והסיום שלו חזק ביותר. גם אם שני הכותבים הם סופרי מד"ב כבד, ויש בו פיתוח מדוקדק של הפיזיקה של מסע בחלל והביולוגיה החייזרית, הרעיונות שהוא מעלה הם חברתיים בסופו של דבר, ונוגעים בפוליטיקה וחברה. לחובת הספר עומדת החברה האנושית האריסטוקרטית והלא דמוקרטית, שמתוארת בצורה חיובית מדי. ג´רי פורנל כבר העיד על עצמו פעם שהוא ליברל של המאה השלוש עשרה. וכל הדמויות כמעט נשמעות כמו לארי ניבן, אבל לזה כבר התרגלתי. ועדיין, למרות שזה לא ספר מושלם, הוא ספר מצוין בתחומו ומומלץ ביותר.
