הקיץ כבר כאן

[קשת בצבע]

הקיץ כבר כאן

איזה תכניות כבר הספקתן לתכנן? עם הילדים? בלעדיהם?

אתם מאוהבי הקיץ? או משונאיו המושבעים? ספרו לנו למה.

 

[על שפת הנחל]

אותי מעניין

איך עושים את זה בלי משכורת 13..

 

[שמנתולה]

עכשו תחשבי איך עושים את זה עם 4 ילדים

מינימום 2000 ש"ח לחודש לילד... אאוץ'

 

[על שפת הנחל]

יש לכם

הנחת קבוצה, לא?

אבל האמת שאני באמת לא יודעת איך כלכלית אפשר לגדל 4 ילדים...

 

[ninii]

משונאות הקיץ

ועכשיו עם ילד קטן שמקשה על הדלקת המזגן... אפילו עוד יותר...
תוכניות... מממ... אין ממש... להמשיך בשגרה ובאוגוסט (בחופש של הילד) לבקר הרבה משפחה וחברים

משכורת 13... חלום...

 

[טלית נודדת]

אני אוהבת את הקיץ

למרות שמאז שהתחלתי לעשות ספורט חורף אני גם אוהבת את החורף

התוכניות: סוף סוף לחזור הביתה לצפון! בנתיים הבית נראה כאילו חייזרי הקרטונים השתלטו לנו על הבית... אחרי זה התוכניות כוללות עבודה, עבודה וקצת ים.

 

[מטיילת בענן]

גם אנחנו עוברות דירה

למקום בו השכנים בתקווה פחות יחבבו קריוקי ומערכות הגברה אימתניות. גם אצלנו מלא ארגזים ושמחה בלב .

אנחנו טסות שלושתינו ללונדון באוגוסט, כי מכריחים אותי מהעבודה לקחת שבועיים רצופים של חופש. זה היה ככה גם לפני בוא הילדה, ואיכשהו הצלחתי להתחמק מזה כל פעם מחדש, כי חופש באוגוסט זה זוועה בעיני. פעם נסעתי לכנס בחו"ל, פעם עבדתי על פרוייקט, ופעם הייתי בחופשת לידה. אז השנה לשם שינוי אני יכולה להעריך את זה כי זה פותר לי את בעיית הסידור כשאין מסגרת. יש לנו משהו כמו שלושה ימים שצריך לארגן אותם וכל השאר מסודר.

חוץ מזה באופן כללי אני שונאת את החופש הגדול. גדודי תיכוניסטים רועשים בכל מקום, הכל צפוף, חם ומגעיל וכו'. מעדיפה להישאר בבית במזגן.

אין לי מושג איך מסתדרים עם הסיפור הזה כשהחופש הוא מיולי או יוני...

 

[קשת בצבע]

איך היו מעברי הדירה שלכן?

הארגזים פרוקים? השכנים נאים?

 

[מטיילת בענן]

ובכן

מבחינת הארגזים המצב לא רע בכלל. יחסית השתלטנו על המצב במהירות, בייחוד לאור העובדה שיש כאן פרחחית שזוחלת בכל מקום וידה בכל, ומאוד אוהבת להיעמד ליד ארגזים ולהוציא מהם מכל הבא ליד. עוד יש קצת עבודה, אבל אני מעריכה שלא לעוד הרבה זמן.
(ואפילו מצאתי ארגז עם מכנסיים מלפני ההיריון ששמחתי לגלות שעולים עלי ברובם

)

השכנים הם ללא ספק שיפור מרענן. לא שיש פה דממה, אבל אין מה להשוות. מסתבר שעברנו לבניין שהוא סוג של קיבוץ - מסתובבים פה בני משפחה מקומה לקומה, ואפילו לי יש דודים שגרים כמה קומות למטה.

והדירה... אח, איזה תענוג. אני ממש מרגישה כמו פרסומת לפרברים. גדולה, יפה, ובונוס לירושלמיות - איזה אוויר! לא מרגישים כמעט שזו מודיעין, כמעט שלא מדליקות מזגן.