הקישור הקשור
העבר, ההווה והעתיד של טיפול בכאב כרוני
והפעם בחכתנו מאמר שפורסם בחודש שעבר (17/10/14) ב-PtoHealth:
כאחות עם ותק של כמה עשורים, כסופרת וכחולת כאב כרוני, מציגה קופר זווית מעניינת על הנושא: העבר, ההווה והעתיד – מבחינת יחסי אנוש של מטפל-מטופל.
תקציר מזורז: פעם הייתה היכרות אישית בין החולה לרופא שלו והתייחסות לכל מה שכרוך בהתמודדות עם כאב כרוני בחיים, היום יש רופאים שאפילו לא טורחים להרים את העיניים או לבדוק פיזית. היא גם לא חוסכת מהחולים, מהם היא מצפה שיקדישו את הדקות הספורות הללו עם הרופא לעניין עצמו, ידחפו את הסלולרי בחזרה לכיס ויביטו זה לזה בעיניים: "דברו. בקשו מאיש המקצוע המטפל בכם משאבים כדי להתמודד עם הכאב הכרוני. אם אין להם, דברו איתם על כמה זה חשוב לכם. דבר זה לא רק שיזכיר למטפל שאתה בן אדם עם אותם צרכים כשלו, זה עשוי לעזור להם לשנות את נקודת המבט האישית שלהם וישפר את הטיפול שלהם". במקום אחר היא מוסיפה שעלינו, החולים, לתת קול לכאב ולהשמיע אותו מנקודת המבט שלנו לא רק מול הרופאים אלא גם במדיה. “אני לא מכירה אדם אחד שחי עם כאב כרוני שלא רוצה לראות שינוי בדרך שבה כאבו נתפש, נשפט ומטופל".
מה דעתכם על הגישה הזו?
הכדור באמת במגרש שלנו?
מה נסיונכם אומר?
חופן חיוכים,
סיגל
והפעם בחכתנו מאמר שפורסם בחודש שעבר (17/10/14) ב-PtoHealth:
העבר, ההווה והעתיד של טיפול בכאב כרוני
מאת: סלסטה קופר (Celeste Cooper)
מאת: סלסטה קופר (Celeste Cooper)
כאחות עם ותק של כמה עשורים, כסופרת וכחולת כאב כרוני, מציגה קופר זווית מעניינת על הנושא: העבר, ההווה והעתיד – מבחינת יחסי אנוש של מטפל-מטופל.
תקציר מזורז: פעם הייתה היכרות אישית בין החולה לרופא שלו והתייחסות לכל מה שכרוך בהתמודדות עם כאב כרוני בחיים, היום יש רופאים שאפילו לא טורחים להרים את העיניים או לבדוק פיזית. היא גם לא חוסכת מהחולים, מהם היא מצפה שיקדישו את הדקות הספורות הללו עם הרופא לעניין עצמו, ידחפו את הסלולרי בחזרה לכיס ויביטו זה לזה בעיניים: "דברו. בקשו מאיש המקצוע המטפל בכם משאבים כדי להתמודד עם הכאב הכרוני. אם אין להם, דברו איתם על כמה זה חשוב לכם. דבר זה לא רק שיזכיר למטפל שאתה בן אדם עם אותם צרכים כשלו, זה עשוי לעזור להם לשנות את נקודת המבט האישית שלהם וישפר את הטיפול שלהם". במקום אחר היא מוסיפה שעלינו, החולים, לתת קול לכאב ולהשמיע אותו מנקודת המבט שלנו לא רק מול הרופאים אלא גם במדיה. “אני לא מכירה אדם אחד שחי עם כאב כרוני שלא רוצה לראות שינוי בדרך שבה כאבו נתפש, נשפט ומטופל".
מה דעתכם על הגישה הזו?
הכדור באמת במגרש שלנו?
מה נסיונכם אומר?
חופן חיוכים,
סיגל