הקלדתי ״דיכאון״ בחיפוש פורומים

הקלדתי ״דיכאון״ בחיפוש פורומים

ומעניין היה שאחד מהפורומים שעלו הוא ״עשרים פלוס״.
כנראה לא בכדי.
אני בת עשרים (פלוס) ולעומת שנות העשרה מדובר בגן עדן.
נו, הכל יחסי.

ועדיין ההתמודדות היא קבועה ומתישה והדיכאון אורב לי מעבר לפינה.
כנראה לעד אצטרך להתמודד עם הידיעה הזו.

הייתי שמחה בחדר שלי, במיטה הזוגית שלי,
עם הטלוויזיה והספרים והמצעים הירוקים והשמיכות החדשות.
בית משלי. לראשונה אולי, לפחות לתחושתי. פינה אמיתית שהיא לגמרי שלי.
התאהבתי בשידה שלי.
בקירות
במראה הגדולה
במיטת העץ

הרגשתי בת מזל

וברגע אחד הכל נשמט מתחתיי.
שוב אני נאלצת לעזוב,
שוב אני נעזבת
ננטשת
שוב אני צריכה להמשיך לנדוד.

עד מתי?

נמאס לי שוב להתנייד עם שני התיקים שלי
שמכילים מעט בגדים, 4 ספרים ומעט מסמכים.
שני התיקים האלו נראים לי פתאום הדבר הכבד ביותר.
כאילו את כל עולמי אני נאלצת לאחוז על הגב.
שוב.
זה כבר לא שעשוע.
זה משחק אכזרי.
אני רוצה להיאסף.
שמישהו אחר יאסוף אותי, כן.

שוב לבד
שוב בלי בית
בלי עבודה
בלי חיבוק מזויין



(נמאס)
 
היי אשת השמש

נשמע שאת חיה במין בריחה כל הזמן, מעברים תכופים ממקום למקום. למה בעצם? מה מונע ממך להישאר באותו מקום?
 
כל פעם זה משהו אחר

אבל אלו תירוצים שונים ומשונים שמכסים על סיבה מאוד פשוטה-
קשה לי להשאר באותו מקום. נהייה לי רע מהר מאוד.
כשהריכוז דועך אני שוב נאלצת להתמודד עם הרגשות שלי.
 
נשמע מכאיב

ראיתי שכתבת לסטארק שאת מטופלת תרופתית. מה הסם שלך?

טיפול פסיכולוגי מועיל מאוד מבחינת דיכאון, היכולת לקבל זווית ראייה חיצונית על מה שקורה וכלים להתמודדות עם הדיכאון. אל תידחי את הרגשות שלך. תקבלי אותם. זה בסדר לומר "לא טוב לי כאן", "אני רוצה ללכת למקום אחר" ו"כבר לא מתאים לי להיות פה". תעשי מה שגורם לך להרגיש טוב.
 
אני נוטלת ציפרלקס

כבר כמה שנים.
אני חשה בת מזל אמיתית. מהרגע שהתרופה התחילה לפעול ועד היום
אני חשה את ההשפעה הסופר-מטיבה שלה עליי.
עבורי זו היתה הצלה.
לשמחתי, אני באותו מינון כל השנים וההתעסקות שלי עם התרופה היא מינימלית.

כתבתי לא פעם שאני חסידה גדולה של טיפול פסיכולוגי.
ברור לי (מבוסס על הניסיון שלי) שזו פיסת הפאזל החסרה.

בעקבות השבוע האחרון החלטתי שלא-משנה-מה זה הדבר שאני
הולכת לעשות- לקבל טיפול. מעל העל

תודה
 
טוב לשמוע

אני מקווה שתמצאי את מישהו שתצליחי להתחבר אליו. קשר עם המטפל הוא גם גורם חשוב בטיפול הפסיכולוגי.
אנחנו פה בשביל להמשיך לתמוך לאורך כל הדרך
 

איליה29

New member
את כמעט משוררת, אשת שמש. רציתי להגיד משהו

ציני,אבל אין לי. אני מקווה שתמצאי את הנקודה הקבועה שלך,ושיהיה לך שקט.
 

Lady Stark

New member
היי שמש

התחושה שאת מתארת , שאת רוצה מישהו שיאסוף אותך, זו תחושה מאוד מאוד מוכרת.
מאמינה שרובנו חווה אותה בתקופה זו או אחרת.
היא מאפיינת מצבים בהם אנחנו כל כך לא סומכים על עצמנו, שהמלחמה הפנימית גם מכריעה את כל הכוחות שלנו וגם, יש כמיהה לדמות אימהית או אבהית שתושיע אותנו.
עם כל הקושי בזה, יש לך את היכולת לאסוף את את עצמך ולהתחיל בצעדים קטנים ליצור אמון בעצמך. ובכך שאת המבוגר האחראי פה.
אני מצטערת על הקושי ועל התקופה הקשה והמטלטלת, כמו שהיא נשמעת ממך.
מקווה שאת מטופלת ואם לא, ממליצה בחום לא לוותר על זה בתחושות שאת חווה עכשיו.
תרגישי טוב.
 
תודה רבה

מטופלת תרופתית בלבד. אין לי געשה כרגע לטיפול פסיכולוגי.
אני מקווה שיהיה לי בקרוב.
אני חסידה גדולה של טיפול
 
את יודעת מה חשבתי?

בגלל שאין שם מטפלים, יש שיטה של טיפול באמצעות סקייפ. יש מטפלים פרטיים שעובדים בשיטה הזאת (שווה להריץ גוגל) ויש גם שירות כזה במרפאה בתל השומר, משהו חדש שהם מריצים שם. זה מעולה לאנשים שאין להם נגישות לטיפול פסיכולוגי, או לפחות נשמע ככה. שווה בדיקה!
 
למעלה