אשת השמש האדומה
New member
הקלדתי ״דיכאון״ בחיפוש פורומים
ומעניין היה שאחד מהפורומים שעלו הוא ״עשרים פלוס״.
כנראה לא בכדי.
אני בת עשרים (פלוס) ולעומת שנות העשרה מדובר בגן עדן.
נו, הכל יחסי.
ועדיין ההתמודדות היא קבועה ומתישה והדיכאון אורב לי מעבר לפינה.
כנראה לעד אצטרך להתמודד עם הידיעה הזו.
הייתי שמחה בחדר שלי, במיטה הזוגית שלי,
עם הטלוויזיה והספרים והמצעים הירוקים והשמיכות החדשות.
בית משלי. לראשונה אולי, לפחות לתחושתי. פינה אמיתית שהיא לגמרי שלי.
התאהבתי בשידה שלי.
בקירות
במראה הגדולה
במיטת העץ
הרגשתי בת מזל
וברגע אחד הכל נשמט מתחתיי.
שוב אני נאלצת לעזוב,
שוב אני נעזבת
ננטשת
שוב אני צריכה להמשיך לנדוד.
עד מתי?
נמאס לי שוב להתנייד עם שני התיקים שלי
שמכילים מעט בגדים, 4 ספרים ומעט מסמכים.
שני התיקים האלו נראים לי פתאום הדבר הכבד ביותר.
כאילו את כל עולמי אני נאלצת לאחוז על הגב.
שוב.
זה כבר לא שעשוע.
זה משחק אכזרי.
אני רוצה להיאסף.
שמישהו אחר יאסוף אותי, כן.
שוב לבד
שוב בלי בית
בלי עבודה
בלי חיבוק מזויין
(נמאס)
ומעניין היה שאחד מהפורומים שעלו הוא ״עשרים פלוס״.
כנראה לא בכדי.
אני בת עשרים (פלוס) ולעומת שנות העשרה מדובר בגן עדן.
נו, הכל יחסי.
ועדיין ההתמודדות היא קבועה ומתישה והדיכאון אורב לי מעבר לפינה.
כנראה לעד אצטרך להתמודד עם הידיעה הזו.
הייתי שמחה בחדר שלי, במיטה הזוגית שלי,
עם הטלוויזיה והספרים והמצעים הירוקים והשמיכות החדשות.
בית משלי. לראשונה אולי, לפחות לתחושתי. פינה אמיתית שהיא לגמרי שלי.
התאהבתי בשידה שלי.
בקירות
במראה הגדולה
במיטת העץ
הרגשתי בת מזל
וברגע אחד הכל נשמט מתחתיי.
שוב אני נאלצת לעזוב,
שוב אני נעזבת
ננטשת
שוב אני צריכה להמשיך לנדוד.
עד מתי?
נמאס לי שוב להתנייד עם שני התיקים שלי
שמכילים מעט בגדים, 4 ספרים ומעט מסמכים.
שני התיקים האלו נראים לי פתאום הדבר הכבד ביותר.
כאילו את כל עולמי אני נאלצת לאחוז על הגב.
שוב.
זה כבר לא שעשוע.
זה משחק אכזרי.
אני רוצה להיאסף.
שמישהו אחר יאסוף אותי, כן.
שוב לבד
שוב בלי בית
בלי עבודה
בלי חיבוק מזויין
(נמאס)