אבל בשיטה הישנה לא די בשיפט, חייבים להחזיק גם Caps Lock דולק (וידאתי ליתר ביטחון). אומנם לא צריך ללחוץ עליו כל הזמן, אבל פירוש הדבר שכדי להקליד בעברית צריך לכבות אותו, ואז להדליק שוב כדי לחזור לניקוד. די מסורבל ומעיק עליי. אני מקלידה עיוור בשתי הידיים (משתמשת ברוב האצבעות) ורק בסוף מנקדת, במידת הצורך. כיום גם זה כבר פחות, כי ניקוד מלא לטקסט שלם אפשר לעשות בנקדן אוטומטי, החדשים ממש טובים, ואז נותר רק להגיה. גם זו מלאכה נוקדנית מפרכת, אבל לא לאצבעות...
מסכימה איתך שהחיוב להשתמש רק באלט הימני מצער, וחבל שאי אפשר בשניהם, אבל לא נורא... וממילא גם האותיות מפוזרות במקלדת, ואחרי שמתרגלים לשיטה החדשה זוכרים כבר איפה נמצא כל סימן, ומכיוון שיש היגיון וזה לא סתם מספר שרירותי, קל יותר לזכור (כשהתחלתי לנקד בשיטה הישנה הייתה לי פתקה מודבקת לצד המסך).
אני חושבת שמה ששבר אותי סופית היה סימן הטעם, שנזקקתי לו הרבה בעבודתי, והקו המפריד, שאני "מכורה" לו, ובשיטה הישנה הייתי צריכה ליצור אותו בצורה מסורבלת מאוד, וכמעט בלתי אפשרי במחשבים ניידים נטולי מקלדת נומרית.