דעה? אוקיי: רוג'ר ווטרס.
אני כל כך מזדהה איתו, שזה לא נעים כבר. כל מה שהוא עשה, היה קורה גם לי (אם היה לי כישרון מוזיקלי ולהקה). ווטרס הוא בן-אנוש. ווטרס הוא האח שתמיד היה לי, אך אף פעם לא סבלתי. ווטרס הוא בעל השקפה כלכלית-חברתית דומה לי: סוציאליסט, אך רק בתור שיטת ממשל. "חייה ותן לחיות" (אמן!). אני כאילו יכול להיכנס לתוך הראש שלו. כשאני מנסה לנתח את היחסים בינו לבין שאר חברי הלהקה, אני יכול לתת דוגמא, למצב שהייתי בו במשך חיי: ווטרס הוא החזק, השתלטן אך מנגד הדיכאוני והפגיע. מצבי הרוח שלו הפכפכים. הוא רגע אחד מתלהב, וחלק מ"החבר'ה", ורגע אחר הוא אאוטסיידר מרושע. גילמור, רייט ומייסון הם התגלמות האנדרדוג, הילד הקטן, שתלוי בווטרס, נפגע ממנו, אך מתקשה להיות המנהיג, משום שאין לו את הכישורים לשם כך. כולם אוהבים אותם, בגלל שהם התגלמות המסכנות, הגלמודיות. הם הקורבנות של ווטרס. אבל ווטרס לא רוצה להיות רשע, הוא פשוט משתלט ברגע שהוא מבין שהוא יכול לעשות את העבודה הכי טוב. הוא לקח אחריות, עשה סדר- נכון, בדרקוניות, ובלי התחשבות ברגשות של אחרים. מה לעשות, יש לו בעיות חברתיות. הוא לא תמיד מבין שהוא פוגע. ברור שהיה צריך להטיס את בארט מהלהקה- הרי נרקומנים הזויים ומעופפים הם לא מישהו שאפשר לעבוד איתו. אגב, כשאני מנסה לחשוב על אחד כזה, עולה לי שם מוכר- ג'וני רוטן, הבסיסט של ה'סקס פיסטולז'. שכידוע, לבש חולצה עם הכיתוב "אני שונא את פינק פלויד"- אולי משנאה לווטרס על מה שהוא עשה לבארט(?). מאוד אופנתי לשנוא את ווטרס: "ילד קטן, שתלטן, הורס הלהקה, חסר התחשבות". זוהי סתם הצטדקות. לפמים צריך לעשות סדר, לפעמים צריך עור של פיל. לפעמים צריך לקחת אחריות. אני אוהב מאוד את פינק פלויד. אבל מעל כולם מתבלט האיש "הרע", השעיר לעזאזל של מצב קשה ומורכב שאליו הוא נקלע. הגיבור שלי: רוג'ר ווטרס.