חוויות אישיות מההופעה של אתמול
למודת הופעות ועם אובר-סטרס קל מצידי הגענו מוקדם בשביל להצליח לתפוס מקום שבו שתי נמוכות כמונו גם יצליחו לראות את הבמה מעבר לשרשרת הראשים האנושית. איכשהו יצא שהגענו הרבה יותר מידי מוקדם והחלטנו לשמח לבב אנוש בשיכר בפאב הסמוך. שליש ועוד שליש, צ'יפס ועוד קטשופ והופס: יש תור מפה ועד הודעה חדשה. לא נורא, העיקר שאנחנו לא מרגישות דפוקות כי תוך כמה דקות כבר יש אחרינו קהל רב של דפוקים יותר
. "אמרתי לך" אמרתי לאהובת חיי, "אמרתי לך שהיינו צריכות לשנע את אוהל המחאה שלנו לרחבת הזאפה!". אהובת חיי הסתכלה עלי במבט מלא אמפטיה ואמרה ברוך: "את פתאטית". אמרה ולא תסף. אז חיכינו וחיכינו, המתנו והמתנו ובסוף הובלנו לשולחן במיקום מעולה שבו לא רק שראינו את הבמה אלא אפילו את קדמת הבמה. שאפו לזאפה על הושבת הגמדות במיקום הולם! קפה ועוד שליש, מסטיק וגלישה באייפון וכבר עברו להן 90 דקות של המתנה. ג'וני, כך הסתבר שקוראים לבחור, עולה ומכוון את הגיטרות ומרמז שאוטוטו ההופעה תתחיל. חושך (לא ראיתי כלום) והנגנים עולים לבמה: ערן רציני כדרכו, יובל משופם כדרכו, עדי נראה מעופף כדרכו ורק יהוא כנראה עלה חולה כי אחרת אין איך להסביר את עובדת הנעליים שעל רגליו. רונה חומקת בין הצללים לבמה ומצטרפת אליהם לשיר הראשון (זה המקום של מי שסחבה את הפלייליסט להוסיף את שם השיר הראשון). החיבור בין הנגנים לרונה פשוט עובד: הם הרמוניים ביחד, יוצרים ביחד יצירה חדשה שאפילו שהיא מוכרת עדיין נשמעת כמו משהו חדש שלא שמענו בעבר. הקסם של הופעות בעיני הן בדברים הקטנים שיש בהן: התופים שטיפה חזקים מידי וצריך לסמן להוריד אותם, הכיוון של הגיטרה תוך כדי ההופעה, הסידור של רצועת הגיטרה כי היא הפוכה. כל הדברים שאפשר לקרוא להם "רישול מקסים" שצצים והופכים את ההופעה למשהו אותנטי וחד פעמי שלא יהיה כמוהו שוב לעולם. וההופעה ממשיכה: רונה מתלבטת בקול רם בין שני שירים מהאלבום החדש. "עטלפים" צווחת זוגתי בקול ניחר: "עטלפים!!!!" ואז רונה אומרת שההתלבטות בין שיר בעברית לשיר באנגלית. "black tiger" צווחת זוגתי בקול ניחר עוד יותר: "black tiger!!!!". הקהל פסק דברו והטיגריס השחור הפציע, מרגש ומעולה אפילו יותר מתמיד. זהו השיר האהוב עלי באלבום, למרות שהוא מכיל חיה דמיונית שאיננה קיימת, ואולי דווקא בגלל זה. הסברים ביולוגיים מעיקים בסוף הפוסט. עוד שירים מהאלבום החדש, מתובלים בשירים ישנים יותר ובביצועים חדשים. כזה היה הביצוע הרוקי למעיין הזוהר. אפילו אהובתי שלא מחבבת את השיר ושוב ושוב טוענת שהיא לא מבינה מה ולמה המעיין הזוהר הוא בכלל אטרקטיבי למשהו ומקפידה להגיד דברים כאלו בזמן שהיא עושה דברים לא אטקטיביים בעליל כמו לטבול בבריכה עם מים של 10 מעלות. אבל הביצוע הרוקי חדר אפילו את מעטפת הקשיחות הסובייטית שלה ולשתינו נשמטה הלסת ונסגרה רק בסיום השיר. ויהודית מגיעה ועולה לבמה. באחת רונה מסירה מעליה את הריחוק והופכת להיות זו שמופיעה עם יהודית והחיבור שלהן אמיתי וכובש ואי אפשר שלא להסתכל עליהן ולפלל ליום שבו הן יחליטו לצ'פר אותנו באיזה מופע משותף ארוך ואמיתי. נעמיד פני יתומים היה מדהים ומי שעדיין לא צפה בו מוטב שיעשה הפסקה, יצפה ויקשיב. כתמול שלשום גם הוא הרגיש לי כמו שיר שנפל בחלקי הזכות להיות עדה לביצוע שלו. השיר המדכא של חוה אלברשטיין בהלחנת רביץ הרגיש גם קצת "קינני" עם המלנכוליות שלו. לחיות נכון שגם הוא אחד השירים האהובים אלי, במיוחד אחרי שרונה הוסיפה את "הלוואי" לתוכו היה כייפי בביצוע של שתיהן יחד. האנרגיות שנשפכות מיהודית וכובשות את הקהל וגם את רונה הן יקרות מפז. דפדוף מהיר הראה שיהודית עוד מעט מגיעה לזאפה ובהחלט נלך גם להופעה שלה. תם פרק א' של הדיווח. אין לדעת האם יהיה פרק ב'. הסבר ביולוגי קטנוני וחסר טעם: tiger הוא טיגריס. פנתר הוא כינוי כללי לחתול גדול. פנתרים שחורים הם מוטציות צבע של יגואר ושל נמר. טיגריס שחור זו פשוט חיה שלא קיימת. השיר, לעומת זאת, הוא ממשי והכי מקסים שאפשר.
http://tinypic.com/player.php?v=ivvl9k&s=7 כמעט כל 10 שניות בביצוע מוזר למדי (רק רונה) http://tinypic.com/player.php?v=34eb61u&s=7 את החצי מנעמיד פני יתומים לא הצלחתי להעלות משום מה
אם מישהו הקליט אותו ואת 'אני משם' שהן ביצעו יחד אני ממש אסגוד לו
