מבחן הענק וקוכולין.
סיפור זה מתרחש בימים בהם תהילתה העתיקה של אירלנד הייתה שלמה, בימים שבהם חמישה אומות כבירות נלחמו על שטח ואדמה, ובאותם ימים שבהם עורביה של מוריגן אכלו היטב על המישורים ספוגי הדם. הסיפור הזה מסתובב סביב גיבור צעיר בשיאו בשם קו'כולין. אצל לוחמי הקלטים היה נהוג שהנעורים היו זמן של מבחנים, אשר לעיתים היו אכזריים וקשים מנשוא. קו'כולין אשר היה מיועד לגורל אדיר עמד מול מבחנים רבים שכאלו. קו'כולין היה לוחם ב"ענף האדום" אשר שירתו תחת קונוכר שהיה מלך-לוחם של מחוז אולסטר וצאצאו של רואס' האדום אשר נתן את שמו ל"ענף האדום". לוחמי הענף האדום היו כרוב הקלטים באותם ימים - אמיצים וערמומיים בקרב, וניתן לראות זאת בכך שעמדו כמו אחים נאמנים מול צבאות אוייבי אולסטר וגם נלחמו בין עצמם באופן חסר-מעצורים כל עוד ששום אויב וצר לא הרוויחו מזעמם נגד אחיהם. בזמן התרחשות סיפור זה, מחלוקת צצה בין לוחמי הענף האדום מפאת שלום לא-יציב אשר שרר באירלנד. בלי שום מלחמות או איום מבחוץ החלו שלושה מגיבורי החיל של הענף האדום להילחם בין עצמם על מי יהיה אלופה של אולסטר, וביניהם נמנו: לוחייר הכביר, קונאל בעל תשע הנצחונות, וקו’כולין עצמו. קרובים ככל שיהיו פלאיית' (לוחמים) אלו, יריבותם יצרה קרע ביניהם. קונוכר אשר ידע שתהיה עוינות רבה אם יבחר באדם אחד כאלוף לאולסטר, החליט שישלח אותם למלכה מאדב', אשר מולכת על קונוכט שהיינה ממלכה אוייבת לאולסטר, בכדי שתיתן דין צדק על האנשים. אך הטינה בין אולסטר וקונוכט הייתה עמוקה ואין איש שהיה מרוצה מהחלטות המלכה. הגיבורים ידעו ששנאתה של המלכה כנגד קו’כולין הייתה תהומית ולכן התעלמו מהחלטתה. מלך ליינסטר מהמזרח סירב לבקשתם לשפיטה, ואף מלך מונסטר שהיה אדם מלומד בקסם לא היה בנמצא. המלך קונוכר אשר לא היה יכול למצוא שופט לגיבורים, ציווה על הפסקת נשק ביניהם. הפסקת הנשק נמשכה חודשים רבים והייתה רעועה וקודרת. וכך נגרר הדבר לתוך חודשי החורף, ורוחותיה של מאכה נישבו במבצר אשר נשא את שמה. בתוך האולם הגדול של הענף האדום אשר באמאין-מאכה הוא מבצרם של לוחמי הענף האדום, ערך קונוכר משתה גדול לכל לוחמיו כפי שהייתה המסורת בערב אימבולג. מהמועמדים לאלוף הענף האדום הגיע רק לוחייר היות והגיבורים בילו מעט זמן בחברת אחד עם השני. קונוכר אסר על עימותים ביניהם, וכל אחד מהם נמנע מחברת רעהו שמה מריבה תפרוץ ביניהם. בשעות הקטנות של הלילה, כאשר הרעש הרם של צעקות, התרבבויות וחגיגה גבר על רעש רוח מבחוץ, אף-אחד מן הלוחמים לא שמע את הדלת נפתחת על ציריה המשומנים. אך טריקה פתאומית של הדלת שגרמה לבניין עצמו לרעוד, גרמה לשתיקה באולם. הלוחמים אשר עתה היו דרוכים, שלפו את נשקם ופנו לדלת. בפתח הדלת, עייניו זהרו כמו גחלים, עמד אדם ענקי, כפול היה גובהו מגובה הלוחם הגבוה ביותר באולם, גבותיו ופניו הסלעיים היו אפופים בשיער כמו תיל ובזקן עבות. הוא היה עטוי בעורות פרה ולבש גלימה מצמר על כפתיו הענקיות. ביד אחת סחב בול עץ ובשנייה גרזן ענקי שמכמותו לא נראה מעולם. הענק צעד לכיוון הלוחמים שהתקבצו יחדיו, וכל צעד שלקח גרם לרצפה לרעוד. הלוחמים הביטו על הליכתו של הענק, אך אף-אחד מהם לא פצה את פיו. הכלבים פחדו אימת מוות מן האיש, ונמלטו מתחת לשולחנות בזמן שהענק צועד לכיוון האח. הוא סקר את חבורת הלוחמים מתחת לגבתו שהייתה כמו סלע ובכך התגרה בהם שידברו. איש לא דיבר, ולבסוף הענק החל לדבר "אני הוא אות' הנוכרי, ואני נודד בעולם מחפש אדם שיהיה נאמן למילתו. לבטח כאן, בביתו של הענף האדם אמצא אדם שיעשה עימי הסכם ויכבד אותו." אחד מחבורת הלוחמים ששמו פארגוס מק'רוי אשר היה מלך שאל "ומהי עיסקה זו?" "את התשובה לא קשה להגיד," אמר אות', "אתה וקונוכר אינך נכללים בין הלוחמים ואיני יכול לערוך עמכם עסקה זו, היות ואתם מלכים. חוץ ממכם, אני מחפש אדם אשר יסכים לעסקה זו: הוא יערוף את ראשי הערב, ואני אחזור למחרת בערב ואערוף את ראשו. לבטח יש כאן אחד שאומץ ליבו יכול לעמוד בתנאים הללו." דממה נפלה על האולם. אף אחד מהלוחמים לא בטח בעסקה, היות והיא הריחה כמו קסם והייתה למראית עין משונה מאוד. אף לוחם לא צעד קדימה. אות' חייך לעצמו חיוך קר ואמר "אין אלוף כאן." "יש כאן אחד שמספיק אמיץ לעמוד באתגרך השוטה", צעק לוחייר הכביר וקפץ למרכז האולם. "כרע ברך," אמר לוחייר לענק והמשיך "ואני נותן לך את מילתי: אני אכרות את ראשך הלילה, ואתה תכרות את שלי מחר". אות' כרע ברך והניח את ראשו על בול עץ. במאמץ אדיר הרים לוחייר את הגרזן גבוה לאוויר והוריד אותו במהרה. הגרזן פגע בצווארו של הענק, וכרת את ראשו של הענק אשר כעת התגלגל על הרצפה. נהרות של דם זרמו מן הגופה. לוחייר החוויר וצעד אחורנית כאשר ראה את גופו של הענק אשר לפתע נעמד, ולמראית עיו לא הושפע מן המחסור הברור בראש. הוא לקח את הגרזן מידיו הרועדות של לוחייר והרים את הראש הכרות שכעת הביט על הלוחמים בבוז. ואז יצא הענק מהאולם ונעלם בחשיכה של הלילה. המשך בהודעה הבאה.
כה לחיי!
