אומניתבנשמה
New member
הקן המתרוקן
פעם זה היה רק מושג עבורי לא ממש הבנתי את השינוי המתחולל עם התבגורותם של הילדים ויציאתם לחיים היום ילדיי עם רגל אחת חוץ, ואני מרגישה פחות נחוצה בחייהם הם מנווטים את חיהם על פי דרכם, ואני שהייתי מרכז חייהם כשהיו קטנים ועינהם היו נשואות אליי הפכתי לפחות מרכזית, יש להם את חבריהם את עיסוקיהם ואני הכי מבינה זאת עם זאת אני חשה געגוע עז לימים ההם, בהם הם היו על ברכיי במיטתי, מתקשרים על כל בעיה, תלויים בי, זקוקים לי שדבריי היו דברי קודש, אני עסוקה רוב היום, עם זאת אני חשה פחות נחוצה בחייהם איך ממלאים את החלל שנוצר אני בנאדם של בית ומשפחתיות וזה חסר לי
פעם זה היה רק מושג עבורי לא ממש הבנתי את השינוי המתחולל עם התבגורותם של הילדים ויציאתם לחיים היום ילדיי עם רגל אחת חוץ, ואני מרגישה פחות נחוצה בחייהם הם מנווטים את חיהם על פי דרכם, ואני שהייתי מרכז חייהם כשהיו קטנים ועינהם היו נשואות אליי הפכתי לפחות מרכזית, יש להם את חבריהם את עיסוקיהם ואני הכי מבינה זאת עם זאת אני חשה געגוע עז לימים ההם, בהם הם היו על ברכיי במיטתי, מתקשרים על כל בעיה, תלויים בי, זקוקים לי שדבריי היו דברי קודש, אני עסוקה רוב היום, עם זאת אני חשה פחות נחוצה בחייהם איך ממלאים את החלל שנוצר אני בנאדם של בית ומשפחתיות וזה חסר לי