../images/Emo41.gif אמרנו לכם.
ירי הקסאם על אשקלון, הירי המתמשך של 5 עד 8 טילי קסאם ביום, שהפך לתופעה יומיומית, פיגוע התופת שנמנע בכביש המנהרות, והרצח בדרום הר חברון של יוסי שוק ז''ל בן-35 תושב בית חגי, אב לחמישה ילדים, ובמקביל התרסקותו הסופית של אבו מאזן ותנועת הפת''ח, ותפיסת השלטון בגדה המערבית על ידי החמס, מובילים את ישראל למצב של 'עיראק פלוס.' כל מי שעיניו רואות נכוחה, וחושיו עדיין לא הוטעו על ידי מכונת הספינים האדירה של ראש הממשלה אריאל שרון, ויש עדיין אנשים כאלה במערכת הביטחונית, המודיעינית, והמחקרית של מדינת ישראל, מגיע בעקבות אירועים ל-4 מסקנות עיקריות. 1. ההתרסקות של הרשות הפלסטינית והפת''ח, עברה את נקודת האל-חזור ועתה הדרך היחידה הפתוחה בפניהם היא המשך התדרדרות במדרון. כל הדיבורים כאילו המפלגה 'החדשה' של הטריו הישן ברגותי, דחלאן, ראג'וב, תבוא במקום הפת''ח ותהווה מפלגה פרגמאטית אתה ישראל תמשיך את התהליך המדיני, הם חלומות באספמייה, והיתלות בפאטה מורגנה שאינן קיימות במציאות. גם הם לא יעצרו את החמס! 2. בכך קרסה סופית המדיניות של הנשיא ג'ורג בוש שהייתה מבוססת על מפת הדרכים, והמדיניות של אריאל שרון שהייתה מבוססת על ביצוע תוכנית הנסיגה מעזה ופינוי היישוביים הישראלים. שני המנהיגים השתיתו את מדיניותם, כל אחד מסיבות שונות, על יו''ר הרשות הפלסטינית אבו מאזן. עתה כאשר אבו מאזן התרסק סופית, המדיניות שלהם, כולל מפת הדרכים, התרסקה סופית אף היא. 3. נפילת השלטון אצל הפלסטינים בידי החמס שלאחריה החלו נוהרים לחמס מתוך ההריסות פוליטיקאים וחמושים מהפת''ח כדי להסתופף תחת כוחו והמקורות הכספיים שלו, מחזירה את מדינת ישראל לא לשנת 2000, בה יאסר עראפת החל את המלחמה, וגם לא לשנת 1993 של הסכמי אוסלו, אלא לשנת 1948, בה הוקמה מדינת ישראל והחלה המלחמה המתמשכת עד היום עם הפלסטינים. מאחר ומי שהוא אחראי למה שמתרחש בשטח, הרי ג'ורג בוש ואריאל שרון לא רק שלא הצליחו לקדם אותנו לקראת איזה שהוא פתרון מדיני או ביטחוני, אלא הסיגו אותנו לפחות 50 שנה אחורנית. 4. גם הדיבורים, שכבר החלו להופיע, כאילו אפשר יהיה להמשיך את המו''מ המדיני עם צוות הנהגה פלסטינית שיקום ויהיה בו שילוב של אנשי המפלגה החדשה של יוצאי הפת''ח עם אישים מתונים מהחמס, הם אשליה נוספת שאין לה כל בסיס, ושבסופו של דבר תשרת רק את מסע ההשתלטות של החמס. ביום שישי 16.12, קבלנו לכך תזכורת נוספת, כאשר מנהיג האחים המוסלמיים במצרים מוחמד מהדי אקף Mohammed Mehdi Akef, אמר בראיון לעיתון הסעודי שארק-אל ווסט, היוצא בלונדון, 'אני מכריז שאנחנו לא נכיר בישראל שהיא ישות זרה באזור. אנו מצפים לחיסולו של הסרטן הזה בקרוב.' "I declared that we will not recognize Israel which is an alien entity in the region. And we expect the demise of this cancer soon," אין שום הבדל בין דבריו של נשיא איראן אחמדי נאז'ד על מחיקת ישראל ובין דבריו של אקף בקהיר. מאחר ומוחמד מהדי אקף הוא האיש הנותן את ההוראות לחלאד משעל המזכיר המדיני של החמס, ולמחמוד אל אזהר מנהיג החמס בעזה, מה להגיד ואיך לפעול, ולא להיפך, לא צריך דמיון רב כדי להבין מה תהיינה ההתפתחויות הבאות בישראל. מה שאנו רואים כאן הוא הקצנה והתדרדרות מסוכנת ביותר המתרחשת בטהרן, קהיר, דמשק, רמאללה ועזה, המתבססת על ההישג הגדול ביותר של האיסלם הקיצוני בשנת 2005, והוא מסירת רצועת עזה לידיו. לא עברו ארבעה חודשים מאז החמס קבל שליטה על בסיס טריטוריאלי שעל חוף הים התיכון, וכבר הוא הפך אותו לקרש הקפיצה לכיבוש הגדה המערבית, ולהכנסתם וביסוסם של גורמי אל קעידה ברצועת עזה. לכן הדיבורים הנשמעים בשעות האחרונות, מפיו של הפטפטן הבלתי נלאה (באנגלית יש לזה הגדרה מצוינת chatterbox) שר החוץ סילבן שלום, האומר כי החלטת בית הנבחרים האמריקני אשר מזהירה את הרשות הפלסטינית, שאיננה קיימת עוד במציאות, כי אם אנשי החמס ייבחרו לפרלמנט הפלסטיני, האמריקנים יפסיקו את העזרה הכלכלית האמריקנית לפלסטינים, היא ההזדמנות האחרונה של אבו מאזן לעצור את החמס ולפרק את ארגוני הטרור מנשקם, הם פתטיים. החלטות בתי נבחרים אינם מחייבים את הממשל, וממשל בוש לא יפסיק את מתן העזרה כספית משום שברגע שייעשה זאת הוא יודה בכישלון מדיניותו. ההגדרה 'פתטים', מתאימה גם לאיומים החלולים הבאים 'מחוגים מדיניים בירושלים' כי ישראל לא תאפשר תנועת בוחרים בגדה ב-15 בינואר, שהוא יום הבחירות לפרלמנט הפלסטיני, בניסיון למנוע את החמס מלנצח בבחירות, או אלה הבאים מצידו של שר הביטחון שאול מופז, שאם ירי הקסאמים מהרצועה יימשך ישראל מכינה פעולה צבאית קרקעית גדולה ברצועת עזה. בעוד ישראל מתמקחת/ מתווכחת עם שרת החוץ האמריקנית קונדוליסה רייס אם כן או לא להרשות מעבר חמישה אוטובוסים פלסטינים ביום מהרצועה לגדה, אוטובוסים שישרתו כמובן בעיקר את החמס וארגוני הטרור הפלסטינים האחרים, יצאה כבר רכבת החמס מזמן את רצועת עזה, חצתה את מחסום תרקומייה, והיא דוהרת וצופרת בחוזקה עתה ברחבי הגדה המערבית כאשר אין גורם פלסטיני אחד או חיצוני שמסוגל לעצור אותה, זאת כאשר המדינאים והאסטרטגים האמריקנים והישראליים עדיין לא הגיעו לרציף בעזה. הם פשוט אחרו את הרכבת! מאחר והחמס בונה בחודש האחרון בדעת הקהל הפלסטינית תדמית של ארגון פוליטי מתון ומכובד שאינו עוסק במישרין בטרור, אבל מאחורי הקלעים הוא זה המושך בחוטי הטרור, על ידי אספקת תחמושת, מודיעין וכספים לגופי טרור פלסטינים אחרים, (ראו קטע נפרד על הנושא.) אנו נראה בשבועות הקרובים תהליך דומה בגדה המערבית. בצד תהליך הבחירות הפלסטיניות, ישתלט עתה החמס בהדרגה על הפת''ח גדודי אל אקצא, ויפעיל אותם בדיוק כפי שהוא פועל אתם ועם וועדות ההתנגדות העממית ברצועה. במילים אחרות התפשטות פיגועים כמו מכונית התופת בכביש המנהרות, פיגועי הירי, מטעני צד, וירי המרגמות והקסאמים, לגדה המערבית. עד עכשיו העדיף רוב הציבור הישראלי להתעלם מהמתרחש בגבול ישראל רצועת עזה, משתי סיבות: מפני שבנס לא נגרמו עדיין אבידות בנפש. סיבה שנייה: הדחקה של העובדה כי המדובר בתוצאות או בכישלון ברור של תוכנית ההתנתקות. עתה כאשר עזה הגיעה כבר לגדה המערבית, והחמס והטרור הפלסטיני מתכוננים לייצור בעריה המרכזיות של ישראל מצב דומה לזה הקיים כיום בעיראק, יש להמתין ולראות איזה השפעה תהייה לכך על דעת הקהל והמצביעים הישראליים. מילה 'פלוס' בכותרת 'עיראק פלוס', מכוונת לשני נושאים כבדים ביטחוניים אחרים בהם לא טפלנו בכתבה זו: האיום הגרעיני האיראני, ואל קעידה.
