הקפצה - אני חסרת סבלנות!!

[meravr2]

הקפצה - אני חסרת סבלנות!!

אני אשמח לעזרתכם, אני כבר מיואשת אז ככה, יש לי שני בנים הגדול בן 4 ושמונה חודשים והקטן שנתיים וחצי הבעיה שהגדול פשוט לא סופר אותי לא עונה לי שאני פונה אליו רק שאני מתחילה להרים את הקול אז אני זוכה לאיזשהוא "יחס" הבעיה שלי שהבן הקטן קודם כל רואה ולומד ממנו הכל שזה דיי מפחיד אותי שהוא גם יתחיל להתנהג כך בבוא היום , בנוסף הדבר שהכי מפריע לי בשעות הבוקר המלחיצות הוא יודע שאני ממהרת אני משתדלת להעיר אותו חצי שעה לפני הזמן שצריך ללכת ואז ברגע שצריך לצאת מהדלת מתחיל סאגה של בכי ולא רוצה ואני מאבדת את הסבלנות מתחילה עם עצבים וצעקות שאני ממהרת ואין לי זמן עד שלפעמים אני ממש יוצאת מהבית ומשאירה אותו לבכות מחוץ לדלת עד שהוא מתחיל להזדחל אחרי בבכי. אני מיואשת מאוד וזקוקה לעצה טובה איך להתמודד תודה

 

[rinaca]

חוסר סבלנות

אינני יועצת מקצועית, רק ראיתי כמה פרקים של סופר נני וקראתי את הספר שלה. ממה שראיתי היא מציעה קודם כל להפסיק התנהגות שלא מביאה לתוצאות הרצויות. זה לא עובד. את חייבת להתנהג אחרת. תחשבי על אפשרויות אחרות שלך להתנהגות. אולי אפילו תתייעצי עם בעלך. שנית, חשבי מה המניע מאחורי ההתנהגות של הילד? באופן טבעי, לפחות ממה שאני עברתי עם הגדולה שלי כשנולדה אחותה, הגדולים נלחמים על המקום החדש שלהם במשפחה. נשמע לי ששתי ההתנהגויות של הילד הגדול שאת מתארת הן קריאה שלו לתשומת לב. הילדים לא אכפת להם אם הם מקבלים תשומת לב שלילית, כעס ועצבים, העיקר שמתייחסים אליהם, העיקר שהם במרכז תשומת הלב. באחד הפרקים של סופר נני היתה גם אמא שהילדה לא ענתה לה ורק כשעלתה לטונים זכתה ליחס. מיכל אמרה לה לדבר על הילדה ולהגיד לה שיותר היא לא מבקשת יותר מפעם אחת. ברגע שאת פונה לילד והוא לא עונה לך, הוא יבין את התוצאה הטבעית של מעשהו. הרי בזה שהוא לא עונה לך הוא משיג את תשומת לבך, רק אליו. חוץ מזה את צריכה להסתכל על התמונה המלאה. כמה זמן את מבלה עם הילד? אולי את צריכה לשחק איתו חצי שעה כשאתם מגיעים הביתה מהגן? אולי הוא רוצה להתכרבל איתך? תבחני את התמונה המלאה ותסתכלי על הילד שלך בעין בוחנת מבחוץ תוך כדי זה שאת מזכירה לעצמך את כל התכונות החיוביות שלו. כשאנחנו כועסים אנחנו נוטים לזכור רק את הדברים השליליים, ואנחנו מקרינים את זה החוצה, ילדינו קולטים את זה והרבה פעמים נוטים ליישם. אני זוכרת את זה מעצמי, אם ההורים שלי ממילא אומרים לי שאני עצלנית או חוצפנית הם בטח יודעים אז אתנהג כך. זה נותן לגיטימציה להמשיך להתנהג בצורה "שלילית". אך אם מישהו רק היה אומר לי "אני יודעת שאת ילדה נבונה וחרוצה, כרגע את מתנהגת בצורה שלא מקובלת עלי........." מאד ממליצה לקרוא את הספר של סופר נני. יש שם מכלול של סיטואציות מאד אופייניות למשפחות עם ילדים צעירים.