הקפצת כיתה, מה למעשה התועלת?

[נועה לביא]

הקפצת כיתה, מה למעשה התועלת?

הקפצת כיתה, מה למעשה התועלת?
נתעלם לרגע מהבעייתיות בפן החברתי, ונעבור לפן הלימודי. בהינתן שעבור חלק (רוב? כל?) המחוננים חוברות העבודה של השנה הבאה לא מהוות כזה אתגר ומשעממות (כמעט) כמו קודמותיהן, ובהינתן שאותו ילד מחונן ימשיך להיות ילד מחונן גם בכיתה אחת למעלה, מה למעשה עשינו פה? ואולי הקפצת כיתה מראש מיועדת לילדים בוגרים בנפשם מבני גילם ש"במקרה" בעלי יכולת שכלית גבוהה מספיק על מנת להתמודד עם החומר של השנה הבאה? מה דעתכם?

 

[Ergil]

אם לקפוץ כיתה זה לא אתגר

הקפצת כיתה, מה למעשה התועלת?
נתעלם לרגע מהבעייתיות בפן החברתי, ונעבור לפן הלימודי. בהינתן שעבור חלק (רוב? כל?) המחוננים חוברות העבודה של השנה הבאה לא מהוות כזה אתגר ומשעממות (כמעט) כמו קודמותיהן, ובהינתן שאותו ילד מחונן ימשיך להיות ילד מחונן גם בכיתה אחת למעלה, מה למעשה עשינו פה? ואולי הקפצת כיתה מראש מיועדת לילדים בוגרים בנפשם מבני גילם ש"במקרה" בעלי יכולת שכלית גבוהה מספיק על מנת להתמודד עם החומר של השנה הבאה? מה דעתכם?

אם לקפוץ כיתה זה לא אתגר
למה לקפוץ רק כיתה אחת?

 

[נועה לביא]

אם תשאל אותי

אם לקפוץ כיתה זה לא אתגר
למה לקפוץ רק כיתה אחת?

אם תשאל אותי
הלימודים במסגרת הסטנדרטית, כפי שהם כיום, לא מתאימים למחוננים לא משנה באיזו כיתה וגיל (לדעתי הם לא מתאימים לאף אחד, אבל זה כבר סיפור אחר). זאת למה? כי הם מלמדים לחשב, לא לחשוב. למה לקפוץ רק כיתה אחת? למה באמת? לדעתי, זה תלוי מאוד בגיל. בעוד שילד מחונן בגיל כרונולוגי של כיתה ט' יוכל ללמוד בלי יותר מדי בעיה (והבדלים בגודל) לבגרויות בכיתה יב', נוצר מצב יותר בעייתי עם ילד בן 8 בכיתה ו'.

 

[m43]

איך אפשר להתעלם מן הפאן החברתי,

הקפצת כיתה, מה למעשה התועלת?
נתעלם לרגע מהבעייתיות בפן החברתי, ונעבור לפן הלימודי. בהינתן שעבור חלק (רוב? כל?) המחוננים חוברות העבודה של השנה הבאה לא מהוות כזה אתגר ומשעממות (כמעט) כמו קודמותיהן, ובהינתן שאותו ילד מחונן ימשיך להיות ילד מחונן גם בכיתה אחת למעלה, מה למעשה עשינו פה? ואולי הקפצת כיתה מראש מיועדת לילדים בוגרים בנפשם מבני גילם ש"במקרה" בעלי יכולת שכלית גבוהה מספיק על מנת להתמודד עם החומר של השנה הבאה? מה דעתכם?

איך אפשר להתעלם מן הפאן החברתי,
ומן הפאן הרגשי? חייבים לקפוץ כיתה על מנת ללמוד ולהתפתח, ועל מנת למצות כישרון. אני מכירה מספר מקרים של הקפצת כיתה, ואף אחד מהם אינו מוצלח. חבר'ה, צריך יותר להתאמץ, וללחוץ על מנת למצוא פתרונות במסגרת קבוצת הגיל!!!!!!!!!!!!!!!!!

 

[m43]

תיקון:

איך אפשר להתעלם מן הפאן החברתי,
ומן הפאן הרגשי? חייבים לקפוץ כיתה על מנת ללמוד ולהתפתח, ועל מנת למצות כישרון. אני מכירה מספר מקרים של הקפצת כיתה, ואף אחד מהם אינו מוצלח. חבר'ה, צריך יותר להתאמץ, וללחוץ על מנת למצוא פתרונות במסגרת קבוצת הגיל!!!!!!!!!!!!!!!!!

תיקון:
איך אפשר להתעלם מן הפאן החברתי, ומן הפאן הרגשי? חייבים לקפוץ כיתה על מנת ללמוד ולהתפתח, ועל מנת למצות כישרון? אני מכירה מספר מקרים של הקפצת כיתה, ואף אחד מהם אינו מוצלח. חבר'ה, צריך יותר להתאמץ, וללחוץ על מנת למצוא פתרונות במסגרת קבוצת הגיל!!!!!!!!!!!!!!!!!

 

[נועה לביא]

אני שואלת את השאלה ההפוכה

איך אפשר להתעלם מן הפאן החברתי,
ומן הפאן הרגשי? חייבים לקפוץ כיתה על מנת ללמוד ולהתפתח, ועל מנת למצות כישרון. אני מכירה מספר מקרים של הקפצת כיתה, ואף אחד מהם אינו מוצלח. חבר'ה, צריך יותר להתאמץ, וללחוץ על מנת למצוא פתרונות במסגרת קבוצת הגיל!!!!!!!!!!!!!!!!!

אני שואלת את השאלה ההפוכה
גם אם היינו מניחים שכל הבעיות עם הקפצת כיתה לא קיימות, מה בעצם עושה הקפצת כיתה טוב? (כאשר אני מתייחסת לגיל היסודי, לא לגיל החטיבה-תיכון)

 

[גרא.]

ע"פ הגדרת מבחני האינטליגנציה,עד

הקפצת כיתה, מה למעשה התועלת?
נתעלם לרגע מהבעייתיות בפן החברתי, ונעבור לפן הלימודי. בהינתן שעבור חלק (רוב? כל?) המחוננים חוברות העבודה של השנה הבאה לא מהוות כזה אתגר ומשעממות (כמעט) כמו קודמותיהן, ובהינתן שאותו ילד מחונן ימשיך להיות ילד מחונן גם בכיתה אחת למעלה, מה למעשה עשינו פה? ואולי הקפצת כיתה מראש מיועדת לילדים בוגרים בנפשם מבני גילם ש"במקרה" בעלי יכולת שכלית גבוהה מספיק על מנת להתמודד עם החומר של השנה הבאה? מה דעתכם?

ע"פ הגדרת מבחני האינטליגנציה,עד
גיל 2-16 ש', ציון האינטליגנציה של הילד היא תמיד ביחס לבני גילו,בטווח שבין 5-3 חודשים.מכאן למשל, ילד בן 6 בכתה א',שהוגדר כמחונן עם IQ 140 ביחס לבני כתתו,אם ידלג לכתה ב' ,ציון ה-IQ שלו ביחס לילדי כתה ב',יורד בערך בסטיית תקן אחת (15 נקודות)..המשמעות הענינית של ההפחתה בציון,שביחס לילדי כתה ב', הוא אינו נחשב למחונן כלל ועיקר.אלא לילד עם אינטליגנציה מעולה בלבד.ולכן הטענה כאילו הוא ממשיך להיות מחונן גם אחרי ההדלגה, אינה מדוייקת, בלשון המעטה,ועלולה ליצור ציפיות שגויות, כאילו הוא יכול מעשית להצטיין בלימודיו בכתה ב',כפי שעשה כן ,מן הסתם בכתה א'.במילים אחרות, יש לו לכאורה, אתגר לימודי של ממש,שלא הוצג לו בכתה א' המתמקדת בעיקר בהקניית מיומנויות הלמידה הבסיסיות כקריאה/כתיבה וחשבון,אבל כיוון שאיננו מבריק ביחס לבני הכתה כפי שהיה בכתה א',יש לו עדיין מה ללמוד,ועם תשומת לב נכונה מצד המורה הקולטת..הטענה שהוא עלול להשתעמם,לא בהכרח נכונה.כדאי לדעת כעוסקים בהדלגה (זה המונח),שאצל בנים בגיל 6+ ויותר הגיל הרגשי (במשמעות של אינטליגנציה רגשית),אינו עולה במרבית המקרים על הגיל הכרונולוגי שלו. דהיינו,ילדים בני 6+ אינם יכולים להיות בוגרים בנפשם מעבר לבני גילם.אצל בנות, המצב שונה,ומרביתן עשויות להיות בוגרות יותר ,ודאי ביחס לבנים בני גילן. מכאן,התנאי להדלגה "בטוחה",כלומר כזו שהסיכויים שלה להצליח הם הגבוהים ביותר, היא כי לילד המחונן שיש כוונה להדליגו, חייב להיות לפחות IQ 145 , ובגרות נפשית התואמת לבני גילו.לא די בהמלצת פסיכולוג חינוכי מומחה, אלא מחנכת שמכירה את הילד במשך כל השנה, או מספר חודשים,ומודעת למצבו רוחו, התנהגותו, המיקום הסוציומטרי שלו, נטיותיו וכשריו המיוחדים,חייבת להמליץ בצורה חד משמעית ברורה.ואכן, ידועים לי מקרים רבים של ילדים עם אינטליגנציה גבוהה ביותר,שלא הודלגו, עקב מציאות של גיל רגשי נמוך מנורמת בני גילם. גרא-מנהל פורום ייעוץ פסיכולוגי.

 

[נועה לביא]

לא ברור

ע"פ הגדרת מבחני האינטליגנציה,עד
גיל 2-16 ש', ציון האינטליגנציה של הילד היא תמיד ביחס לבני גילו,בטווח שבין 5-3 חודשים.מכאן למשל, ילד בן 6 בכתה א',שהוגדר כמחונן עם IQ 140 ביחס לבני כתתו,אם ידלג לכתה ב' ,ציון ה-IQ שלו ביחס לילדי כתה ב',יורד בערך בסטיית תקן אחת (15 נקודות)..המשמעות הענינית של ההפחתה בציון,שביחס לילדי כתה ב', הוא אינו נחשב למחונן כלל ועיקר.אלא לילד עם אינטליגנציה מעולה בלבד.ולכן הטענה כאילו הוא ממשיך להיות מחונן גם אחרי ההדלגה, אינה מדוייקת, בלשון המעטה,ועלולה ליצור ציפיות שגויות, כאילו הוא יכול מעשית להצטיין בלימודיו בכתה ב',כפי שעשה כן ,מן הסתם בכתה א'.במילים אחרות, יש לו לכאורה, אתגר לימודי של ממש,שלא הוצג לו בכתה א' המתמקדת בעיקר בהקניית מיומנויות הלמידה הבסיסיות כקריאה/כתיבה וחשבון,אבל כיוון שאיננו מבריק ביחס לבני הכתה כפי שהיה בכתה א',יש לו עדיין מה ללמוד,ועם תשומת לב נכונה מצד המורה הקולטת..הטענה שהוא עלול להשתעמם,לא בהכרח נכונה.כדאי לדעת כעוסקים בהדלגה (זה המונח),שאצל בנים בגיל 6+ ויותר הגיל הרגשי (במשמעות של אינטליגנציה רגשית),אינו עולה במרבית המקרים על הגיל הכרונולוגי שלו. דהיינו,ילדים בני 6+ אינם יכולים להיות בוגרים בנפשם מעבר לבני גילם.אצל בנות, המצב שונה,ומרביתן עשויות להיות בוגרות יותר ,ודאי ביחס לבנים בני גילן. מכאן,התנאי להדלגה "בטוחה",כלומר כזו שהסיכויים שלה להצליח הם הגבוהים ביותר, היא כי לילד המחונן שיש כוונה להדליגו, חייב להיות לפחות IQ 145 , ובגרות נפשית התואמת לבני גילו.לא די בהמלצת פסיכולוג חינוכי מומחה, אלא מחנכת שמכירה את הילד במשך כל השנה, או מספר חודשים,ומודעת למצבו רוחו, התנהגותו, המיקום הסוציומטרי שלו, נטיותיו וכשריו המיוחדים,חייבת להמליץ בצורה חד משמעית ברורה.ואכן, ידועים לי מקרים רבים של ילדים עם אינטליגנציה גבוהה ביותר,שלא הודלגו, עקב מציאות של גיל רגשי נמוך מנורמת בני גילם. גרא-מנהל פורום ייעוץ פסיכולוגי.

לא ברור
למה אייקיו לפחות 145? על מנת לוודא שהוא יהיה מחונן גם ביחס לבני כיתתו החדשה ושוב יחזור אותו הסיפור? לדעתי, הבעיה בהקפצת כיתה והסיבה לכך שהיא לא משיגה תוצאות לעניין טמונה במבנה הלימודים בבי"ס, מאחר ו"כיתה" לא מייצגת רמה שכלית מחשבתית, וההבדל ברמת הלימודים בין כיתה א' לב' (ובין כל שתי כיתות עוקבות אחרות ביסודי) הוא לא כזה גדול, ולא מהותי מבחינת זה שיש לו תפיסה מהירה ומבין את הפואנטה אחרי 2 תרגילים ולא צריך לעשות 50 כאלה...

 

[גרא.]

מאחר וציון ה-IQ מחושב ביחס לבני

לא ברור
למה אייקיו לפחות 145? על מנת לוודא שהוא יהיה מחונן גם ביחס לבני כיתתו החדשה ושוב יחזור אותו הסיפור? לדעתי, הבעיה בהקפצת כיתה והסיבה לכך שהיא לא משיגה תוצאות לעניין טמונה במבנה הלימודים בבי"ס, מאחר ו"כיתה" לא מייצגת רמה שכלית מחשבתית, וההבדל ברמת הלימודים בין כיתה א' לב' (ובין כל שתי כיתות עוקבות אחרות ביסודי) הוא לא כזה גדול, ולא מהותי מבחינת זה שיש לו תפיסה מהירה ומבין את הפואנטה אחרי 2 תרגילים ולא צריך לעשות 50 כאלה...

מאחר וציון ה-IQ מחושב ביחס לבני
הגיל,כל הדלגה,ממקמת את המודלג במממוצע שנה מתחת לממוצע הכתה אליה דלג. ולכן עוצמת היכולת האינטלקטואלית שלו, אינה כפי שהיא מורגשת שעה שהוא בין בני גילו.בדיוק כשם שילד בן 10 מחונן, יבלוט במיוחד בתוך ילדים בני 6, ההפך משמעותו,דומה. דהיינו ילד מחונן בולט ביחס לבני גילו..וככל שנשווה אותו לילדים בוגרים יותר, עוצמת היכולת האינטלקטואלית שלו נחלשת.על העיקרון הזה, מבוססים בין היתר מבחני האינטליגנציה. מאידך אחרי גיל 4-16 ההשוואה ביכולת נעשית ביחס לכל האוכלוסייה, כלל לא משנה באיזה גיל. ההבדל בין הנלמד בכתה א' לב', הוא מובהק. בעוד שבכתה א', לומדים ומלטשים את השליטה במיומנויות היסוד. בכתה ב',כבר משתמשים בהן ללמידה.ולכן,באמת לילד שהכנס לכתה א' עם רמת קריאה/כתיבה וחשבון, של ילד ברמת ב',אין מה לעשות בכתה א'..גם אם המורה תהיה סופר מורה,הוא תמיד יאלץ או להשתעמם בלמידה השוטפת, ומכאן גם מתחילות בעיות התנהגות,או לעבוד תמיד באופן אינדוידואלי בכתה, ללא קשר עם תלמידים אחרים..ואז הוא נהפך לברוז צולע מבחינה חברתית...כדאי גם לדעת, שבבית ספר,בכתה א',ילד שכבר שולט במיומנויות היסוד,מנוצל פעמים רבות על ידי חבריו המעתיקים ממנו.ולכן יש לו עדיין כוח ונוכחות בכתה. אבל מכתה ב' ואילך,מרבית הילדים בכתה אינם אוהבים ילדים חכמים, המעמידים אותם באור מטופש..כלומר, נוצרת מעין נורמה כתתית ממוצעת,שלילד המחונן אסור לעבור עליה.כי אחרת, כביכול המורה תדרוש מכולם להיות כמותו.אלא שילדים מחונים במרבית המקרים,זורמים עם עצמם, וזו אחת הסבות לקשיים החברתיים..לכן לעיתים ההדלגה,ממתנת מעט את הפער שיש בין רמת כתה, לרמתו של הילד המודלג.

 

[נועה לביא]

אבל... ילדים בכיתה ב' לא יודעים

מאחר וציון ה-IQ מחושב ביחס לבני
הגיל,כל הדלגה,ממקמת את המודלג במממוצע שנה מתחת לממוצע הכתה אליה דלג. ולכן עוצמת היכולת האינטלקטואלית שלו, אינה כפי שהיא מורגשת שעה שהוא בין בני גילו.בדיוק כשם שילד בן 10 מחונן, יבלוט במיוחד בתוך ילדים בני 6, ההפך משמעותו,דומה. דהיינו ילד מחונן בולט ביחס לבני גילו..וככל שנשווה אותו לילדים בוגרים יותר, עוצמת היכולת האינטלקטואלית שלו נחלשת.על העיקרון הזה, מבוססים בין היתר מבחני האינטליגנציה. מאידך אחרי גיל 4-16 ההשוואה ביכולת נעשית ביחס לכל האוכלוסייה, כלל לא משנה באיזה גיל. ההבדל בין הנלמד בכתה א' לב', הוא מובהק. בעוד שבכתה א', לומדים ומלטשים את השליטה במיומנויות היסוד. בכתה ב',כבר משתמשים בהן ללמידה.ולכן,באמת לילד שהכנס לכתה א' עם רמת קריאה/כתיבה וחשבון, של ילד ברמת ב',אין מה לעשות בכתה א'..גם אם המורה תהיה סופר מורה,הוא תמיד יאלץ או להשתעמם בלמידה השוטפת, ומכאן גם מתחילות בעיות התנהגות,או לעבוד תמיד באופן אינדוידואלי בכתה, ללא קשר עם תלמידים אחרים..ואז הוא נהפך לברוז צולע מבחינה חברתית...כדאי גם לדעת, שבבית ספר,בכתה א',ילד שכבר שולט במיומנויות היסוד,מנוצל פעמים רבות על ידי חבריו המעתיקים ממנו.ולכן יש לו עדיין כוח ונוכחות בכתה. אבל מכתה ב' ואילך,מרבית הילדים בכתה אינם אוהבים ילדים חכמים, המעמידים אותם באור מטופש..כלומר, נוצרת מעין נורמה כתתית ממוצעת,שלילד המחונן אסור לעבור עליה.כי אחרת, כביכול המורה תדרוש מכולם להיות כמותו.אלא שילדים מחונים במרבית המקרים,זורמים עם עצמם, וזו אחת הסבות לקשיים החברתיים..לכן לעיתים ההדלגה,ממתנת מעט את הפער שיש בין רמת כתה, לרמתו של הילד המודלג.

אבל... ילדים בכיתה ב' לא יודעים
מה זה אייקיו, הם לא יודעים שהילד שהיה שכבה תחתיהם ועבר לכיתה שלהם הוא "פחות גאון" ביחס אליהם מביחס לבני כיתתו הקודמים. גם הוא לא יודע את זה (בד"כ

). הם כן יודעים שהוא כבר יודע את לוח הכפל (כי הוא תמיד צועק את התשובה כשהמורה שואלת ולא נותן לאחרים לחשוב), הם גם יודעים שבזמן שהם קוראים איזה סיפור של דף מהתורה הוא כבר קורה ספרים שלמים (כי זה מה שהוא עושה במהלך השיעור). אתה מדבר פה על ילד "מחונן ביותר" עם מנת משכל של מעל 145, יש סיכוי לא רע שהוא אכן עושה זאת. ותוסיף לכך את העובדה המשפילה עבור בני כיתתו שלא רק שהוא יותר חכם מהם אלא הוא גם יותר קטן מהם וגם יותר חכם מהם. האם המצב הנוכחי באמת מטשטש את החריגות שלו או שמא רק מבליט אותה עוד יותר? וגם מבחינת האתגר שבחומר הלימוד, הוא לא יודע שעכשיו הוא "רק" מחונן בניגוד לקודם שהוא היה "מחונן ביותר", הוא רק יודע שמשעמם לו.

 

[גרא.]

חבל להתווכח על סמנטיקה.כדאי יותר

אבל... ילדים בכיתה ב' לא יודעים
מה זה אייקיו, הם לא יודעים שהילד שהיה שכבה תחתיהם ועבר לכיתה שלהם הוא "פחות גאון" ביחס אליהם מביחס לבני כיתתו הקודמים. גם הוא לא יודע את זה (בד"כ

). הם כן יודעים שהוא כבר יודע את לוח הכפל (כי הוא תמיד צועק את התשובה כשהמורה שואלת ולא נותן לאחרים לחשוב), הם גם יודעים שבזמן שהם קוראים איזה סיפור של דף מהתורה הוא כבר קורה ספרים שלמים (כי זה מה שהוא עושה במהלך השיעור). אתה מדבר פה על ילד "מחונן ביותר" עם מנת משכל של מעל 145, יש סיכוי לא רע שהוא אכן עושה זאת. ותוסיף לכך את העובדה המשפילה עבור בני כיתתו שלא רק שהוא יותר חכם מהם אלא הוא גם יותר קטן מהם וגם יותר חכם מהם. האם המצב הנוכחי באמת מטשטש את החריגות שלו או שמא רק מבליט אותה עוד יותר? וגם מבחינת האתגר שבחומר הלימוד, הוא לא יודע שעכשיו הוא "רק" מחונן בניגוד לקודם שהוא היה "מחונן ביותר", הוא רק יודע שמשעמם לו.

חבל להתווכח על סמנטיקה.כדאי יותר
להכנס לכתה ב' ולעקוב אחר השתלבות ילד שהודלג..נכון מקרה אחד לא מספיק וודאי לא ההתנסות האישית.אני אינני עוסק בתיאוריות, אלא בההתנסות שלי בעבודה עם הילדים הללו,הכרות עימם ועם הוריהם. והמציאות שאני מכיר, וודאי עשוייה להיות שונה ממקום למקום.ולכן אי אפשר לעשות הכללה גורפת, כפי שאת נועה מביאה בתגובתך לדברי.ומשהוא נוסף,לוח הכפל, בעצם היכולת החשבונית, או המתימטית, היא רק 1/10 מהשונות בציון האינטליגנציה.לכן אי אפשר לאפיין את הילד המחונן רק לפי רמתו במתימטיקה...אלא חשוב לראות את התמונה בכללותה.

 

[ציפי ג]

אני מכירה כמה מקרים מוצלחים מאוד

חבל להתווכח על סמנטיקה.כדאי יותר
להכנס לכתה ב' ולעקוב אחר השתלבות ילד שהודלג..נכון מקרה אחד לא מספיק וודאי לא ההתנסות האישית.אני אינני עוסק בתיאוריות, אלא בההתנסות שלי בעבודה עם הילדים הללו,הכרות עימם ועם הוריהם. והמציאות שאני מכיר, וודאי עשוייה להיות שונה ממקום למקום.ולכן אי אפשר לעשות הכללה גורפת, כפי שאת נועה מביאה בתגובתך לדברי.ומשהוא נוסף,לוח הכפל, בעצם היכולת החשבונית, או המתימטית, היא רק 1/10 מהשונות בציון האינטליגנציה.לכן אי אפשר לאפיין את הילד המחונן רק לפי רמתו במתימטיקה...אלא חשוב לראות את התמונה בכללותה.

אני מכירה כמה מקרים מוצלחים מאוד
המדובר היה בילדים מחוננים ביותר, שהצליחו ללא שום בעיה להשתלב רגשית עם בני הכיתה מעליהם. כל מקרה בפני עצמו צריך להתאים לילד הספציפי.

 

[נועה לביא]

זה לא עניין של סמנטיקה

חבל להתווכח על סמנטיקה.כדאי יותר
להכנס לכתה ב' ולעקוב אחר השתלבות ילד שהודלג..נכון מקרה אחד לא מספיק וודאי לא ההתנסות האישית.אני אינני עוסק בתיאוריות, אלא בההתנסות שלי בעבודה עם הילדים הללו,הכרות עימם ועם הוריהם. והמציאות שאני מכיר, וודאי עשוייה להיות שונה ממקום למקום.ולכן אי אפשר לעשות הכללה גורפת, כפי שאת נועה מביאה בתגובתך לדברי.ומשהוא נוסף,לוח הכפל, בעצם היכולת החשבונית, או המתימטית, היא רק 1/10 מהשונות בציון האינטליגנציה.לכן אי אפשר לאפיין את הילד המחונן רק לפי רמתו במתימטיקה...אלא חשוב לראות את התמונה בכללותה.

זה לא עניין של סמנטיקה
הרי לא היית מדליג ילד עם אייקיו 150 הסובל מדיסלקציה שאינו יודע לכתוב ולקרוא, וגם לא כזה שלא יודע כבר חיבור וחיסור (בין אם הוא הביא את זה מהבית ובין אם הוא כבר מיצה את כל החומר של כיתה א' בעניין בחודש הראשון). הרי בשנות הלימודים הראשונות מה שמקנים זה קריאה וכתיבה וחשבון ברמה בסיסית, ומחונן ככל שיהיה, אם הוא לא שולט במיומנויות אלה בהתאם לגילו (ולא חסרים מקרים כאלה) הרי אין טעם להדליג אותו לכיתה גבוהה יותר, אני צודקת? היכולת החשבונית היא אולי רק עשירית, אבל בכיתות הנמוכות היא עשירית מאוד מכרעת. ומנגד,מה כבר תורמות החוברות של השנה הבאה, שהן שטחיות באותה המידה, למחונן במתמטיקה? מה כבר יעזור לקפוץ כיתה בודדת לילדים שבתחילת היסודי יכולים לשבת בקלות בשיעור מתמטיקה בחטיבת הביניים ולעצבן מאוד את המורה שרצה מ"אגף א'" ל"אגף ב'" של המשוואה? ויש כאלה, אני למדתי איתם באוניברסיטה והייתי גם כזאת בעצמי, ואני משוכנעת שגם אתה, עם נסיונך הרחב בעבודה עם מחוננים, נתקלת בכאלה ומבין על מה אני מדברת. אני לא באה להכליל שום דבר, ואם אחד כזה יבוא ויגיד לי ש"חשבובים" היוותה עבורו יותר אתגר מספרי החשבון של א'-ב' והצליחה להציל אותו מפניו של השיעמום אני לא אבוא ואגיד לא שזה לא נכון (כמו שאנשים מסויימים נוטים לאמר לי על הבחירות הנכונות עבורי שעשיתי בחיי), אני פשוט אהיה קצת מופתעת. כמובן שלא כל המחוננים הם כאלה (ואלה לעתים "אוכלים אותה" במבחני האיתור למרכזי ההעשרה השונים בשל כך), ויכול להיות שלאותם שבהחלט היו ראויים לקחת חלק בתוכניות ההעשרה אשר מרגישים שבני כיתתם ממש תינוקות על ידם אשר יוכלו להתמודד בהצלחה גם עם כיתה יותר גבוהה באמת יתאים לקפוץ כיתה, אבל מראש נראה שהדלגה מוצעת דווקא לאותם "משועממים" (מן הסתם כי הם יותר בולטים) שהם לאו דווקא כאלה בוגרים ביחס לבני גילם וגם אם הם כן, אז אולי הדלגה תעזור דווקא מהבחינה החברתית, אבל האם היא תפתור את עניין השיעמום (אשר בו מראש התמקדתי בתחילת השרשור)?

 

[Kalla]

בעלי הוקפץ כיתה והיה יופי.

אבל... ילדים בכיתה ב' לא יודעים
מה זה אייקיו, הם לא יודעים שהילד שהיה שכבה תחתיהם ועבר לכיתה שלהם הוא "פחות גאון" ביחס אליהם מביחס לבני כיתתו הקודמים. גם הוא לא יודע את זה (בד"כ

). הם כן יודעים שהוא כבר יודע את לוח הכפל (כי הוא תמיד צועק את התשובה כשהמורה שואלת ולא נותן לאחרים לחשוב), הם גם יודעים שבזמן שהם קוראים איזה סיפור של דף מהתורה הוא כבר קורה ספרים שלמים (כי זה מה שהוא עושה במהלך השיעור). אתה מדבר פה על ילד "מחונן ביותר" עם מנת משכל של מעל 145, יש סיכוי לא רע שהוא אכן עושה זאת. ותוסיף לכך את העובדה המשפילה עבור בני כיתתו שלא רק שהוא יותר חכם מהם אלא הוא גם יותר קטן מהם וגם יותר חכם מהם. האם המצב הנוכחי באמת מטשטש את החריגות שלו או שמא רק מבליט אותה עוד יותר? וגם מבחינת האתגר שבחומר הלימוד, הוא לא יודע שעכשיו הוא "רק" מחונן בניגוד לקודם שהוא היה "מחונן ביותר", הוא רק יודע שמשעמם לו.

בעלי הוקפץ כיתה והיה יופי.
לא צחקו עליו, לא הציקו לו למרות שתמיד היה המצטיין, הוא היה פעיל חברתית, ובקיצור - יצא לטובה כי בכיתה א' הוא פשוט השתעמם מחץ. אך הוא מאז ומתמיד היה מאוד בוגר נפשית. לדעתי הקפצת כיתה לא מתאימה לכל מחונן, ובטח שלא לכאלה שבשלותם הנפשית לא מתקרבת לרמתם השכלית (כמו הבן שלי).

 

[ציפי ג]

ראשית השאלה מה המטרה

הקפצת כיתה, מה למעשה התועלת?
נתעלם לרגע מהבעייתיות בפן החברתי, ונעבור לפן הלימודי. בהינתן שעבור חלק (רוב? כל?) המחוננים חוברות העבודה של השנה הבאה לא מהוות כזה אתגר ומשעממות (כמעט) כמו קודמותיהן, ובהינתן שאותו ילד מחונן ימשיך להיות ילד מחונן גם בכיתה אחת למעלה, מה למעשה עשינו פה? ואולי הקפצת כיתה מראש מיועדת לילדים בוגרים בנפשם מבני גילם ש"במקרה" בעלי יכולת שכלית גבוהה מספיק על מנת להתמודד עם החומר של השנה הבאה? מה דעתכם?

ראשית השאלה מה המטרה
אם המטרה היא לגמור את ביה"ס כמה שיותר מהר, הרי הקפצת כיתה מועילה מאוד בתחום זה. אם המטרה היא לגרום לילד הנאה בבית ספר מהלימודים בלבד, יש סיכוי שההקפצה תעזור. אבל - וכאן בא אבל גדול. המטרה, לטעמי בבית ספר אינה רק הטמעת חומר לימודי. היא גם מטרה לסגל לילד הליכות עולם חברתיות. יש גם מטרה ללמד את הילד להתמודד מול החברה על שונותו. והקפצת כיתה עלולה לחבל בפרק הלימוד המאוד חשוב הזה.

 

[גרא.]

ציפי,היכן אפשר באמת למצוא בי"ס

ראשית השאלה מה המטרה
אם המטרה היא לגמור את ביה"ס כמה שיותר מהר, הרי הקפצת כיתה מועילה מאוד בתחום זה. אם המטרה היא לגרום לילד הנאה בבית ספר מהלימודים בלבד, יש סיכוי שההקפצה תעזור. אבל - וכאן בא אבל גדול. המטרה, לטעמי בבית ספר אינה רק הטמעת חומר לימודי. היא גם מטרה לסגל לילד הליכות עולם חברתיות. יש גם מטרה ללמד את הילד להתמודד מול החברה על שונותו. והקפצת כיתה עלולה לחבל בפרק הלימוד המאוד חשוב הזה.

ציפי,היכן אפשר באמת למצוא בי"ס
השם לן למטרה "לסגל לילד הליכות עולם חברתיות,ושם לו למטרה ללמד את הילד להתמודד מול החברה על שונותו"? איך עושים את זה בכלל?

 

[עוד צפורה גנן]

אכן קשה למצוא

ציפי,היכן אפשר באמת למצוא בי"ס
השם לן למטרה "לסגל לילד הליכות עולם חברתיות,ושם לו למטרה ללמד את הילד להתמודד מול החברה על שונותו"? איך עושים את זה בכלל?

אכן קשה למצוא
ולכן הילדים שלי בחינוך פרטי, שעולה לנו הון, אבל בבית הספר שלהם יש ילדים שאינם ממרום האינטליגנציה, ואינם ילדי שועי ארץ, והילדים מחונכים להצנע לכת, לעזרה הדדית, לחברותא, ופחות דגש להצלחה לימודית. לא שלא דורשים מהם ללמוד, חו"ח, שהרי העם היהודי היה מאז ומעולם עם למדן, אבל כל הגישה לילד היא גישה של המטרה הראשית היא טובתך, והמשנית היא הצלחתך בקטיפת מאיות.

 

[נועה לביא]

חידוד השאלה ../images/Emo26.gif

הקפצת כיתה, מה למעשה התועלת?
נתעלם לרגע מהבעייתיות בפן החברתי, ונעבור לפן הלימודי. בהינתן שעבור חלק (רוב? כל?) המחוננים חוברות העבודה של השנה הבאה לא מהוות כזה אתגר ומשעממות (כמעט) כמו קודמותיהן, ובהינתן שאותו ילד מחונן ימשיך להיות ילד מחונן גם בכיתה אחת למעלה, מה למעשה עשינו פה? ואולי הקפצת כיתה מראש מיועדת לילדים בוגרים בנפשם מבני גילם ש"במקרה" בעלי יכולת שכלית גבוהה מספיק על מנת להתמודד עם החומר של השנה הבאה? מה דעתכם?

חידוד השאלה

ניקח ילדים בכיתה א' אשר כבר קוראים ספרים שלמים ויודעים כפל וחילוק וגם את הקונספט שעומד מאחורי שברים בקבוצות. נניח שמהבחינה החברתית לא צפויות יותר מדי בעיות לשלב אותם בכיתה ב'. האם כדאי להדליג אותם למרות שבעיית השיעמום צפויה לחזור על עצמה? האם הדלגה נוספת באה בחשבון בכלל (בשלב הזה, לא בגיל יותר מאוחר)?

 

[עוד צפורה גנן]

לא

חידוד השאלה

ניקח ילדים בכיתה א' אשר כבר קוראים ספרים שלמים ויודעים כפל וחילוק וגם את הקונספט שעומד מאחורי שברים בקבוצות. נניח שמהבחינה החברתית לא צפויות יותר מדי בעיות לשלב אותם בכיתה ב'. האם כדאי להדליג אותם למרות שבעיית השיעמום צפויה לחזור על עצמה? האם הדלגה נוספת באה בחשבון בכלל (בשלב הזה, לא בגיל יותר מאוחר)?

לא
כי אם ידוע לי שישתעמם, עדיף לו להיות ברמה גילאית עם חבריו לספסל הלימודים. במיוחד אם הילד לא מפותח מבחינה גופנית. בנים יכולים ממש להוקיע מתוכם ילד שלא בועט כשורה לשער. ילד נמוך נתקל הרבה פעמים בבעיות חברתיות. גם בנות יכולות להיות אכזריות כלפי ילדה שאינה יודעת לעטר את מחברתה כחברותיה, וגם זה דבר שמתפתח עם הגיל. אז אם לא תצמח לו תועלת מבחינת השעמום, לפחות אתן לו מקום להתפתח מבחינה חברותית.

 

[לי Li]

הממ

חידוד השאלה

ניקח ילדים בכיתה א' אשר כבר קוראים ספרים שלמים ויודעים כפל וחילוק וגם את הקונספט שעומד מאחורי שברים בקבוצות. נניח שמהבחינה החברתית לא צפויות יותר מדי בעיות לשלב אותם בכיתה ב'. האם כדאי להדליג אותם למרות שבעיית השיעמום צפויה לחזור על עצמה? האם הדלגה נוספת באה בחשבון בכלל (בשלב הזה, לא בגיל יותר מאוחר)?

הממ
יש כל מיני שיקולים זה לצד זה. מצד אחד, אם אמרת שנתעלם לרגע מהבעיות החברתיות הקשורות בעניין ונניח שלא יהיו בעיות חברתיות בעתיד, הקפצת כיתה או כמה כיתות תוכל לעזור לו לסיים בית ספר מוקדם יותר, לפנות לאוניברסיטה מוקדם יותר ואז להיות בגיל צעיר עם תואר, מה שיקנה לו יתרון גדול על חבריו מאותה שכבת גיל בעתיד. אמנם, בעית השיעמום צפויה לחזור על עצמה אבל בעזרת הקפצת כיתה הילד יאלץ לחוות פחות שיעמום בשנתיים או שלוש מחייו (תלוי כמה הוא יקפוץ). אבל מצד שני, אי אפשר להתעלם מבעיות חברתיות. בכלליות אני נגד הקפצת כתה, כי הרבה פעמים היא לא הפיתרון הכי טוב. אני חושבת שיש להשאיר ילדים מתקדמים באותה הכתה, עם ילדים באותה שכבת גיל כמוהם ולספק להם למידה ממקומות אחרים, שכיוון מהחומר הנלמד בבית הספר הם דיי משתעממים. ניתן לספק להם חוגי העשרה שונים וכ'ו. זהו לדעתי הפיתרון הטוב ביותר.