זה משנה בהחלט
בוא נניח שיש לך 18 שעות שבועיות במערכת. אם הן פזורות על פני ארבעה ימים, יש לך בערך שתי הרצאות ביום, לפעמים עם חור באמצע. יש לך זמן ללכת לספריה. יש לך זמן לדבר עם חברים על עבודה או תרגיל. יש לך זמן לחשוב. אם מרצה חולה, קובעים שיעור השלמה. עכשיו נניח שהלימודים מרוכזים ביומיים. יש לך 9 שעות ביום. אין שום סיכוי לשמור על ריכוז וקשב. אין זמן ללכת לספריה. אין זמן לדסקס עם אף אחד שום דבר. אם יש תקלה, מוכרחים לבטל שיעורים. עכשיו תוסיף לזה את העובדה שהתכנית של היומיים בשבוע מיועדת לאנשים שעובדים משרה מלאה בחוץ. אז ברור שבימים האחרים אין להם זמן לכלום. היומיים בשבוע "זה מה שיש" מבחינת הלימודים. זה נהיה חוכא ואיטלולא לגמרי. מה שאני אומר בקיצור, זה שמבחינה מבנית רמת הלימודים חייבת ליפול דרסטית כשעוברים ליומיים בשבוע. זה טבע האדם. לא יתכן אחרת. האם צריכים לרצות לאשר תארים מהסוג הזה? לדעתי ממש לא. היו לנו מספיק ביזיונות. יש לזה גם מחיר אדיר למשלמי המיסים - בוגרי התכנית אמנם לא יהיו אנשי מקצוע ולא יועילו בכלום למשק, אבל תוספות שכר הם דווקא יקבלו מהמעסיקים הציבוריים. האם אתה רוצה לשלם בשביל זה? דיונים מהסוג הזה מקומם במועצה להשכלה גבוהה. נסיון לעקוף אותה בחקיקה מעיד על פופוליזם זול. אני מתפלא שדווקא מלכיאור מוביל את זה, אבל לא מתפלא על כך שמפלגות אחרות, שהפרזיטיות היא דגלן, ותשלום מיסים מהן והלאה, מצטרפות בחדווה למהלך. בכל מקרה, אין לי ספק שחברי כנסת, שבילו את מיטב שנותיהם היפות בכיתה ו', ישמחו לקבל תארים אקדמיים כאלה, שהם לא לטבים אלה ישראליים מוכרים, לקבל תוספות שכר, להתמנות לתפקידים בכירים, ולנהל את המדינה בהתאם. האם היית רוצה להיות מטופל ע"י רופא שלמד בתכנית של יומיים בשבוע? האם היית רוצה ללכת על גשר שתכנן מהנדס שלמד בתכנית של יומיים בשבוע? האם היית רוצה שישב בדירקטוריון של חברת מקורות/רפא"ל עסקן דרג ז' שלמד משפטים בתכנית כזאת? האם היית רוצה שבוגרי תוכניות כאלה יהיו מנכ"לים של חברות ממשלתיות? של מנהל מקרקעי ישראל?