הקרקס של אלברטין
אני לא יודעת למה ככ חשוב לי לכתוב לאף אחד היום. ואולי בעצן אני כן יודעת?..
מאחורי ומצדדי ומלפני ישנם ליצנים - להם פרוצים שונים ומשונים.
הזעם שבי רק גובר ומתעצם. חשבתי שכאן אמצא אנשים כמוני " אנשים חולים שלא מתביישים.."
הייי תעצרי! - אנשים כאלה בכלל לא קיימים!
אני רוצה להרביץ, אני רוצה להכות, אני רוצה לרמוס כל דבר שבו אוכל לבעוט... אני רוצה להרוג.
אני כועסת.
לא...
זאת האכזבה, האכזבה שמעירה את הכעס על כך ששוב הכנסת רוחות למציאות שלך. ואפילו אין לי את מי להאשים בכך.
אני מריחה אותם, להם אותו ריח.. אבל כל חילופי העונות האלה פוגעים בחוש הריח שלי ושלה.
אני כועסת
ואת אכעס שלי אפרוק בפרום הזה עליכם.
אני חנוקה מהבדידות שלי, אני חנוקה מהחולניות שבי.
הגעתי הנה כי חשבתי שאם אני חולה אז חולים אחרים יקבלו את השבב מקולל שלי.
אופס..
"הההההההההההפתעהההההההההה"!
- הוא שוב צורח.
"הפתעה!!!"
- עכשיו הוא לא יפסיק ללחוש באוזניי.
"אפילו בין החולים תהיי תמיד מנודה."
אני מתגעגעת לדם שלי... אני מתגעגעת לאותו בוקר שבו יכולתי להרגיש את עצמי.
כשאת מבינה עד כמה סתם מכונה בעלת עור, וורידים וגידים.
אני מתנצלת שאני אלברטין.
אולי מתישהו ימצאו את המחברות שלי, את כל הסיפורים הדמיוניים שלי.. וכל ההצלחות הכושלות שלי.
בבקשה אל תתנו לי להישבר.
בבקשה אל תשפטו אותי בשם החולי שלי.
בבקשה....
כי אין יותר מפחיד מגיבורה שמנסה לספר את הסיפור שלה.
אל תשפטו בבקשה.
תתנו לי לסכם בשלוש מילים את כל מה שלמדתי על החיים: הם תמיד ממשיכים.
וחשוב לי שתדעו ...
- גם האגרוף שלי היה פעם יד פתוחה ואצבעות...-
לילה טוב
שלכם אלברטין.
אני לא יודעת למה ככ חשוב לי לכתוב לאף אחד היום. ואולי בעצן אני כן יודעת?..
מאחורי ומצדדי ומלפני ישנם ליצנים - להם פרוצים שונים ומשונים.
הזעם שבי רק גובר ומתעצם. חשבתי שכאן אמצא אנשים כמוני " אנשים חולים שלא מתביישים.."
הייי תעצרי! - אנשים כאלה בכלל לא קיימים!
אני רוצה להרביץ, אני רוצה להכות, אני רוצה לרמוס כל דבר שבו אוכל לבעוט... אני רוצה להרוג.
אני כועסת.
לא...
זאת האכזבה, האכזבה שמעירה את הכעס על כך ששוב הכנסת רוחות למציאות שלך. ואפילו אין לי את מי להאשים בכך.
אני מריחה אותם, להם אותו ריח.. אבל כל חילופי העונות האלה פוגעים בחוש הריח שלי ושלה.
אני כועסת
ואת אכעס שלי אפרוק בפרום הזה עליכם.
אני חנוקה מהבדידות שלי, אני חנוקה מהחולניות שבי.
הגעתי הנה כי חשבתי שאם אני חולה אז חולים אחרים יקבלו את השבב מקולל שלי.
אופס..
"הההההההההההפתעהההההההההה"!
- הוא שוב צורח.
"הפתעה!!!"
- עכשיו הוא לא יפסיק ללחוש באוזניי.
"אפילו בין החולים תהיי תמיד מנודה."
אני מתגעגעת לדם שלי... אני מתגעגעת לאותו בוקר שבו יכולתי להרגיש את עצמי.
כשאת מבינה עד כמה סתם מכונה בעלת עור, וורידים וגידים.
אני מתנצלת שאני אלברטין.
אולי מתישהו ימצאו את המחברות שלי, את כל הסיפורים הדמיוניים שלי.. וכל ההצלחות הכושלות שלי.
בבקשה אל תתנו לי להישבר.
בבקשה אל תשפטו אותי בשם החולי שלי.
בבקשה....
כי אין יותר מפחיד מגיבורה שמנסה לספר את הסיפור שלה.
אל תשפטו בבקשה.
תתנו לי לסכם בשלוש מילים את כל מה שלמדתי על החיים: הם תמיד ממשיכים.
וחשוב לי שתדעו ...
- גם האגרוף שלי היה פעם יד פתוחה ואצבעות...-
לילה טוב
שלכם אלברטין.
