הקשבה

[CheniNanny]

הקשבה

קשה לי להקשיב. אני מודה. אני אדם של תכ'לס, שורה תחתונה, לא מעניין אותי כל הפרטים, ומה בדיוק קרה.
אבל רגע, אלו החיים, לא? הפרטים הקטנים לצד הגדולים...העובדה שאני שם בשבילו, העובדה שהקשבתי ונתתי לו את האפשרות להביע, לספר, לשתף, להתייעץ.
אז למדתי להקשיב.
וזה לא היה קל. שריר כזה שצריך לאמן. וככל שהקשבתי יותר, כך היא סיפרה יותר, שלא לומר חפרה יותר...��

אחד מהתפקידים ההוריים שלנו זה להיות אדם עם יכולת הקשבה.

מה זה אומר עבורך? מיהו אותו אדם שיודע להקשיב? מהי בעצם חווית ההקשבה? למה לפעמים כל כך קשה לנו להקשיב ומה עובד אצלכם?

והנה ריי שתמיד גורם לי לחייך, שלא לומר להתפקע בצחוק גדול ����

 

[פרפרי אהבה]

להקשיב ולשמוע

פעם שאלו אותנו במסגרת שיעור פדגוגיה: מהו ההבדל בין להקשיב ללשמוע.
לצערי עם התקדמות הטכנולוגיה והעובדה שאנשים די תקועים בתוך עצמם- הלהקשיב הפך ללשמוע. אנשים שנמצאים בשיחה לפעמים כל כך יהיו עמוק בתוך מה שיש להם לומר שלא יקשיבו לאחרים.
&nbsp
אני בתור גננת למשל משתדלת מאוד להקשיב לכל קורות חייהם של הקטקטים כי אפשר ללמוד עליהם הרבה ואפשר ללמוד מהם המון. אבל מצד שני לפעמים אני כן שמה גבול ומבקשת שימשיכו לספר בהמשך וזה מתקבל בהבנה בסופו של דבר.
&nbsp
אכן,הקשבה הנה שריר שצריך לעבוד עליו, לפעמים להזכיר לעצמנו מהי הקשבה זו משימה לא פשוטה במיוחד במירוץ החיים.
אצלי מה שעובד זה לכתוב לעצמי אם יש משהו ממש חשוב ואז להתפנות לגמרי להקשבה. זה למה אני גם רושמת לעצמי בנקודות את המפגשים שמעבירה בגן כך שלא אהיה כל הזמן בחשיבה על מה הלאה בתוכנית וכו'. זה ממש מאפשר לי להיות נוכחת באמת במפגשים.

 

[CheniNanny]

הלהקשיב שהפך ללשמוע

הי פרפרי אהבה, אני גם חושבת שפעם היה פה יותר טוב, בהמון הקשרים, אבל בהקשרים אחרים גם רע...
אכן, ההתקדמות הטכנולוגית הובילה לכך שאני מדברת עם מישהו, הראש שלו תקוע באייפון והוא עדיין אומר לי שהוא מקשיב לי. ואני ממש מרגישה את ההבדל החד בין להקשיב ובין לשמוע.
גם אני לפעמים כותבת לעצמי דברים שחשוב לי להגיד כדי שלא אשכח אחר-כך!
הזכרת את הקטקטים, אני מרגישה שכשאני מדברת עם ילדים, הם יודעים טוב מאד להקשיב, ממתינים בסבלנות, שואלים שאלות, מתעניינים באמת (למה? אבל למה? אבל אמא למה? חחח) וכאילו ככל שהם גדלים, הם "מתקלקלים" ופחות סבלניים...מממ..

תודה על השיתוף.

 

[ניריתסקוטלנד1]

להקשיב עד הסוף, בלי לעצור את בן שיחי באמצע

הדברים כי כבר הבנתי על מה מדובר או כי זה לא רלוונטי לשיחה בעיני, למדתי דווקא כאן, בבריטניה. כאן זה מאוד לא מנומס לעצור מישהו באמצע משפט. ואז גיליתי שבמקרים שונים, היה שווה להקשיב עד הסוף.

עם בוני, למדתי להקשיב בדרך אחרת, כי כאשר ילד מספר דברים, זה לפעמים הפוך על הפוך, ולפעמים אני צריכה גם להוסיף שאלות מנחות בשביל להבין מאיפה כל זה בא ולאן זה הולך. למדתי להקשיב עד הסוף, ורק אז לשאול שאלות או להגיב לדברים. לפעמים אני מרגישה שהיא סיימה ואני מתחילה לדבר אבל מסתבר שלא, יש לה עוד מה להוסיף, וה"הפרעה" שלי מעצבנת אותה

אז אני באמת באמת מקשיבה לה (רוב הזמן) בשביל לדעת אם סיימה, ולשמוע באמת מה היא אומרת, כי לפעמים היא מספרת סיפור אחד ואני שומעת את התחושות שלה שמספרות סיפור שונה ואני מנסה לחבר בין השניים ולהבין באמת מה היה שם. אני חייבת לציין, שלפעמים אני לא קשובה, ואז אני אומרת לה, זה לא מתאים עכשיו, אין לי זמן להקשיב לך. (איזה מזל שיש לי רק ילדה אחת

)

הזמנים שאנחנו מדברות בהם לרוב הוא בדרך חזרה מבית הספר, שם עולים הנושאים שהם רק בשביל אמא, ובזמן ארוחת הערב על נושאים שהם גם לאמא וגם לאבא.

אני חייבת לציין, שאני לימדת את בוני לספר איך היה בבית הספר. במקום לשאול אותה איך היה בבית הספר, שאלה כללית כזאת שלרוב התשובה תהיה - טוב, לא היתה קיימת כאשר היא היתה קטנה. שאלתי אותה שאלות מנחות: עם מי שיחקת היום? האם היה משהוא חדש היום? מה הכי אהבת היום? וכד', היום אני שואלת אותה איך היה בביה"ס והיא כבר מפרטת. אני לא צריכה לתשאל יותר. זה היה לי מאוד חשוב, כי התקשורת שלי עם ההורים שלי היתה מאוד קשה, ולא הייתי מוכנה שזה יקרה לי עם הבת שלי.

נושא מאוד מאוד חשוב, תודה

 

[CheniNanny]

"עם בוני, למדתי להקשיב בדרך אחרת..."

אהבתי מאד שאת רואה את זה, שאת רואה את השינוי, ואת רואה את התרומה של בוני לענין. אוף, תקראי לי רגשנית, אבל התרגשתי.
אני מצרפת לך לינק עם שאלות אחרות, קצת מעבר ל - so how was at school today? שאלות שהן מעבר לתחקיר הרגיל שלנו ושמאפשרות שיתוף, עניין וחיוך. מאפשרות לילד גם לחשוב על מעבר ולהכיר את עצמו. לפעמים הם מרגישים כל כך הרבה ופשוט לא יודעים למקד, להביע את זה במילים, והתפקיד שלנו זה טיפה לכוון אותם, לתת להם את ההזדמנות הזו (אכתוב על זה בהמשך למטה)

מקוה שתאהבי.

http://www.simplesimonandco.com/201...chool-today-without-asking-school-today.html/

 

[ניריתסקוטלנד1]

זה בדיוק מה שכתבתי, שכיוונתי את בוני כאשר היתה צעירה יותר,

היום אני לא צריכה לכוון יותר, בגיל 9, כאשר אני שואלת איך היה היום בביה"ס, היא יודעת לענות לבד, בלי הכוונה כזאת, אבל תודה על הלינק.

 

[טחינה עם דבש]

אחד הדברים הכי קשים בחיים

זה להקשיב כמו שצריך.
&nbsp
עבדתי במהלך הקריירה שלי עם לא מעט פסיכולוגים ואנשים שאמורים להיות אמונים על הקשבה, ומי שהכניס את כולם לכיס הקטן היה.... אבא שלי. לא תמיד, כמובן, כשהוא עצמו מדבר הוא כל כך שקוע בדיבור, שאת יכולה להתפגר לו מול הפרצוף והוא לא ישים לב

אבל כשמבקשים ממנו להקשיב, הוא מפסיק הכל ומקשיב. בתשומת לב מלאה, בשקט, בסבלנות ובאהדה.
&nbsp
מניסיוני, הדברים הכי נפלאים קורים כשמקשיבים לאנשים ששותקים. דווקא אלה שלא מדברים, או שקשה להם להתבטא, זקוקים להקשבה לא פחות מכל הפטפטנים, ואולי אפילו יותר.
&nbsp
הקשבה בעיני היא התנהגות אוהבת, התנהגות שמעניקה המון לאדם הנקשב (יש מילה כזאת?). הקשבה אמיתית דומה למדיטציה או לתפילה: התנהגות שמצריכה המון משמעת עצמית והמון פוקוס, התנהגות שמפתחת את היכולות האלה אצל המקשיב, ואחת ההתנהגויות החשובות ביותר בעולמנו.

 

[CheniNanny]

להקשיב כמו שצריך

וואי טחינה, איזה כיף לך שיש לך אבא שיודע להקשיב. להקשיב בשקט, אהבתי את זה. אפשר להשתמש בזה?
מסכימה איתך, עם כל מילה שכתבת, כתבת את זה שלם, אין לי מה להוסיף!
(למה אי אפשר לשלוח פה לייקים? או שאפשר..?)

 

[טחינה עם דבש]

 

[forglemmigej]

את רוצה לדבר על זה. סתם.

היות שאנחנו חברה שמקדשת את האינדיוידואל עד כלות, אז להקשיב זו משימה ,שקצת איך להגיד ,קשה לעמוד בה כי קודם כל צריך לתת מעצמנו למישהו אחר, שהוא מה לעשות ישות אחרת מאיתנו ,צריך לשים הכל על הולד ולתת לו את הזמן שבזמן אחר היינו נותנים לעצמנו עם פעילויות שונות, החיים שלי בבית לא מתנהלים בעברית אבל הרבה מועבר ממנה לשיח היומיומי ובעברית בגלל שאף אחד לא מקשיב אף פעם אז כל הזמן אומרים : "אתה שומע או אתה מבין"? ההארכה הזו של המשפט אתה שומעעע זה כאילו לבחון אם השותף או השותפה לאותו רגע בכלל נמצאים איתך או שוב פעם הם בודקים אם הגיע סמס או מייל או סתם עסוקים במשהו אחר מול הפרצוף המיוסר שלך , איך זה מעצבן אותו שאני כל הזמן שואלת אם הוא שומע

האמת ,החיים היום הרבה פחות לחוצים מפעם למרות מה שטוענים בכל מקום ובהחלט אפשר למצוא זמן לילד מתישהוא, לא ברגע שהוא דורש את זה אבל כשנמצא זמן בין לבין ואז להגיד שיספר מה קרה ,זה גם מחנך לשלוט בכעסים ותסכולים כשאני אוכל לדבר עם אמא או אבא על משהו מטריד כשהזמן יתאים.

 

[CheniNanny]

כן!

אני בהחלט רוצה לדבר על זה! את פה בשבילי? אז את מקשיבה?

ההארכה של המשפט הזכירה לי זכרון ילדות שלי...שאמא שלי כל הזמן היתה שואלת, רגע אתם מקשיבים? נו, אתם מקשיבים? ואז אחי בא אליה ואמר לה, כשאני אסיים ל (כבר לא זוכרת מה זה היה), אני אתפנה להקשיב לך.
חחח
זה היה סוג של ייבוש, כי היא לא ממש ציפתה לזה.
אבל,
מאז...היא שינתה את השאלה, הוא לימד אותה לשנות, ומאז היא אומרת "אתה פנוי להקשיב לי?" - אותה כוונה, קצת ניסוח שונה, ומשהו השתנה....אין דרישה, אלא סוג של בקשה...
היום גדלנו, ואנחנו צוחקים על זה...אבל כן, מהדברים שמעצבים אותנו בחיים...

שאלה שעולה לי...
את (או כל המשתתפים בפורום...) רואה את השוני בהקשבה בין ישראל למדינה בה אתם חיים כיום? האם זה קשור למדינה (כלומר לסביבה/תרבות) או שזה קשור אליך?

 

[מיכצוקית]

לא קל...

בעיקר כשיש בבית מתבגרת שמסרבת לדבר מאז שהיא ילדה..
אז הצורך למצוא סבלנות ודרך להגיע אליה, מאתגר עד מאוד.
לפעמים זה עובד יותר, לפעמים פחות אבל זה כל הזמן בתרגולת.
בעיקר, מתאמנת על להקשיב גם לשקט שלה ולהבין מה הוא אומר.
ותכלס, עם אבא שלה - זה די דומה.
&nbsp
עם הקטנות זה קל,
אני מקשיבה. הן מרתקות.
עד שזה מגיע לתאורים מפורטים של מה הן ראו באיזה סרט,
שם אני עוצרת ואומרת שאראה את הסרט בעצמי...
&nbsp
בגדול,
אני מוצאת את עצמי ה'מקשיבה' של הרבה אנשים.
במשפחה, בחברים, אני זאת שמספרים לה הכל.
לא תמיד אני יודעת למה, אבל אלו הם חיי..
דווקא עכשיו מאז המעבר, דברים משתנים לאט-לאט,
לא יודעת אם זה שינוי זמני או קבוע,
אבל בינתיים זה מאפשר לי נשימה.

 

[ניריתסקוטלנד1]

לא קל להיות זאת שמקשיבה תמיד,

אני מאחלת לך שדוקא ההגירה תאפשר לך למצוא את המינון שטוב לך בו.

 

[CheniNanny]

נקרא בהחלט לא קל...

נראה שהאתגר הזה הוא בהחלט לא פשוט, הקשבה, ומתבגרת, ומעבר ו...ברקע הקטנות....ואת - אלו הם חיי...
יש לי כמה דברים לכתוב, אבל אני חושבת שכרגע זה מוקדם מדי, וגם לא ביקשת את זה...אז אכתוב רק שהנשימה הזו שאת לוקחת, זה הכל. לפעמים צריך לנשום, לשחרר את השליטה (אוייי כמה קשה....) ולנשום. גם היא תנשום, היא תראה שאת נושמת וגם תיקח שאיפה.
בהצלחה!

 

[CheniNanny]

והנה קצת עוד על הקשבה (זהירות, חפירה )

אחד מהתפקידים שלנו זה להיות אדם בעל יכולת הקשבה.
המטרה שלנו היא להרגיש ולתת הרגשה של mind full listening. לייצר חווית הקשבה...
כשמקשיבים לי אני מקבלת מסר שמתפנים אלי, שמכבדים אותי, שמקבלים אותי, שאני חשובה כרגע - שאני בעלת ערך (שייכות, זוכרים?)
אני גם מקבלת איזשהי הזדמנות לחשוב, לסדר מחשבות, אולי גם סומכים עלי שאדע להגיע לפתרון בכוחות עצמי - ולכן אני בעלת ערך.

אם להיות כנה, לפעמים לא הכי מתאים לי להקשיב, העיתוי לא הכי מתאים, אני לא ממש פנויה, הטלפון ברקע, ובדיוק השכנה נכנסה...אין לי סבלנות לכל התיאורים וכל הפרטים (אוי מאיי גאד הפרטים הקטנים...) שלו והאמת, יותר קל לי להגיד לו מה לעשות ואיך להתנהג בפעם הבאה...
והילדה שמולי? לפעמים היא רק רוצה להוציא, לספר, לשתף...כמו שאני מספרת לה, גם היא רוצה לקחת חלק..

ניסיתי לכתוב כמה בולטים (איך מתרגמים את זה לעברית?) בהקשר של הקשבה:

+ מקשיבים לעובדות - לשקף מה אנחנו רואים/שומעים

+ מקשיבים לרגשות, שפת הגוף, טון הדברים וכו'.

+ מכילים אמפטיה לכל מה שהילד מרגיש ע"י שיקוף -> משקפים לו את מה שמרגיש בסימן שאלה, לדוגמא, אני שומעת שאתה מאד כועס, נכון? מבררים עם הילד אם הבנו נכון. הכי חשוב – לא שופטים, לא מייעצים ולא נותנים פתרונות.

+ כשאנחנו משקפים מה אנחנו רואים/שומעים, אנחנו למעשה עוזרים לילדים לעשות סדר בראש, הם לומדים מילים חדשות, רגשות שהם מרגישים ועוד.

+ שיקוף התוכן והרגש יעשה מהמקום הסובייקטיבי - אני לא קובעת לו, אני בודקת איתו אם זה נכון, כלומר,
סיפרת ש.....- הבנתי נכון?
ממה שאני מבינה מאד כעסת/שמחת/היית עצוב/בודד/הופתעת/התרגשת - הבנתי נכון?
חשוב שהילד ירגיש שהבינו אותו, שהבינו את מה שסיפר, את מה שחווה, שיהיו איתו בשמחה/בקושי שחווה.
כשאני משקפת, אני למעשה נותנת תוקף לדברים שקרו.

+ בהתחלה זה יכול להיות מוזר, מלאכותי כזה, לא קשור לכלום - אבל לאט לאט, זה נהיה טבע שני בבית, לא להניח שאנחנו יודעים איך הצד השני מרגיש וחווה את הדברים, אלא לברר איתו, לשאול, לבדוק.

+ להתאפק מלתת עצות. אבל ממש להתאפק. בהמשך (תלוי בסיטואציה, תלוי גיל וכו') יהיה ניתן לשאול, "חמוד שלי, אתה רוצה לשמוע מה דעתי? אתה רוצה שאעזור לך?" אפשר גם לשאול - "מה אתה חושב שצריך לעשות?" - לאפשר לו להגיע לזה בכוחות עצמו...

הקשבה זה בסיס להכל, הקשבה זה אומר - אתה חשוב לי. אני מפנה לך זמן. הילד שלי הוא השחקן הראשי כרגע, הוא באור הזרקורים, הוא במרכז, אז לא להפריע ולא להתפרץ.

אם אני רוצה שהילד שלי יקשיב לי, אני צריך קודם להקשיב לו, להראות לו איך זה קורה, לשמש לו מודל. ואז זה יגיע.

קדימהֿ, מזמינה את כולם (ואותי...) להתאמן על ההקשבה ולראות איפה הקושי שלנו, מוזמנים להעלות את האתגרים ויחד ננסה להתמודד.