"הקשר ההונגרי"שלי...
שבת שלום לכם, התלבטתי אם בכלל לכתוב את הסיפור הזה,ואם כבר,היכן ... החלטתי שכאן ,בפורום הזה ,אולי תוכלו להבין יותר,אם כי זהו סיפור אנושי בעיקרו,שהיה יכול להתרחש בכל מקום... אך עובדה...הוא התחיל והסתיים בהונגריה! ...לפני כ-15 שנים ,לאחר תחנונים רבים של אמי,הצלחנו לשכנע את אבי החורג לבקר בבודפשט.שנים הוא סירב בעקשנות לחזור לגדות הדנובה שהאדימה אז,בזמנים החשוכים ,מדם יקיריו. ידידים שחזרו מבודפסט מסרו להם כתובת של ההחדר בו התאכסנו ובשעה טובה ומוצלחת(ואין זאת סתם אמירה במקרה הזה...עוד תווכחו בכך!)הם יצאו לדרך. לא אאריך בתיאורים,של הקורות שם,אלא שיום אחד התקלקל מכשיר חשמלי כלשהו בביתם של בעלי הבית,והם הזמינו חשמלאי לתקנו. החשמלאי,איש בשנות ה-40 לחייו,התברר כאיש לבבי מאד,פטפטן לא קטן,וגם... יהודי בקיצור...אהבה ממבט ראשון ניצתה בין זוג הקשישים מחיפה,לבין החשמלאי היהודי. מאותו רגע ,ועד שעזבו את בודפשט,הוא דאג להם,הכיר להם את משפחתו,הזמין אותם לביתו ,ארך להם טיולים ברכבו בעיר וליווה אותם לשדה התעופה כשעזבו. הקשר המיוחד הזה נמשך לאחר מכן במכתבים ומדי פעם אפילו בטלפון,דבר די נדיר לפני כל כך הרבה שנים. לאחר כשנה שאל טומי,זה היה שמו של החבר החדש,אם יוכלו לארח בחיפה את בנם,זולי השוהה בארץ לצורך מבחני קבלה לאוניברסיטה בירושלים. כמובן שהוא התקבל באהבה,ואני הוזעקתי להראות לו קצת את נפלאות חיפה והגליל.צירפתי אליי את בתי,שהיתה בדיוק באותו גיל עם זולי,ועמדה לפני גיוס...ואת בניי,ויחד טרנו את הארץ! קשרי החברות הורחבו אז עוד יותר וכללו כבר גם את "דור ההמשך"! לא אאריך...זולי התקבל ללימודים בארץ,בילה את השבתות בבית הוריי בחיפה,לעתים בביתנו שלנו בגליל,ידע כבר עברית,ואף היתה לו חברה,חברה של בתי. ואילו בתי סיימה בינתיים את שירותה הצבאי,ורצה הגורל והחליטה וגם התקבלה ללמודי משפטים...בבודפשט! וכשהגיעה לשם בשלהי אוגוסט של אותה שנה...חיכו לה בשדה התעופה זולי (שהיה שם בחופשת הקיץ שלו)והוריו! הם הפכו שם בבודפשט,למשפחתה המאמצת של בתי,היו לה כמו הורים לכל דבר,כפי שאנחנו היינו כאן עבור זולי! אינני סופרת כבר את מספר המפגשים שהיו ביננו,כאן ושם,שם וכאן...הפכנו למשפחה בעצם,וגם אישי,שלא ידע מילה הונגרית,הצליח להעביר ערבים שלמים של כייף עם טומי,שגם הוא ידע רק הונגרית!!!חידה היה בעינינו איף שני הגברים האלה מסתדרים ואוהבים זה את זה ללא יכולת להחליף מילה. וכשבתי סיימה את למודיה,היתה היחידה ששני זוגות הורים נרגשים נכחו בטכס המרשים של קבלת התואר...לאחר הטכס ערכו הם הוריה ה"הונגריים" ארוחת צהריים לכבודה והזמינו את כל חבריה ללמודים הישראלים ואת בני המשפחות שלהם שבאו להיות עם ילדיהם בטכס הסיום. גם זולי סיים לימודיו בארץ,ולאחר שמילא את חובת שירותו הצבאי בהונגריה,מילא גם בארץ,בהרבה יותר חדווה,את חובתו כלפי מדינת ישראל. באחד הכנוסים המשפחתיים,בהם נכח גם זולי,הגיע דוד זקן,אביה של בת דודתי מצד אמי... ואז ...נפלה פצצה!!! לאחר שיחה על הא ועל דא עם זולי,הכריז הדוד להפתעת כולנו,שיש קרבה משפחתית בין החברים ה"הונגריים"שלנו לבין משפחתנו!!! ההתרגשות היתה גדולה,מיהרנו להודיע גם ל"משפחה" החדשה בהונגריה על הגלוי המרעיש,והשמחה היתה גדולה. זולי נשא אישה ,בחתונה שהתקיימה בבודפשט,בה היינו מוזמנים,שב עם אישתו לארץ,ולא מזמן היינו כולנו,כולל הוריו -חברינו-בני משפחתנו בברית של בנו ה"צבר"! זאת היתה פגישתנו האחרונה! מוקדש באהבה רבה לטומי שהלך לעולמו בפתאומיות השבוע. חיוכו וחיבוקו ישארו איתי לעולם!
שבת שלום לכם, התלבטתי אם בכלל לכתוב את הסיפור הזה,ואם כבר,היכן ... החלטתי שכאן ,בפורום הזה ,אולי תוכלו להבין יותר,אם כי זהו סיפור אנושי בעיקרו,שהיה יכול להתרחש בכל מקום... אך עובדה...הוא התחיל והסתיים בהונגריה! ...לפני כ-15 שנים ,לאחר תחנונים רבים של אמי,הצלחנו לשכנע את אבי החורג לבקר בבודפשט.שנים הוא סירב בעקשנות לחזור לגדות הדנובה שהאדימה אז,בזמנים החשוכים ,מדם יקיריו. ידידים שחזרו מבודפסט מסרו להם כתובת של ההחדר בו התאכסנו ובשעה טובה ומוצלחת(ואין זאת סתם אמירה במקרה הזה...עוד תווכחו בכך!)הם יצאו לדרך. לא אאריך בתיאורים,של הקורות שם,אלא שיום אחד התקלקל מכשיר חשמלי כלשהו בביתם של בעלי הבית,והם הזמינו חשמלאי לתקנו. החשמלאי,איש בשנות ה-40 לחייו,התברר כאיש לבבי מאד,פטפטן לא קטן,וגם... יהודי בקיצור...אהבה ממבט ראשון ניצתה בין זוג הקשישים מחיפה,לבין החשמלאי היהודי. מאותו רגע ,ועד שעזבו את בודפשט,הוא דאג להם,הכיר להם את משפחתו,הזמין אותם לביתו ,ארך להם טיולים ברכבו בעיר וליווה אותם לשדה התעופה כשעזבו. הקשר המיוחד הזה נמשך לאחר מכן במכתבים ומדי פעם אפילו בטלפון,דבר די נדיר לפני כל כך הרבה שנים. לאחר כשנה שאל טומי,זה היה שמו של החבר החדש,אם יוכלו לארח בחיפה את בנם,זולי השוהה בארץ לצורך מבחני קבלה לאוניברסיטה בירושלים. כמובן שהוא התקבל באהבה,ואני הוזעקתי להראות לו קצת את נפלאות חיפה והגליל.צירפתי אליי את בתי,שהיתה בדיוק באותו גיל עם זולי,ועמדה לפני גיוס...ואת בניי,ויחד טרנו את הארץ! קשרי החברות הורחבו אז עוד יותר וכללו כבר גם את "דור ההמשך"! לא אאריך...זולי התקבל ללימודים בארץ,בילה את השבתות בבית הוריי בחיפה,לעתים בביתנו שלנו בגליל,ידע כבר עברית,ואף היתה לו חברה,חברה של בתי. ואילו בתי סיימה בינתיים את שירותה הצבאי,ורצה הגורל והחליטה וגם התקבלה ללמודי משפטים...בבודפשט! וכשהגיעה לשם בשלהי אוגוסט של אותה שנה...חיכו לה בשדה התעופה זולי (שהיה שם בחופשת הקיץ שלו)והוריו! הם הפכו שם בבודפשט,למשפחתה המאמצת של בתי,היו לה כמו הורים לכל דבר,כפי שאנחנו היינו כאן עבור זולי! אינני סופרת כבר את מספר המפגשים שהיו ביננו,כאן ושם,שם וכאן...הפכנו למשפחה בעצם,וגם אישי,שלא ידע מילה הונגרית,הצליח להעביר ערבים שלמים של כייף עם טומי,שגם הוא ידע רק הונגרית!!!חידה היה בעינינו איף שני הגברים האלה מסתדרים ואוהבים זה את זה ללא יכולת להחליף מילה. וכשבתי סיימה את למודיה,היתה היחידה ששני זוגות הורים נרגשים נכחו בטכס המרשים של קבלת התואר...לאחר הטכס ערכו הם הוריה ה"הונגריים" ארוחת צהריים לכבודה והזמינו את כל חבריה ללמודים הישראלים ואת בני המשפחות שלהם שבאו להיות עם ילדיהם בטכס הסיום. גם זולי סיים לימודיו בארץ,ולאחר שמילא את חובת שירותו הצבאי בהונגריה,מילא גם בארץ,בהרבה יותר חדווה,את חובתו כלפי מדינת ישראל. באחד הכנוסים המשפחתיים,בהם נכח גם זולי,הגיע דוד זקן,אביה של בת דודתי מצד אמי... ואז ...נפלה פצצה!!! לאחר שיחה על הא ועל דא עם זולי,הכריז הדוד להפתעת כולנו,שיש קרבה משפחתית בין החברים ה"הונגריים"שלנו לבין משפחתנו!!! ההתרגשות היתה גדולה,מיהרנו להודיע גם ל"משפחה" החדשה בהונגריה על הגלוי המרעיש,והשמחה היתה גדולה. זולי נשא אישה ,בחתונה שהתקיימה בבודפשט,בה היינו מוזמנים,שב עם אישתו לארץ,ולא מזמן היינו כולנו,כולל הוריו -חברינו-בני משפחתנו בברית של בנו ה"צבר"! זאת היתה פגישתנו האחרונה! מוקדש באהבה רבה לטומי שהלך לעולמו בפתאומיות השבוע. חיוכו וחיבוקו ישארו איתי לעולם!
