"הקשר הטיפולי"
"מטפל - מטופל" כל ההבדל ב - "ו" יש סיפור על ר´ יהודה הנשיא. ביקשו ממנו להתמנות לתפקיד נשיא בית הדין. ר´ יהודה ביקש שיוותרו לו מכיוון שהוא עסוק בלימודו והעיסוק "הפוליטי" יכול להפריע לו להמשיך ולהעמיק בלימוד. לאחר שנתרצה ולסוף ימיו שאלו אותו מה קרה במשך חייו לו בזמן עיסוקו הדייני ובקשתו להמשיך להעמיק בלימודיו. (זוהי דרגה עילאית ביהדות ללמוד - ועוד לא יצא לדבר מה זה ללמוד?). אמר ר´ יהודה: לעולם לא הגיע אדם לענייני בית הדין שלא בסוגיה בה עסקתי בלימודי. הפגישה בין האנשים שבצד אחד נמצא המגדיר עצמו מטופל ובצד השני המגדיר עצמו כמטפל, נמצאת כסוגיה אותה לומדים שנים רבות, למעשה נמדדת כל הזמן. שני בני האדם שניפגשים זימנו את עצמם ללמוד יחד את הסוגיה אותה הביא צד אחד. אין לאף אחד גבהות כלפי האחר. אין לאף אחד זכות לשלוט לכוון להחליט עבור האחר. תמיד יש עקרונות מוסריים הנבדקים לאורך כל רגע ורגע. העקרונות בנויים מול תפישות מוסריות בסיסיות. דברים כמו: זכות האדם לחופש והתבטאות עצמית זכות האדם להתממשות עצמית חובת האדם לממש את מקסימום עצמיותו - עצמאותו - אחרת אין אהבה מתפתחת מול כל אחד שאני נמצא, אני בודק זאת. אני בא עם סוגיה: כאב ראש, בעיות מיפרקים, מצב כלכלי, ילד מוכה, סרטן,,,, מה לומדים שנינו. לצד אחד שנתנה לו האפשרות לתת מתנות לאחר: הוא מטפל. קיבל מתנה מהמדינה: זכות לגיטימית. קיבל מתנה בכישרון: אנרגיות מיוחדות קיבל מתנה.... יש לנו אפשרות לעשות עם מתנות אביוז. אני פוגש הרבה הרבה מצבים כאלו. האם אני כהורה מתיר לעצמי להתיחס לילדי כאל חלקים הנמצאים לשימושי אלו בובותי ואני מעצב אותם חזור ושנה או מה? במקביל ואולי כאן יש את נקודת המפנה - כל מה שקורה לי בחיי הוא הזדמנות. אלו הזדמנוית המאפשרות לי לבחון ולבקר את עצמי. עם מה אני רוקד אהבה? ויש עוד שאלה סבוכה ביותר: איך אני בצד המשחק את צד המטפל (התפקידים יכולים להתהפך ברגע: ראה הסרט "דוקטור", ראו כל כך הרבה מטפלים אשר לא שמו לב ליכולותיהם ואיבדו כללים מוסריים) מבין שהאדם הגיע עבורי לא פחות ולמעשה יותר מאשר הגיע עבורו. ושוב יש כאן מילכוד תרבותי. אם הרופא הסיני היה מפוטר כשהקיסר היה חולה. היכן אני מלמד את עצמי חיים מול מערכת המטפלת בסימפטומים מיידיים ואחר כך כבר נראה. איך אני מתייחס לעצצמי כאל חלק מתרבות שמשתמשת במים בראיה לטווח קצר? איך אני מתייחס לתרבות שמפיקה כמויות של זבל המאכל לי את היסודות עליהם אני מתקיים ביום יום? הפרספקטיבה והעומק המתפתחים בימינו אשר עליהם משלמים רבים וטובים במחירים כל כך גבוהים. יש הרבה מחקרים היום שאירגוני נשים וסרטן בארה"ב מנסים לבדוק את ההשפעות הסביבתיות בהקשר ישיר לסרטן. בחינת המושג הנקרא תוצאות נבחן שוב ושוב. והיכן אני בתהליך בדיקה זה? המטפל המתקלף או זה המופיע כמבין שאין ביד צד אחד את הכל, הוא קריטריון. איך אנחנו לומדים יחד את המצב בו אחד נמצא. איך אני בודק אפקטיביות של האדם אליו אני פונה. איתו אני רוקד? הבחינה עליה את מספרת יחפנית: המטפל המספר/ת על עצמה והסרטן. האם פחדים הם הוכחה להשתתפות? האם ישיבה ביחד על פסי ההכרה מוכיחה שינוי. יש בדיחות אינספור על: "כבר יש לי מודעות והסימפטומים נשארו- או אולי החמירו" כשאני בודק שיטה / מטפל אני מחפש את עומק ומרחב הבחירה שהם מאפשרים לי. זה חוזר לרמת ההשתתפות שלי בתהליכים של עצמי. שוב בענייני הסימונטונים (למי שלא מכיר: זוג - אונקולוג ופסיכותרפיסטית אשר ליוו אנשים במצב סרטני במשך שנים רבות ועברו לטיפול בהבטים הנפשיים ריגשיים במצב הסרטני) מספרים במסקנותיהם כי מצאו רגישות מאד מיוחדת לנורמות חברתיות אצל אנשים בסרטן. האמביוולנטיות מכה בי שוב ושוב. כשכתבנו על תהליך ההתנקות של המטפל - ההתיחסות היא ליכולת של המטפל להתנקות מבחירות מודעות מראש. מהגעה עם סט כללים ותבניות. מהבחנה מראש על תהליך נכון ואפשרי. כל אדם ודרכו אל המחלה ודרכו אל ההבראה. תודה
"מטפל - מטופל" כל ההבדל ב - "ו" יש סיפור על ר´ יהודה הנשיא. ביקשו ממנו להתמנות לתפקיד נשיא בית הדין. ר´ יהודה ביקש שיוותרו לו מכיוון שהוא עסוק בלימודו והעיסוק "הפוליטי" יכול להפריע לו להמשיך ולהעמיק בלימוד. לאחר שנתרצה ולסוף ימיו שאלו אותו מה קרה במשך חייו לו בזמן עיסוקו הדייני ובקשתו להמשיך להעמיק בלימודיו. (זוהי דרגה עילאית ביהדות ללמוד - ועוד לא יצא לדבר מה זה ללמוד?). אמר ר´ יהודה: לעולם לא הגיע אדם לענייני בית הדין שלא בסוגיה בה עסקתי בלימודי. הפגישה בין האנשים שבצד אחד נמצא המגדיר עצמו מטופל ובצד השני המגדיר עצמו כמטפל, נמצאת כסוגיה אותה לומדים שנים רבות, למעשה נמדדת כל הזמן. שני בני האדם שניפגשים זימנו את עצמם ללמוד יחד את הסוגיה אותה הביא צד אחד. אין לאף אחד גבהות כלפי האחר. אין לאף אחד זכות לשלוט לכוון להחליט עבור האחר. תמיד יש עקרונות מוסריים הנבדקים לאורך כל רגע ורגע. העקרונות בנויים מול תפישות מוסריות בסיסיות. דברים כמו: זכות האדם לחופש והתבטאות עצמית זכות האדם להתממשות עצמית חובת האדם לממש את מקסימום עצמיותו - עצמאותו - אחרת אין אהבה מתפתחת מול כל אחד שאני נמצא, אני בודק זאת. אני בא עם סוגיה: כאב ראש, בעיות מיפרקים, מצב כלכלי, ילד מוכה, סרטן,,,, מה לומדים שנינו. לצד אחד שנתנה לו האפשרות לתת מתנות לאחר: הוא מטפל. קיבל מתנה מהמדינה: זכות לגיטימית. קיבל מתנה בכישרון: אנרגיות מיוחדות קיבל מתנה.... יש לנו אפשרות לעשות עם מתנות אביוז. אני פוגש הרבה הרבה מצבים כאלו. האם אני כהורה מתיר לעצמי להתיחס לילדי כאל חלקים הנמצאים לשימושי אלו בובותי ואני מעצב אותם חזור ושנה או מה? במקביל ואולי כאן יש את נקודת המפנה - כל מה שקורה לי בחיי הוא הזדמנות. אלו הזדמנוית המאפשרות לי לבחון ולבקר את עצמי. עם מה אני רוקד אהבה? ויש עוד שאלה סבוכה ביותר: איך אני בצד המשחק את צד המטפל (התפקידים יכולים להתהפך ברגע: ראה הסרט "דוקטור", ראו כל כך הרבה מטפלים אשר לא שמו לב ליכולותיהם ואיבדו כללים מוסריים) מבין שהאדם הגיע עבורי לא פחות ולמעשה יותר מאשר הגיע עבורו. ושוב יש כאן מילכוד תרבותי. אם הרופא הסיני היה מפוטר כשהקיסר היה חולה. היכן אני מלמד את עצמי חיים מול מערכת המטפלת בסימפטומים מיידיים ואחר כך כבר נראה. איך אני מתייחס לעצצמי כאל חלק מתרבות שמשתמשת במים בראיה לטווח קצר? איך אני מתייחס לתרבות שמפיקה כמויות של זבל המאכל לי את היסודות עליהם אני מתקיים ביום יום? הפרספקטיבה והעומק המתפתחים בימינו אשר עליהם משלמים רבים וטובים במחירים כל כך גבוהים. יש הרבה מחקרים היום שאירגוני נשים וסרטן בארה"ב מנסים לבדוק את ההשפעות הסביבתיות בהקשר ישיר לסרטן. בחינת המושג הנקרא תוצאות נבחן שוב ושוב. והיכן אני בתהליך בדיקה זה? המטפל המתקלף או זה המופיע כמבין שאין ביד צד אחד את הכל, הוא קריטריון. איך אנחנו לומדים יחד את המצב בו אחד נמצא. איך אני בודק אפקטיביות של האדם אליו אני פונה. איתו אני רוקד? הבחינה עליה את מספרת יחפנית: המטפל המספר/ת על עצמה והסרטן. האם פחדים הם הוכחה להשתתפות? האם ישיבה ביחד על פסי ההכרה מוכיחה שינוי. יש בדיחות אינספור על: "כבר יש לי מודעות והסימפטומים נשארו- או אולי החמירו" כשאני בודק שיטה / מטפל אני מחפש את עומק ומרחב הבחירה שהם מאפשרים לי. זה חוזר לרמת ההשתתפות שלי בתהליכים של עצמי. שוב בענייני הסימונטונים (למי שלא מכיר: זוג - אונקולוג ופסיכותרפיסטית אשר ליוו אנשים במצב סרטני במשך שנים רבות ועברו לטיפול בהבטים הנפשיים ריגשיים במצב הסרטני) מספרים במסקנותיהם כי מצאו רגישות מאד מיוחדת לנורמות חברתיות אצל אנשים בסרטן. האמביוולנטיות מכה בי שוב ושוב. כשכתבנו על תהליך ההתנקות של המטפל - ההתיחסות היא ליכולת של המטפל להתנקות מבחירות מודעות מראש. מהגעה עם סט כללים ותבניות. מהבחנה מראש על תהליך נכון ואפשרי. כל אדם ודרכו אל המחלה ודרכו אל ההבראה. תודה