הקשר עם אבא
הי
אני בן 17.5 ומזה שנתיים הקשר שלי עם אבא שלי בעליות ובעיקר ירידות. בגרסא הקצרה הוא הכיר לפני הציג לנו לפני שלוש שנים מישהי שכבר מההתחלה לא אהבנו אותה (בלי קשר לזה שעצם זה שהיא בקשר איתו). יש לי שתי אחיות קטנות ממני, והאמצעית כבר אחרי חודש הפסיקה לפגוש אותה. ואחרי כמה חודשים גם הפסיקה לבוא אל אבא.
אני לכל האורך לא ממש אהבתי אותה ואת הבן שלה (לא בטוח בכלל שהיא גרושה - אף פעם לא ידעתי) אבל כל פעם נתתי עוד הזדמנות להם ולא הפסקתי.
אחרי שנה הם עברו לגור ביחד תוך כדי שבעזרת הסבתא מצד האמא עוזרת לאחותי לחזור אל אבא. אני לא ממש אהבתי את זה אבל התמודדתי - ושוב נתתי הזדמנות.
אחרי כמה חודשים אחותי האמצעית הפסיקה עוד פעם לבוא לבית שלו החדש ומהר הדרדרה למצב נפשי קשה והתחילה לקחת תרופות. אני במקביל נמצא יחד עם אחותי הקטנה אצלם עדיין ואני מתחיל לסבול כל רגע - מרגיש שחברה שלו חונקת אותי ביחד עם הבן שלה, כשהאבא עומד מן הצד. כמובן שתוך כדי כל השהות שם היו משהו כמו שש פעמים שניסיתי לדבר איתו או יותר על מנה שמפריע לי ולא קרה כמעט כלום.
בפסח לפני שנתיים החלטתי שאני התייאשתי מהם ועזבתי את הבית, כשאחותי הקטנה שם לבד מול חברה שלו המגוננת והבן שלה. סיכמנו שאנחנו ניפגש עם האבא מחוץ לבית פעם בשבוע ונעשה כל פעם משהו. אבל זה לא הצליח בהתחלה ויצא שרק אנחנו יזמנו ואחרי שאנחנו הפסקנו ליזום הוא התחיל ליזום ולאט גם פחות ופחות אהבתי את המפגשים עד שבכלל לא היה לי בא אליהם ובאתי רק כדי לשמור איתו על קשר, אותו דבר לאחותי האמצעית רק שהיא התמודדה עם זה יותר טוב.
אחרי חצי שנה הפסקתי לבוא למפגשים וראיתי אותו 2 פעמים בארבע חודשים (בין כל פעם היה חודש כשהוא רצה לעשות את המפגשים) תוך כדשי הזמן הזה הדרדרתי גם אני התחלתי לקחת טיפול פסיכיאטרי ופסיכולוגי מסיבי ואפילו הייתי קרוב לאשפוז. הפעם השלישית שראיתי אותו הייתה בהפרש של חודשיים כשהוא שאל בעקיף אותי אם אני רוצה להיפגש. אחרי יומיים עניתי לו בכן ונפגשנו, והסכמתי רק בגלל שאמרתי שזה אולי הזדמנות לשפר את מצבי בעזרת חידוש הקשר כי הוא אמור להיות חשוב בשבילי. ושפכתי הכל ויצא בסדר בוא נגיד, וחזרתי לפגוש אותו ביחד עם אחותי, למרות שתוך כדי כל המפגשים (גם הקודמים) הרגשתי מאוד סגור לידו.
תוך כדי הזמן הזה חשבתי על לחזור אליו חזרה לבית (הפרש של חודשיים מאז השיחה עד אז) וביום אחד שהיינו בקריון ראינו אותה ואת הבן שלה (אני, שתי האחיות ואמא שלי) והם אותנו (ראינו אותם פעמיים - פעם אנחנו אותם רק ופעם שנייה ראינו אחד את השני). בפעם הראשונה כשקלטנו אותם כולם ברחו לחנות הכי קרובה - כולל אחותי הקטנה, וכששאלתי אותה למה היא בורחת - כי היא גרה איתם, אז היא ענתה לי בגמגום שהיא לא רצתה והיא עושה "את זה" בשביל אבא. מה שאני הבנתי זה שהיא חומלת על אבא שנמצא לבד רק עם בת אחת מתוך השלוש כשרק היא איתו.
אחרי חודש אמרתי לו שאני חושב לחזור לבית, אז הוא אמר שצריך לחשוב איך עושים את זה. אני כבר תכננתי בראש איך זה יהיה ואיך זה יתחיל החזרה עד שאחרי שלוש שבועות שהייתה הפגישה הבאה מאז, הוא מתרץ ואומר שאמרתי דברים מאוד קשים, או שלא הסתדרתי איתם קודם אז איך אני יסתדר איתם עכשיו - ועל כך דבר שאלתי אותו מה פגעתי מה עשיתי כי אני לא זוכר, אז הוא אומר תחשוב לבד, ואמרתי שאפשר לנסות שוב.
יש לי קשר טוב מאוד עם סבתא שלי והיא הבינה מזה שהוא לא מעוניין שאני יחזור לבית כי הוא פוחד על הקשר שלו עם חברה שלו. אז עזבתי את זה והמשכתי למרות שלקחתי את זה קשה.
אחרי שבוע הרגשתי עוד פעם לא נוח לידו בדומה לאחותי שגם כן וחזרתי עצבני מאוד והוצאתי את זה בבית, אחרי שהיינו ביריד תעסוקה ולא ממש רציתי לעבוד כרגע, אבל רק בגלל שהוא אילץ אותי לנסות לדבר איתם עשיתי ניסיון, אבל זו הייתה עבודת סבלות ויש לי לחץ דם נמוך בגלל התרופות וזה גורם לסרחחורות כמעט מכלום אז הוא זלזל בזה.
חזרתי כשאמא שלי אומרת לי שכמעט ולא הייתה פעם שחזרנו שמחים או מרוצים מהמפגשים האלו (יש לה אינטרס רק לעזור לנו בזה ולא משהו אחר), ושאם זה לא טוב לנו, עדיף שלא נלך איתו.
באתי עם מסקנה שבמפגשים עשיתי הכל כדי להרגיש נוח לידו כדי לחדש איתו את הקשר ונתתי אינסוף הזדמנויות לו וזה מרגיש כאילו אף פעם לא יוצא מזה משהו, וחשבתי על זה שאולי זה בגלל שיש לי אליו חמלה? שהוא רואה רק בת אחת שלו ואותנו פעם בשבוע שבועיים או יותר למשך שעה - ויש אולי פחד שאני יפגע בו אם אני יפסיק את הקשר איתו - בדומה לגירושים שלו עם אמא שלי, שאמא שלי רצתה להתגרש כשהייתי בן 11 והוא נפגע מזה.
הייתי רוצה לדעת מה אפשר לעשות.
הי
אני בן 17.5 ומזה שנתיים הקשר שלי עם אבא שלי בעליות ובעיקר ירידות. בגרסא הקצרה הוא הכיר לפני הציג לנו לפני שלוש שנים מישהי שכבר מההתחלה לא אהבנו אותה (בלי קשר לזה שעצם זה שהיא בקשר איתו). יש לי שתי אחיות קטנות ממני, והאמצעית כבר אחרי חודש הפסיקה לפגוש אותה. ואחרי כמה חודשים גם הפסיקה לבוא אל אבא.
אני לכל האורך לא ממש אהבתי אותה ואת הבן שלה (לא בטוח בכלל שהיא גרושה - אף פעם לא ידעתי) אבל כל פעם נתתי עוד הזדמנות להם ולא הפסקתי.
אחרי שנה הם עברו לגור ביחד תוך כדי שבעזרת הסבתא מצד האמא עוזרת לאחותי לחזור אל אבא. אני לא ממש אהבתי את זה אבל התמודדתי - ושוב נתתי הזדמנות.
אחרי כמה חודשים אחותי האמצעית הפסיקה עוד פעם לבוא לבית שלו החדש ומהר הדרדרה למצב נפשי קשה והתחילה לקחת תרופות. אני במקביל נמצא יחד עם אחותי הקטנה אצלם עדיין ואני מתחיל לסבול כל רגע - מרגיש שחברה שלו חונקת אותי ביחד עם הבן שלה, כשהאבא עומד מן הצד. כמובן שתוך כדי כל השהות שם היו משהו כמו שש פעמים שניסיתי לדבר איתו או יותר על מנה שמפריע לי ולא קרה כמעט כלום.
בפסח לפני שנתיים החלטתי שאני התייאשתי מהם ועזבתי את הבית, כשאחותי הקטנה שם לבד מול חברה שלו המגוננת והבן שלה. סיכמנו שאנחנו ניפגש עם האבא מחוץ לבית פעם בשבוע ונעשה כל פעם משהו. אבל זה לא הצליח בהתחלה ויצא שרק אנחנו יזמנו ואחרי שאנחנו הפסקנו ליזום הוא התחיל ליזום ולאט גם פחות ופחות אהבתי את המפגשים עד שבכלל לא היה לי בא אליהם ובאתי רק כדי לשמור איתו על קשר, אותו דבר לאחותי האמצעית רק שהיא התמודדה עם זה יותר טוב.
אחרי חצי שנה הפסקתי לבוא למפגשים וראיתי אותו 2 פעמים בארבע חודשים (בין כל פעם היה חודש כשהוא רצה לעשות את המפגשים) תוך כדשי הזמן הזה הדרדרתי גם אני התחלתי לקחת טיפול פסיכיאטרי ופסיכולוגי מסיבי ואפילו הייתי קרוב לאשפוז. הפעם השלישית שראיתי אותו הייתה בהפרש של חודשיים כשהוא שאל בעקיף אותי אם אני רוצה להיפגש. אחרי יומיים עניתי לו בכן ונפגשנו, והסכמתי רק בגלל שאמרתי שזה אולי הזדמנות לשפר את מצבי בעזרת חידוש הקשר כי הוא אמור להיות חשוב בשבילי. ושפכתי הכל ויצא בסדר בוא נגיד, וחזרתי לפגוש אותו ביחד עם אחותי, למרות שתוך כדי כל המפגשים (גם הקודמים) הרגשתי מאוד סגור לידו.
תוך כדי הזמן הזה חשבתי על לחזור אליו חזרה לבית (הפרש של חודשיים מאז השיחה עד אז) וביום אחד שהיינו בקריון ראינו אותה ואת הבן שלה (אני, שתי האחיות ואמא שלי) והם אותנו (ראינו אותם פעמיים - פעם אנחנו אותם רק ופעם שנייה ראינו אחד את השני). בפעם הראשונה כשקלטנו אותם כולם ברחו לחנות הכי קרובה - כולל אחותי הקטנה, וכששאלתי אותה למה היא בורחת - כי היא גרה איתם, אז היא ענתה לי בגמגום שהיא לא רצתה והיא עושה "את זה" בשביל אבא. מה שאני הבנתי זה שהיא חומלת על אבא שנמצא לבד רק עם בת אחת מתוך השלוש כשרק היא איתו.
אחרי חודש אמרתי לו שאני חושב לחזור לבית, אז הוא אמר שצריך לחשוב איך עושים את זה. אני כבר תכננתי בראש איך זה יהיה ואיך זה יתחיל החזרה עד שאחרי שלוש שבועות שהייתה הפגישה הבאה מאז, הוא מתרץ ואומר שאמרתי דברים מאוד קשים, או שלא הסתדרתי איתם קודם אז איך אני יסתדר איתם עכשיו - ועל כך דבר שאלתי אותו מה פגעתי מה עשיתי כי אני לא זוכר, אז הוא אומר תחשוב לבד, ואמרתי שאפשר לנסות שוב.
יש לי קשר טוב מאוד עם סבתא שלי והיא הבינה מזה שהוא לא מעוניין שאני יחזור לבית כי הוא פוחד על הקשר שלו עם חברה שלו. אז עזבתי את זה והמשכתי למרות שלקחתי את זה קשה.
אחרי שבוע הרגשתי עוד פעם לא נוח לידו בדומה לאחותי שגם כן וחזרתי עצבני מאוד והוצאתי את זה בבית, אחרי שהיינו ביריד תעסוקה ולא ממש רציתי לעבוד כרגע, אבל רק בגלל שהוא אילץ אותי לנסות לדבר איתם עשיתי ניסיון, אבל זו הייתה עבודת סבלות ויש לי לחץ דם נמוך בגלל התרופות וזה גורם לסרחחורות כמעט מכלום אז הוא זלזל בזה.
חזרתי כשאמא שלי אומרת לי שכמעט ולא הייתה פעם שחזרנו שמחים או מרוצים מהמפגשים האלו (יש לה אינטרס רק לעזור לנו בזה ולא משהו אחר), ושאם זה לא טוב לנו, עדיף שלא נלך איתו.
באתי עם מסקנה שבמפגשים עשיתי הכל כדי להרגיש נוח לידו כדי לחדש איתו את הקשר ונתתי אינסוף הזדמנויות לו וזה מרגיש כאילו אף פעם לא יוצא מזה משהו, וחשבתי על זה שאולי זה בגלל שיש לי אליו חמלה? שהוא רואה רק בת אחת שלו ואותנו פעם בשבוע שבועיים או יותר למשך שעה - ויש אולי פחד שאני יפגע בו אם אני יפסיק את הקשר איתו - בדומה לגירושים שלו עם אמא שלי, שאמא שלי רצתה להתגרש כשהייתי בן 11 והוא נפגע מזה.
הייתי רוצה לדעת מה אפשר לעשות.