ינקינטונה 2
New member
הראשון לספטמבר. ממשיכה!
כאמור, הראשון לספטמבר הילד הלך לבית הספר
מחוייך וממש היה מאושר.
כאילו, שנה חדשה עם כל המשמתע מכך.
וכשחזר עם פנים נפולים הבנתי שמשהו קרה.
הוא נכנס הביתה ולחדרו והתיישב בכבדות על המיטה.
הפנים. הפנים שלו הראו הכל
איך לספר דבר כזה?
אולי אכתוב מהר ואמשיך הלאה.
הגיע הילד שלי לבית הספר ופגש את חבריו.
סיפרתי לכן שהוא מת על הכיתה שלו
מהון להון, היתה להם הופעת סטנדאפ בקרבת בית ספר.
כל הילדים הלכו ונכנסו לאולם די גדול.
כשכולם התיישבו במקומם והמופע עמד להתחיל
כאשר בני יושב בשורה מצד שמאל והמחנך שלו יושב בצד ימין.
המחנך לכד את תשומת לבו של בני ועשה לו עם היד - בוא הנה!
עם האצבע המורה סימן לו שיגיע אליו.
הילד התכופף כדי לא להפריע לשאר הילדים וגם לא רצה למשוך
תשומת לב. כולם היו ישובים בכיסא.
הילד התקרב אליו והוא קרב את פיו לאוזנו של הילד ואמר
- אחרי ההצגה תיגש לבית הספר!
כמה רשע יש במשפט כזה!
ומה כל כך דחק במורה שנייה לפני המופע
ובכלל ביום הראשון של בית הספר.
כשהסתיים המופע כולם התפזרו הביתה.
בני הלך לבית הספר.
הוא סיפר שהלך באיטיות.
כאשר הגיע לבית הספר והוא היה ריק המתין ולא ידע למה.
אחרי כרבע שעה ניגשה אליו אישה שאין לו מושג מי היתה
ואמרה לו - אתה זוכר שלא הגשת עבודה בתנך לפני חצי שנה?
אם לא תגיש תוך שלושה ימים - לא תוכל להיכנס לבית הספר.
והלכה לדרכה.
זו היתה מהלומה!
תארו לכן, עד כמה זה היה מתוכנן היטב.
היה לו זמן בחופש הגדול לתכנן את מעשיו.
יום חסד אחד לא ניתן לילד.
ובאיזו נבזות איומה
ואם חשבתן לרגע שמישהו ביקש את העבודה ההיא בתנ'ך, הרי ברור שלא.
התקשרתי למנהל. לקבוע איתו פגישה דחופה.
למזלי היתה במשרד השותפה שלי דאז.
ביקשתי מהמנהל להיפגש איתו.
לא תאמינו - הוא סירב.
אמר שהוא לא מוצא טעם להיפגש ואפשר לשוחח בטלפון.
אגב, הוא מכחיש מכל וכל את השיחה שלנו.
ואת בקשתי להיפגש.
אחרי זמן מה, הוזמנתי לעירייה.
מה לי ולמקום הזה בכלל?
נכנסתי לחדר ובו ישבו כעשרים נשים.
גם נציגה של משרד הרווחה.
היה נורא.
לא הייתי צריכה ללכת בכלל.
בסופה של השנה השלישית וכשהחל החופש הגדול
אני מקבלת שוב טלפון מהמורה.
כאן, פניתי לעורך דין ושלחתי מכתב חמור למנהל ולמשרד החינוך.
מכתב שאי אפשר להתעלם ממנו.
אין ספור אנשים קראו אותו וכולם היו בשוק ממעלליו של המורה.
שנתיים עברו ועד היום אף אחד לא חזר אלי.
אין מפקח אחד או מפקחת שלא קיבלו את המכתב
וזה פשוט צועק לשמיים
הילד שלי נשר מבית הספר.
כל השנה האחרונה היה בבית.
כאמור, הראשון לספטמבר הילד הלך לבית הספר
מחוייך וממש היה מאושר.
כאילו, שנה חדשה עם כל המשמתע מכך.
וכשחזר עם פנים נפולים הבנתי שמשהו קרה.
הוא נכנס הביתה ולחדרו והתיישב בכבדות על המיטה.
הפנים. הפנים שלו הראו הכל
איך לספר דבר כזה?
אולי אכתוב מהר ואמשיך הלאה.
הגיע הילד שלי לבית הספר ופגש את חבריו.
סיפרתי לכן שהוא מת על הכיתה שלו
מהון להון, היתה להם הופעת סטנדאפ בקרבת בית ספר.
כל הילדים הלכו ונכנסו לאולם די גדול.
כשכולם התיישבו במקומם והמופע עמד להתחיל
כאשר בני יושב בשורה מצד שמאל והמחנך שלו יושב בצד ימין.
המחנך לכד את תשומת לבו של בני ועשה לו עם היד - בוא הנה!
עם האצבע המורה סימן לו שיגיע אליו.
הילד התכופף כדי לא להפריע לשאר הילדים וגם לא רצה למשוך
תשומת לב. כולם היו ישובים בכיסא.
הילד התקרב אליו והוא קרב את פיו לאוזנו של הילד ואמר
- אחרי ההצגה תיגש לבית הספר!
כמה רשע יש במשפט כזה!
ומה כל כך דחק במורה שנייה לפני המופע
ובכלל ביום הראשון של בית הספר.
כשהסתיים המופע כולם התפזרו הביתה.
בני הלך לבית הספר.
הוא סיפר שהלך באיטיות.
כאשר הגיע לבית הספר והוא היה ריק המתין ולא ידע למה.
אחרי כרבע שעה ניגשה אליו אישה שאין לו מושג מי היתה
ואמרה לו - אתה זוכר שלא הגשת עבודה בתנך לפני חצי שנה?
אם לא תגיש תוך שלושה ימים - לא תוכל להיכנס לבית הספר.
והלכה לדרכה.
זו היתה מהלומה!
תארו לכן, עד כמה זה היה מתוכנן היטב.
היה לו זמן בחופש הגדול לתכנן את מעשיו.
יום חסד אחד לא ניתן לילד.
ובאיזו נבזות איומה
ואם חשבתן לרגע שמישהו ביקש את העבודה ההיא בתנ'ך, הרי ברור שלא.
התקשרתי למנהל. לקבוע איתו פגישה דחופה.
למזלי היתה במשרד השותפה שלי דאז.
ביקשתי מהמנהל להיפגש איתו.
לא תאמינו - הוא סירב.
אמר שהוא לא מוצא טעם להיפגש ואפשר לשוחח בטלפון.
אגב, הוא מכחיש מכל וכל את השיחה שלנו.
ואת בקשתי להיפגש.
אחרי זמן מה, הוזמנתי לעירייה.
מה לי ולמקום הזה בכלל?
נכנסתי לחדר ובו ישבו כעשרים נשים.
גם נציגה של משרד הרווחה.
היה נורא.
לא הייתי צריכה ללכת בכלל.
בסופה של השנה השלישית וכשהחל החופש הגדול
אני מקבלת שוב טלפון מהמורה.
כאן, פניתי לעורך דין ושלחתי מכתב חמור למנהל ולמשרד החינוך.
מכתב שאי אפשר להתעלם ממנו.
אין ספור אנשים קראו אותו וכולם היו בשוק ממעלליו של המורה.
שנתיים עברו ועד היום אף אחד לא חזר אלי.
אין מפקח אחד או מפקחת שלא קיבלו את המכתב
וזה פשוט צועק לשמיים
הילד שלי נשר מבית הספר.
כל השנה האחרונה היה בבית.
