הרבה זמן אני חושבת על זה

[rolan]

הרבה זמן אני חושבת על זה

בעקבות הכתיבה בבלוג וכאן, פונים אלי בנות והורים, כל אחד מספר את הצד שלו. אני שומעת/קוראת ומרגישה כל פעם מחדש חצויה... מצד אחד הבנות מספרות שהוריהם ובעיקר האמהות לא מספיק קשובים, לא שמים לב. מצד שני אומרים ההורים, הבנות מסתירות מאתנו, לא משתפות גם כשמנסים להבין, להתקרב, לבדוק ולדעת. איך שוברים את המעגל הזה? חשבתי שננסה יחד למצוא נוסחה אותה יוכלו הורים וילדים ליישם כדי לשוחח ביניהם ולקבל אחד מהשני פידבקים מצד אחד - למען בריאותם הנפשית של הילדים ומאידך - השקט הנפשי של ההורים. למי יש איזו הצעה? אני חושבת שזה דיון חשוב בפורום כמו שלנו.

 

[עדיר]

תקשורת

בתקופה האחרונה אני חושבת הרבה על הענין , מתלבטת , מחפשת , בשעות אחר הצהריים מסתובבת בחוסר אונים ליד דלתה הסגורה של הבת , ומהססת האם להעיר אותה כבר? ( אחרי 16 שעות שינה ..) האם לקרוא לה לארוחה המשפחתית של שבת? האם להגיד מה אני מרגישה ביחס למצב שלה ? בעיקר שאלות ואין כל כך הרבה תשובות פרט לנסיון . אין ספק שתקשורת בין הורים לילדים זה הדבר החשוב ביותר , אבל לא "מלמדים" אותנו את זה באף בית ספר... ואילו אנחנו כהורים לא מלמדים את הילדים להביע רגשות , להוציא החוצה , הרי יותר קל לרצות ולשמח את הילד עם איזושהיא הבטחה לקנות לו משהו , וזה מתחיל מגיל צעיר מאד . מי לא שמע את המשפט ומי מאיתנו ההורים לא השתמש בו : " אם תתנהג יפה תקבל מתנה.. " ועל אותו משקל "אם תגמור את כל האוכל מהצלחת .." בעידן של צרכנות מוגברת ושטיפת מוח "אם את מרגישה נאחס אז צאי לקנות לך משהו .. מה לא מגיע לך?"- שכחנו את הדברים הפשוטים והיפים של החיים שלא עולים כסף ! להנות מדברים קטנים וחלק מזה הוא להיות במחיצתם של אנשים אהובים - ולדבר! אני מנסה לדבר , להגיד מה אני מרגישה , מה אני חושבת .. אני יודעת שלא תמיד זה נקלט אצל הבת שלי שחושבת שאני מעצבנת / קרציה / היסטרית וכו' . הורים צריכים ללמוד לדבר על הרגשות שלהם , ואז אולי הדבר יאפשר קירבה ויאפשר גם לילדים לגיטמציה להוציא החוצה .. אין ספק שבעידן המודרני האינטרנטי המהיר - תקשורת בין אנשים נעשית קשה יותר ויותר .גם אני לא תמיד מצליחה ובזמן האחרון אני מהרהרת , הנה משהו בכל זאת "נכנס" לה לראש .. ואחר כך מתבדה ומתאכזבת .. אבל צריך להמשיך ולנסות ..

 

[תמרי30]

../images/Emo45.gifהוצאת לי את המילים מהמקלדת

גם אני חושבת שתקשורת טובה ביחסים בין הורים לילדים וביחסים בכלל היא מילת המפתח. ללמוד להקשיב, להבין, לזהות את הצרכים אחד של השני, להיות שם אחד עבור השני...אני חושבת שתקשורת טובה במשפחה צריכה להתחיל מגיל ינקות. ואין ספק שאסור להתייאש ולתריך כל הזמן לנסות ולהאמין בדרך

 

[rolan]

נכון מאוד

עדי ותמרי. ואני שואלת איך "מבריאים" או יוצרים תקשורת טובה....

 

[אופירA]

בית הבראה לתקשורת

כמה הסכמתי עם המשפט: "תקשורת טובה במשפחה צריכה להתחיל מגיל ינקות". זה אחד מאושיות החינוך - ללמד לתקשר. המחנך צריך ללמד את הילד. (לא הילד את הוריו). עכשיו נשאלת השאלה מה לעשות עם הטעויות שנעשו? איך להבריא את התקשורת החולה, את היעדר התקשורת. קשה מאד. מחלה שהתפתחה שנים על גבי שנים, מן הסתם צריכה להבריא שנים על גבי שנים. וזה אומר: ס ב ל נ ו ת ! ! ! אני מרגישה נעולה ומלאכותית כשלא מתפתחת שום תקשורת הדדית עם הבן הסגור שלי. שואלת שאלות - ונענית בקיצור ובהעוויות פנים (של "נודניקית, תפסיקי להיכנס לווריד, לא בא לי לענות"). ואני לא רוצה להיכנס לווריד. לא רוצה להיות כמו אמא שלי. אבל לא רוצה גם להרגיש נעולה ומלאכותית - כמו אמא שלי (שאני מסרבת לענות לשאלותיה ולשתף אותה - נכוויתי 41 שנה מתגובותיה, ודי לי והותר). אז אני פותחת את הדלת, ומתחילה לספר לו על עצמי: על העבודה, על הרגשות, על דעות והמחשבות שלי. על הכל. לא מקבלת תגובות, אבל הוא שומע ומקשיב. שותק. אבל סופג ומפנים. לפעמים הוא נפתח ומשתתף. אני יודעת שאני עושה עבודה חשובה: בעוד 10 שנים הוא ירצה קשר - החיים יעניקו לו חוויות חדשות, שיגרמו לו לרצות בקשר. ויהיו לו הכלים: התרגולת שהוא שומע ממני היום איך יוצרים קשר. פשוט מספרים.

 

[rolan]

לפתוח את הדלת

אהבתי את הרעיון... דלת פתוחה מזמינה פנימה

 

[תמרי30]

../images/Emo24.gifרולנית מקסימה

תתחדשי על הפורום ותבורכי על היוזמה

אוהבת אותך תמרי

 

[rolan]

היי חמודה ../images/Emo24.gif

איזה יופי שבאת אלינו. תישארי אני בטוחה שיש לך מה לתרום...

 

[תמרי30]

../images/Emo140.gif אשמח להשאר

 

[BellA עלמה]

התקשורת ביני לאימי הוא לא משהו

זה בעיקר אשמתי כי אין לי סבלנות אבל גם היא כי לפעמים היא לא מבינה

 

[petit]

זה מאד פשוט וחד משמעי

הורים לא אמורים לוותר. גם כשאין שיתוף פעולה גם כשבועטים ,כועסים ומגיעים לפסים בלתי אפשריים-להורים אסור להרפות. שלי הרפו די מהר וזו אחת הסיבות שהכל נמשך יותר מדיי זמן והיום אחרי 15 שנים אין אפשרות לרפא את ההפרעת אכילה שלי. אני לעולם לא אפסיק לכעוס על הבחירות המעוותות שלהם.

 

[אופירA]

הורים לא אמורים לוותר

מי כמוני יודעת - גם אמא (שלא מוותרת) וגם בת (שההורים שלה לא התחילו אפילו לנסות לתקשר). אבל אם הם עושים מה שהם לא אמורים, זה לא אומר שאנחנו לא אמורים להתמודד עם החיים שלנו, למרות מה שהם. אנו יכולים וצריכים להצליח בחיים למרות הורים עם בחירות מעוותות. יתומים יכולים וצריכים להצליח בחיים למרות החסר הנורא. נכים יכולים וצריכים להצליח בחיים למרות המוגבלות. אז אין דבר כזה שאין אפשרות לרפא את הפרעת האכילה! לי לקח 14 שנה לרפא את הפרעת האכילה ועוד 10 שנים להתמודד איתה. לוקח לי 22 שנה להתמודד עם הפרעת האישיות וזה עוד לא נגמר. אבל יש לי זמן - עד גיל 98!