הרבה זמן הייתי לבד
יותר לבד ממה שאתם חושבים. חשבתי שאף אחד לא יסתכל עליי כי אני לא מעניינת אותו. רציתי לב אוהב, רציתי קצת חום ואהבה. חיבוק. לדעת שמישהו שם באמת אבל באמת אוהב אותי. היה לי חבר עד חנוכה בערך.. זה נמשך חודשיים.. הקשר לא הוביל לכלום, גם בגלל החרדה שלי.. בסוף נוכחתי לדעת שהוא לא אהב אותי, פשוט לא יכלתי לסרב לו ולהגיד לו "לא" מחשש שזה יפגע בו. עד אתמול הרגשתי כ"כ רע.. זהו, לא יכלתי יותר. כבר המון זמן שאני לא בקשר עם מישהו, ועד לא מזמן היה אחד שאהבתי.. אהבתי מאוד.. הוא יודע אבל הוא אמר שהוא לא אוהב אותי בתור חברה... רק בתור ידידה. הרגשתי שבאמת אף אחד לא אוהב אותי.. ניסיתי להסתכל על בחורים אחרים, ואותם בחורים, או שהיו תפוסים בסופו של דבר, או שהיו גדולים מידי. כבר הרבה זמן אני מכירה מישהו בשם איתי, והוא היה ידיד שלי... מאתמול אנחנו ידידים ממש טובים ואולי זה באמת יתפתח למשהו.. כ"כ שמחתי שסוף סוף מישהו אוהב אותי... רק אני מפחדת שבסוף יוודע לי שהוא לא באמת אהב אותי.. שזה היה רק בשביל המוניטין שלו, רק בשביל הצרכים שלו. אתם מבינים? אבל אני מסתייגת מלחשוב ככה.. אז אני בקשר איתו. עוד לא נפגשנו וכנראה שזה יהיה בקרוב. אני לא אלך לבד, למרות שהוא התעקש, אני פשוט לא מסוגלת.. עכשיו, כשיש מישהו שאוהב אותי (לא בטוחה לגמרי) החרדות תוקפות אותי יותר. אלוהים, מתי זה ייגמר. אני מפחדת שהכל סתם בולשיט, מפחדת שאני אגיד משהו לא טוב, ולפעמים הוא קוטל אותי ושואל כל מיני שאלות... ולוקח לי זמן לענות כי אני לא יודעת מה לענות... אני מפחדת. כולי פחד, אחרי שסוף סוף מצאתי מישהו שאוהב אותי. די, חלאס, נמאס לי. גם כשאני עם מישהו אני מרגישה לבד. כאילו שאני בתוך איזו בועה. בועה עבה מידי... דיייייייייייייי הוא לא יודע מזה.. אם הוא יידע הוא יירתע.. אני נמצאת בתוך דרך מלאה מחסומים.. שמישהו יוציא את זה ממני.. נמאס ליייי לבד מידי
יותר לבד ממה שאתם חושבים. חשבתי שאף אחד לא יסתכל עליי כי אני לא מעניינת אותו. רציתי לב אוהב, רציתי קצת חום ואהבה. חיבוק. לדעת שמישהו שם באמת אבל באמת אוהב אותי. היה לי חבר עד חנוכה בערך.. זה נמשך חודשיים.. הקשר לא הוביל לכלום, גם בגלל החרדה שלי.. בסוף נוכחתי לדעת שהוא לא אהב אותי, פשוט לא יכלתי לסרב לו ולהגיד לו "לא" מחשש שזה יפגע בו. עד אתמול הרגשתי כ"כ רע.. זהו, לא יכלתי יותר. כבר המון זמן שאני לא בקשר עם מישהו, ועד לא מזמן היה אחד שאהבתי.. אהבתי מאוד.. הוא יודע אבל הוא אמר שהוא לא אוהב אותי בתור חברה... רק בתור ידידה. הרגשתי שבאמת אף אחד לא אוהב אותי.. ניסיתי להסתכל על בחורים אחרים, ואותם בחורים, או שהיו תפוסים בסופו של דבר, או שהיו גדולים מידי. כבר הרבה זמן אני מכירה מישהו בשם איתי, והוא היה ידיד שלי... מאתמול אנחנו ידידים ממש טובים ואולי זה באמת יתפתח למשהו.. כ"כ שמחתי שסוף סוף מישהו אוהב אותי... רק אני מפחדת שבסוף יוודע לי שהוא לא באמת אהב אותי.. שזה היה רק בשביל המוניטין שלו, רק בשביל הצרכים שלו. אתם מבינים? אבל אני מסתייגת מלחשוב ככה.. אז אני בקשר איתו. עוד לא נפגשנו וכנראה שזה יהיה בקרוב. אני לא אלך לבד, למרות שהוא התעקש, אני פשוט לא מסוגלת.. עכשיו, כשיש מישהו שאוהב אותי (לא בטוחה לגמרי) החרדות תוקפות אותי יותר. אלוהים, מתי זה ייגמר. אני מפחדת שהכל סתם בולשיט, מפחדת שאני אגיד משהו לא טוב, ולפעמים הוא קוטל אותי ושואל כל מיני שאלות... ולוקח לי זמן לענות כי אני לא יודעת מה לענות... אני מפחדת. כולי פחד, אחרי שסוף סוף מצאתי מישהו שאוהב אותי. די, חלאס, נמאס לי. גם כשאני עם מישהו אני מרגישה לבד. כאילו שאני בתוך איזו בועה. בועה עבה מידי... דיייייייייייייי הוא לא יודע מזה.. אם הוא יידע הוא יירתע.. אני נמצאת בתוך דרך מלאה מחסומים.. שמישהו יוציא את זה ממני.. נמאס ליייי לבד מידי