הרבה זמן חשבתי...
שכאשר מתים, פתאום יודעים את הכול. לא את הכול לגמרי, אבל למשל מבינים הרבה דברים שלא מבינים בחיים בגלל נקודת מבט צרה מידי. וכאשר מתים איכשהו מבינים את כל הנקודות מבט, שזהו לדעתי, מצב אידאלי, שבו יש הבנה אולטמטיבית של האחר, מה שאנשים לרוב לא עושים. אבל עכשיו... יש לי מן מחשבה כזו, שאחרי שמתים, ה"לא-נודע" שאני חשבתי שייחשף לאחר המוות, בעצם נשאר לא נודע. כלומר, המוות הוא לא הלא-נודע, אלא הוא בעצם משהו אחר לגמרי. ובתוך המוות, כמו בחיים כאן, יש גם לא-נודע. ואם זה נכון, אז בעצם אין פה שום הבנה. אם אני לוקח לדוגמה אנשים שמספרים על כך שקרובים/חברים מתים התגלו להם בחלום למשל, האנשים האלה מתגלים אולי שהם יודעים לנבות משהו שיקרה - ואז אפשר להגיד שאולי מחוץ לחיים האלה, נשמות שהן מודעות למוות שלהן יכולות לחוות את העתיד והעבר בו זמנית. אבל אותם אנשים עדיין נראים כאותם אנשים. מה עם האנשים שעברו מוות קליני ומדברים על כך שהם ראו אור ואז הם מגיעים למקום שיש בו עוד נשמות, שהוא לא "גן-עדן" אלא משהו אחר. הם לא מבינים את הלא-נודע... אלא הם נשארים לא יודעים. כי אם האנשים שהם מכירים מחכים להם "בשמיים" אז האנשים האלה כנראה בברית איתם או משהו בסגנון, אבל הם עדיין אותם אנשים, והם לא מקבלים ראיית-על לכל מה שקורה - אולי כן, אבל הם לא יודעי-כל. וייתכן שאחרי המוות, יש להם אותן דעות שהיו להן לפני שמתו. כלומר, הצמיחה הזו של הנשמה היא ממשיכה להתבצע. ובתוך המוות, כמו בחיים, עדיין יש לא-נודע. כלומר, גם אנשים שמתים, לא יודעים אמת אולטימטיבית... וכך הם יכולים למשל, להיות בעלי אותן אמונות, להיות דתיים למשל, מבלי שהמוות יסתור את האמונה שלהם. כך שגם מוסלמי, וגם נוצרי יכולים לשבת עכשיו לאחר המוות, במן מקום מואר כזה ולהתווכח מי מהם צודק יותר (סתם עכשיו). אני לא יודע בקשר ליישויות, אבל אני מניח שגם הן לא יכולות להבין את כל הנקודות מבט, ואפילו אם הם כן, עדיין הן לא יודעות הכול. ואני לא יודע אם יש משהו בעולם שיודע הכול. אולי מה שמכנים אותו אלוהים. אבל את זה אני לא מנסה לדעת כרגע. הייתי רוצה לשמוע מה אתם חושבים.
שכאשר מתים, פתאום יודעים את הכול. לא את הכול לגמרי, אבל למשל מבינים הרבה דברים שלא מבינים בחיים בגלל נקודת מבט צרה מידי. וכאשר מתים איכשהו מבינים את כל הנקודות מבט, שזהו לדעתי, מצב אידאלי, שבו יש הבנה אולטמטיבית של האחר, מה שאנשים לרוב לא עושים. אבל עכשיו... יש לי מן מחשבה כזו, שאחרי שמתים, ה"לא-נודע" שאני חשבתי שייחשף לאחר המוות, בעצם נשאר לא נודע. כלומר, המוות הוא לא הלא-נודע, אלא הוא בעצם משהו אחר לגמרי. ובתוך המוות, כמו בחיים כאן, יש גם לא-נודע. ואם זה נכון, אז בעצם אין פה שום הבנה. אם אני לוקח לדוגמה אנשים שמספרים על כך שקרובים/חברים מתים התגלו להם בחלום למשל, האנשים האלה מתגלים אולי שהם יודעים לנבות משהו שיקרה - ואז אפשר להגיד שאולי מחוץ לחיים האלה, נשמות שהן מודעות למוות שלהן יכולות לחוות את העתיד והעבר בו זמנית. אבל אותם אנשים עדיין נראים כאותם אנשים. מה עם האנשים שעברו מוות קליני ומדברים על כך שהם ראו אור ואז הם מגיעים למקום שיש בו עוד נשמות, שהוא לא "גן-עדן" אלא משהו אחר. הם לא מבינים את הלא-נודע... אלא הם נשארים לא יודעים. כי אם האנשים שהם מכירים מחכים להם "בשמיים" אז האנשים האלה כנראה בברית איתם או משהו בסגנון, אבל הם עדיין אותם אנשים, והם לא מקבלים ראיית-על לכל מה שקורה - אולי כן, אבל הם לא יודעי-כל. וייתכן שאחרי המוות, יש להם אותן דעות שהיו להן לפני שמתו. כלומר, הצמיחה הזו של הנשמה היא ממשיכה להתבצע. ובתוך המוות, כמו בחיים, עדיין יש לא-נודע. כלומר, גם אנשים שמתים, לא יודעים אמת אולטימטיבית... וכך הם יכולים למשל, להיות בעלי אותן אמונות, להיות דתיים למשל, מבלי שהמוות יסתור את האמונה שלהם. כך שגם מוסלמי, וגם נוצרי יכולים לשבת עכשיו לאחר המוות, במן מקום מואר כזה ולהתווכח מי מהם צודק יותר (סתם עכשיו). אני לא יודע בקשר ליישויות, אבל אני מניח שגם הן לא יכולות להבין את כל הנקודות מבט, ואפילו אם הם כן, עדיין הן לא יודעות הכול. ואני לא יודע אם יש משהו בעולם שיודע הכול. אולי מה שמכנים אותו אלוהים. אבל את זה אני לא מנסה לדעת כרגע. הייתי רוצה לשמוע מה אתם חושבים.