הרבה זמן לא כתבתי

[sher24]

הרבה זמן לא כתבתי

שלום לכולן. הרבה זמן לא שיתפתי פה בפורום, הרגשתי שאני נשאבת לסיפורים וזה גורם לי ללכת אחורה. היום אני מרגישה קצת אחרת שאולי זה יעזור להתמודד בקושי היומיומי.
לקחתי חברה אחת מהפורום הזה, עדיין לא נפגשנו כי המרחק ביננו לא קטן ושתינו אמהות לילדות קטנות. מקוות בקרו , לבנות שאיבדו אמא יש הבנה שקטה ומסויימת שאף אחד לא יבין.
היום קרה לי מקרה שממש הציק לי, חברה לעבודה דיברה בטלפון עם אמא שלה ולרוב כשהן מדברות , חברה שלי מדברת אליה בחוסר סובלנות וזה ממש מציק.. אני רוצה לצעוק לה: תפסיקי ותעריכי את מה שיש לך ביד..
סתם חזרתי לשתף קצת..

 

[mykal]

כמה דברים אליך,

1)תעשי מה שהכי נכון לך, תהיי כאן כשאת מרגישה
שזה טוב לך, ותתחברי עם מי ש'עוזרת' לך להתגבר.

2)לגבי החברה, אני מבינה על מה את מדברת.
וכאמא (בלי אמא) אענה לך, שנכון שמי שאין לה אמא
לא יודעת להעריך עד הסוף את המתנה הזו.
ומצד שני--מתרגזים ומתוכחים עם מי שאוהבים ומרגישים
מספיק בטוחים. והדמות הזו זו אמא. ואחר כמה דקות כאלה--
מתפיסים. אז אל תקחי ללב.

 

[אשבל1]

הי, אני שמחה שחזרת אלינו...

שמחה שיש מקום שאת מרגישה בנוח לפרוק ולשתף...

כשאנחנו רואות חברה שמתקשרת עם אימה, עולה וצף הצער שאנחנו לא יכולות לעשות זאת בעצמנו...זהו האבל על מה שאיבדנו והאבל על מה שלעולם לא יהיה.... ואז באה אותה חברה שכאילו לא מעריכה את המתנה הגדולה ביותר שניתנה לה... מבינה את הרצון שלך לצעוק לה...

 

[sher24]

תודה ושאלה

תודה לכן.. אם אתן זוכרות איבדתי את אימי כשהייתי בחודש שלישי להריון, היה הריון קשה מאד מבחינה נפשית. היום בתי אוטוטו בת שנתיים ועוברות לי מחשבות כיצד ומתי לשתף ומה אפשר להגיד בגיל הזה. אני כרגע רק מראה לה תמונה ואומרת לה שזו סבתא רחל ושתתן נשיקה.
אז, מניסיונכן האישי והידע שלכן כיצד נכון לספר?

 

[mykal]

בדיוק איך שאת עושה,

אין בדברים האלה כללי ברזל,
מה שאני הקפדתי היה לא לספר על הסבתא בעצבות,
ולא במסכנות --גם לא שלי--
אלא על איך היא אהבה לעשות את....(תשלימי מה אפין אותה)
ואם סבתא היתה איתנו היתה אוהבת אתכם, ומנשקת כך וכך..
לא בעומס סיפורי ורגשי--אלא עובדתי.
כשתגדל בטוח תשאל ותוכלי להוסיף.

מאחלת לך לגדל אותה בנחת ובשמחה.

 

[sher24]

תודה mykal

 

[אשבל1]

אני ילדתי 3 ילדים לאחר שאימי נפטרה

אני מאוד אוהבת את הסיטואציה בה אתן יושבות עם התמונה של אימך... גם אני כך עם ילדי, אני הייתי מראה להם תמונה, מספרת חוויות קטנות שהיו לי כילדה בגילם עם אמא, וכן, לפעמים זולגת הדימעה ואוני אומרת ומשתפת שאני מתגעגעת לאמא שלי מאוד, ואם היא הייתה כאן היא בוודאי הייתה אוהבת אתכם מאוד, נותנת חיבוק חזק , שמחזק גם אותי וגם את הילדים

אני חושבת שחשוב לשתף בחוויות וברגשות שלנו, באמת כפי שהיא אך מותאמת לגיל הילד.

אני מצרפת לך קישורים למאמרים וספרים בנושא:

http://www.ynet.co.il/articles/0,7340,L-3547400,00.html

http://www.ynet.co.il/articles/0,7340,L-4141830,00.html

http://www.ynet.co.il/articles/0,7340,L-3854706,00.html