ללא קשר למקרה, הכל עניין של איזון.
ללא קשר למקרה הספציפי שתואר (צריך, מן הסתם, להיות בקיא בפרטים, בעובדות (לא בהכרח רק הצהרות) ובדינים), בהשקפת עולמי אני לא בעד קיצוניות לכאן או לכאן. אני חושב ששני הקצוות בחברה שלנו, טועים במשהו (כל צד מסיבות שונות).
הדת, לדעתי, היא דבר טוב. השאלה כמובן
מהי ה"דת". אילולא הדת, אין לכאורה עם יהודי, אין לכאורה סיבה להקמת מדינת ישראל כבית לעם היהודי דווקא כאן וכו' וכו' (אפשר להתפלסף על זה בלי סוף... ואני לא אכנס לזה כאן).
אמנם להבדיל, במתמטיקה נוסחה או הוכחה מתמטית נחשבת ל"אלגנטית" או "יפה" אם היא קצרה (ומובן מאליו שנכונה). אני מאמין (שוב להבדיל וכו' וכו') שגם כללי דת צריכים להיות מינמליסטים. להתמקד בליבה מרכזית ולא בריבוי תקנות. יש לכך אפילו מעין 'סימוכין' בתורה, קרי: עשרת הדיברות. עובדה שאין בתורה מושג כמו 1200 הדיברות (מושג ה-תרי"ג, להבנתי, לא מופיע בתורה (שבכתב) כמושג אלא כפרשנות אח"כ). כך זה גם מקרב יותר אנשים לקיום הכללים והחוקים, מאחד ולא מפלג.
כתבתי
כאן לפני פחות מחודש הודעה בעניין הזה (שמרנות-מתירנות), איך התנהלות חברתית, משפיעה על נושא הזוגיות ובסופו של דבר על החברה כולה לטווח הארוך.
