הרגלי שינה

[איילת ק4]

הרגלי שינה

אתחיל מכך שאני יודעת שאני לא נוהגת כשורה, אבל אשמח מאוד לקבל עצות מקצועיות ופרקטיות. לפני מספר חודשים בני חלה בדלקת ריאות ומאז הרגלי השינה יתשנו - יכול מאוד להיות שבאשמתי. הוא היה רגיל ללכת לישון במיטתו ולהירדם לבד - מיטת מעבר, היום הוא בן 2.8. כאשר חלה דאגנו שישן בקרבתנו, נרדם בסלון, שמנו אותו במיטה, באמצע הלילה היה בא אלינו ולא היינו מחזירים אותו. בזמן הזה גם נכנסתי להריון מה שהכביד עליי יותר, והיום יש לנו את הגדול והקטן בן חודשיים. אני ממש לא יודעת איך ומאיפה להתחיל שיחזור להירדם במיטה, ועוד כחודש גם לצרף אליו את אחיו. אשמח לשמוע ולקבל עצות. נ.ב - מה דעתך על טלויזיה בחדר השינה של הילדים?

 

[עינת גבע]

הבעיה המוצהרת הרגלי שינה הצורך האמיתי לעזור

לילד... בנוסף להרגל שהשתרש עקב דאגתכם לילד , יצטרף לאחרונה אח חדש למשפחה שהפר את האיזון המשפחתי. בנך הבכור עובר בימים אלה תהליך מורכב(נפשית) של הסתגלות למצב החדש ( הוא נדרש כעת לחלק את תשומת הלב ששלכם, ולהתמודד עם "הפרת החוזה " שלו אתכם לבלעדיות) אין זה קל כלל ועיקר. הוא עסוק כרגע בכאבו על הפנטזיה הנשברת שלו ובבחינת מעמדו ומקומו במשפחה. לכן יש משמעות רבה למקום שבו ישן התינוק. את כותבת" ועוד כחודש גם לצרף אליו את אחיו." זהו מתכון בעייתי המזמין הסתבכות. מה דעתך? עינת

 

[איילת ק4]

לא יודעת...

למה זה מזמין הסתבכות? יכול להיות שכן ואני לא מודעת. אז מה הפתרון?

 

[survivorrr]

אני יכול רק להגיד מנסיון שלי.

אני מציע לך לעיין בהתכתבות שלי עם adva2808 בנושא. ככלל - ילד ישן במיטה שלו ובחדר שלו מהיום הראשון. איני רואה סיבה שיישן בחדר ההורים בטח לא במיטת ההורים. עברתי 3 כאלה וכולם ישנו במיטה שלהן ובחדר שלהן מהיום הראשון. החריג היחיד היה במלחמת המפרץ הראשונה כדי לקצר את הזמן לחדר האטום (אחד הטילים נפל ממש לא רחוק מביתנו. לפי הרעש חשבתי שזה היה מעבר לכביש אבל זה לא היה עד כדי כך קרוב). יותר מכך - גם ילד חולה - במיטה שלו. מבחינתו זה המקום הכי טוב. מעבר לחדר ההורים או למיטת ההורים איננו מרפא ולכן מיותר לדעתי. בכלל, לשיטתי ילד חולה צריך רק שני דברים לשתות ולישון. לא רוצה לאכול? אין דבר. ממילא אין לו תאבון וכשיהיה רעב - יאכל. לישון - ממש לא משנה לו איפה. אפילו אם אין הכרח לקחת תרופות - לא נתתי. למזלי היה לנו רופא ילדים שזו בדיוק היתה גישתו. שינה ושתיה מחוללות פלאים. ברגע שתשתלחו כל ילד למיטתו - גם לגדול לא תהיה סיבה "לקנא" או להיות טרוד במעמדו בבית.העיקר - עיקביות ונחישות. לא להכנע ליללות או לדמעות. ברגע שהוא יבין שהדמעות שלו הן חומר ממיס לבבות הורים - הוא יפעיל את הנשק הזה כל חמש דקות על כל דבר טימטום. לא לצעוק ולא להתרגז. לילה או שניים ככה והכל מסתדר.

 

[איילת ק4]

survivorrr

אני בהחלט מתחברת לכל מה שאמרת... לא דוחפת תרופות, לא דואגת כשלא אוכל וכו'... הדמעות שלו בהחלט ממיסות את ליבי, אבל זה לא משהו שאני מראה, אני עומדת בזה באופן יפה מאוד, לא נמסה ולא נשברת, אצלנו בבית יש חוקים וגבולות שבעלי ואני עומדים בהם. אני חייבת לציין שזה הדבר היחיד שאין לי ממש את הנכונות לעמוד מולו, וממש בלי סיבה.

 

[survivorrr]

התחלת יפה. ההמשך פחות יפה.

למה? כי זה מראה שאת לא מאמינה לו. את כנראה (ואני אומר את זה בזהירות) מההורים שלא מאמינים שהילדים שלהם יודעים ומבינים הרבה יותר ממה שההורים שלהם חושבים. את כותבת "הדמעות שלו בהחלט ממיסות את ליבי, אבל זה לא משהו שאני מראה". למה את חושבת שהוא לא יודע את זה? יודע ועוד איך. מאיפה קלטתי את זה? פשוט. העובדה הפשוטה היא שהוא חוזר על זה שוב ושוב. אולי הוא לא יודע לנסח את זה במשפטים מתמטיים ברמה אקדמית, אבל בחושים הבריאים שלו קלט אותך מהתחלה ועד הסוף. ברגע שכתבת (ומכאן שגם הכרת בכך) שאין לך נכונות לעמוד בזה - תהיי סמוכה ובטוחה שגם הוא עלה על זה. יש לי ותמיד היה לי כלל בחיים. מעולם לא התייחסתי לבנות שלי כאל תינוקות. תמיד דיברתי אליהן כמו שאני מדבר עם כל אחד. רק השתמשתי במושגים שלקוחים מהעולם שלהם כדי שהמסר יהיה קל וברור יותר. לקחתי בחשבון שכל מה שהן צריכות לדעת ולהבין - הן יודעות ומבינות גם אם הן לא דיווחו לי על זה. ובשום אופן בגיל הזה לא טלויזיה בחדר ילדים. קודם כל נדמה לי שלך בחדר לא היתה טלויזיה פרטית. אז מה? נפגעה נפשך? לא נראה לי. זה פתרון רע להשתמש בטלויזיה כבייביסיטר. רע מאד. בלילה במיטה ישנים, לא רוקדים, לא אוכלים ולא רואים טלויזיה.