הרגע הזה הוא שלי

[סיבוכית]

הרגע הזה הוא שלי

כמה פעמים אמרתי לעצמי את המשפט הזה, הרגע הזה, היום הזה, הוא שלך, קחי את עצמך בידיים ועשי משהו למען עצמך. אמרתי , ולא עשיתי כלום. גיליתי שכל חיי אני מרצה אחרים,ומשהו למען עצמי? כלום. כלום. כל סדר יומי סובב סביב הרצונות והצרכים של הסובבים אותי. כאילו מעסיקה את עצמי במירוץ הזה כדי לא למצוא את הפינה שלי, כי אז , או אז, אני מגלה שהפינה שלי כל כך חשוכה שלא נעים לי לשהות בה, אז אני מתארחת בפינות של אחרים כל הזמן. אני יודעת כל כך ברור שלעולם אהיה בארון המחניק הזה, מציאות חיי לא יכולה להיות שונה. זאת אומרת, היא יכולה, אבל לא מוכנה בשום אופן לכפות על אהוביי מחיר כה כבד. הידיעה הברורה הזאת, מקשה עלי את הנשימה כשאני מתעמקת בה. השאלות הקשות שצצות ואין עליהן מענה. הקונפליקט הדתי , וכל הנלווה אליו. ובעיקר, קריירת המשחק שלא היתה מביישת תאטרון בעל שם. אין הרבה פואנטה למונולוג הזה, חוץ מהשתפכות עקב הצפה רגעית. יעבור הרגע הזה, ועוד אלפי רגעים . ואני אשאל את אותה שאלה חסרת תשובה. מתי אעשה אנוכי לביתי???????

 

[לסנשית]

תעשי מה שהרבה עושות

חיה חיים כפולים וזה אפשרי אף על פי שזה לא קל בכל זאת זה יותר טוב מאשר להחנק באיזו פינה בלי לצאת ממנה אני בחיים לא אוותר על בעלי והילדים אבל אני גם לא אוותר להיות עם אשה

 

[סיבוכית]

תודה !!!

 

[זאתי שחושבת]

המונולוג הזה הוא בעל ערך

גם אני לא אחת כתבתי פה כאלו השתפכויות. אני חושבת שזו הדרך לעבד להרגיש ולחשוב דברים. וגם לשמוע עוד אחרות ודעות ולהבין לאט לאט איפה את בתוך כל המצב הזה.

יש כל מיני עמדות שאפשר לקחת בהמשך. חיים כפולים עם או בלי ידיעה. פרידה ובנייה מחדש. או הישארות במצב הנוכחי. מציאת דרכים עוקפות להחזיק ולפרוק משהו מעוצמות אלו מבלי לממש קשר רומנטי עם אשה.
ולפעמים גם אם בחירה נראית לנו תמידית באותו הרגע אז דברים מבשילים ומשתנים. לפעמים דיבור עם הפרטנרים יכול לשנות דברים. לפעמים החיים סוחפים לכיוון זה או אחר.

הקונפליקט לגבי טובת המשפחה לעומת המימוש העצמי מוכר לי. הרי זה שגילינו משיכה ואהבה שכזו לאישה לא אומר או גורע מהאהבה העמוקה שיש לנו לבני משפחתנו. אהבות השונות באופיין, אך היקרים לנו יקרים לנו מאוד מאוד תמיד.

כמה אפשר לוותר על עצמנו למען אחרים... זה כבר עניין של התפתחות אישית לטעמי, מי שגדל לתוך התפקיד הזה יודע למלא אותו לפעמים בצורה אוטומטית. לעיתים כאשר אנחנו נהיים יותר מודעים לתפקיד הזה אז נהייה כבר יותר קשה להיות בו או אולי כבר בלתי אפשרי בשלב מסויים.
ההתפתחות של התהליכים האלו היא אישית, שונה מאחד לשני, ומתקדמת מכוח עצמה בקצב משלה.

הרבה אוויר צריך בשביל זה. הרבה אוויר, הרבה מקורות תמיכה, הרבה דברים להישען עליהם, מקומות של משמעויות אחרות ונוספות בחיים. כדי למצוא יציבות בתוך כל זה לאורך זמן.

ליבי איתך.

 

[סיבוכית]

תודה לך על המילים

אני מבינה טוב מאוד על מה את מדברת. חיי עמוסים עמוסים, קריירה, לימודים, ילדים , ברוך השם. ועדיין החסר הזה מציק, וקורע. אני לא אשכח את הפעם ההיא שניסיתי לדבר עם בן זוגי האהוב על הנושא ככה בקלילות, ההתבטאות המיידית שלו חתמה את הנושא וידעתי שלעולם לא אעלה זאת שוב. כך שלשתף אפילו לא חולמת . אולי ביום מן הימים אצליח למצוא את הגשר כדי למלא ולו במעט את החור העצום הזה.

 

[כל הדרכים מובילות]

וואי זה לא קל

יש חיים שלמים שבונים
בעל, קריירה, משפחה .
יש הכל ואין כלום
כי הדבר הכי חשוב חסר -אישה
ואז את מציבה אפשרויות ובוחרת לעצמך
יש שמסתדרות עם חיים כפולים
זה לא פשוט, זה מורכב.
זה מוליד התאהבויות והתמודדויות.
יש שבוחרות להתנתק מהרצון העצמי הזה להתגבר לוותר ולא לדבר על הנושא הזה הבוער הזה , (זה אפילו טיפול המרה עצמי)
ויש שמדשדשות, בודקות ולא יודעות
הן חשופות לעולם הזה
בפורום בעוד מקומות
הן מתלבטות
נלחמות בעצמן ומחפשות תשובות.
מפחדות לאבד בשניה את כל מה שבנו
מבינות שיש צעדים שהם אל חזור.
ואלה שבאמצע הכי קשה להם
בין הרצון החזק לממש, לבין הפחד, החוסר באומץ.
תמצאי את הדרך שלך
זו שתהי שלימה איתה
שתעשה לך טוב

 

[סיבוכית]

אז אני...

אני שייכת לחלק השלישי. אני מתלבטת/מחפשת/מסתובבת סביב עצמי/מפחדת/מתרסקת וקמה וחוזר חלילה. הדבר המדהים הוא שעם השנים הצורך רק גדל והתשוקה רק תופסת מקום יותר גדול בחיי. תודה לך יקירה. הלוואי שכל אחת באמת תמצא את הפינה המתאימה לה. הקונפליקט כל כך עצום שקשה לי להאמין שקיימת פינה כזאת .

 

[כל הדרכים מובילות]

הייתי שם לא מעט שנים

אני כותבת בלי למצמץ, אני מבינה אותך.
הרגע שיצאת מהארון של עצמך
ואמרת אני לסבית, הוא סוחף למקום אחר....
באופן אישי קמתי בבוקר אחד ואמרתי
הולכת עד הסוף... ומאז אני שם .
ויש טעם הרבה יותר מתוק לחיים.
אבל קמים להם רגעים לא פשוטים
וקונפליקטים חדשים נולדים וכו'

 

[סיבוכית]

את יצאת מהארון???

 

[דוסלסבית]

יצאה מהארון של עצמה

גם לי זה קרה וזה קורה להרבה מאיתנו שיום אחד אנחנו קמות בבוקר ומעיזות להפגש עם אשה

 

[סיבוכית]

הבנתי

אני גם נפגשתי עם אשה בעבר. אבל תקופה ארוכה מאוד מאוד לא. וזה חסר ומציק. העדפתי עד עכשיו להדחיק ומרגישה שלא יכולה עוד.

 

[כל הדרכים מובילות]

אני חושבת

שהיציאה הראשונית היא בפני עצמך
זה הרגע שאת משלימה עם מי שאת...
אני יצאתי חלקית בפני אנשים קרובים שבחרתי לשתף אותם

 

[הלב נקרע מבפנים]

תגובה

כמה אני לא מבינה נשים או בכלל אנשים שחיים בשביל כולם אבל לא בשביל עצמם..עוד כמה שנים תצטערי על זה כי תתעוררי למציאות אפורה.שאומנם ילדייך גדלו ואז תרגישי בבור בריקנות שלא חווית אהבה שחיית בחוסר סיפור חוסר שלמות ..אנשים תתעוררו ללא אהבה שום דבר לא שווה בחיים האלו..מי שזכה שישמור טוב טוב כמו על מאור עיניו.
את לא כופה את המחיר על אוהבייך אלא רק על עצמך..בסופו של יום את הולכת לישון עם עצמך וחבל לשמוע שככה את מרגישה.