יש גם צד שני לעניין
אנחנו לא מלנו את בננו, ואם יהיה עוד אחד כנראה שגם בו לא נבצע ברית. להגיד לךש אני שלמה עם זה? לא שלמה. במיוחד בימים שבאזור נהיות בעיות רפואיות, שמי שמל את בנו לא צריך להתעסק איתם (לא שזה סיבה לא למול). החשש משוני חברתי הוא קשה מאד, ואנחנו עוד אפילו לא בהתחלה של ההתמודדות עם זה. כרגע אנחנו מתמודדים בעיקר עם אנשי רפואה שמתעקשים לחוות את דעתם ולהמליץ המלצות. להפתעתי כל שאר הפרארפואיים-מקבלים את זה יחסית בשלווה. בקיצור, גם החלטה לא למול-היא החלטה לא קלה, וגם אחרי שלא מלים (כאילו יש פה "אחרי"), לא כ"כ קל. אני עדיין בהתלבטות, וכרגע הייתי שמחה למול אותו, ויפה שעה אחת קודם.אבל כמובן, אני לא לבד בעניין, והאבא מתנגד בתוקף. בוודאי לא עוזרים רגעים כמו בסקס והעיר הגדולה, כשאחת הבנות מספרת שהיא נגעלה מפין לא נמול, ושהיא ממזמן לא ראתה אחד כזה...