KasteelRouge
New member
הרגע שבו חברה ממש טובה מתחתנת
היה מושלם באמת ... מרגש בכיתי המון בחופה
רקדנו מלא והיה שמח אבל הייתה הרגשה כל הערב שאנחנו כאילו משחקות בחתונה וזו רק מסיבה רגילה עם כל החברים בעצם
היום פתאום אני קולטת שהיא באמת נשואה! והאמת שזה מכניס אותי קצת לדאון..
אני הכי הכי שמחה בשבילה בעולם שהיא מצאה את האחד שלה ושהיא מאושרת
אבל פתאום עוברים לי מליון דברים בראש ואיך אני כל כך רחוקה ממנה וכל כך לא רואה את עצמי מתחתנת בקרוב וכל כך מרגישה ילדה עדיין
שזה גורם לי להרגיש רע עם עצמי :/
מאז שאני זוכרת את עצמי מגיל קטן תמיד היה לי חבר ועברתי מערכות יחסים רציניות שכמעט כולן היו טובות בהתחלה אבל חונקות וקשות בהמשך.. למדתי מהן המון והיום אני פחות או יותר יודעת מה אני רוצה (ובעיקר מה אני לא רוצה) אבל אני לא עושה יותר מידי בשביל למצוא את זה... אני אומרת מתי שזה יבוא זה יבוא
יצא שאני כבר תקופה ארוכה במעגל כזה של עבודה-בית כל יום באמצע שבוע ובסופ"ש מסיבות, חברים, חברות והרבה צחוקים ושטויות
והאמת שאני לא רואה את עצמי יוצאת מהמעגל הזה בזמן הקרוב... או שאולי כן כי אני בטח אתחיל ללמוד אבל עדיין..
ופתאום אתמול ה"בקרוב אצלך" שכל בן אדם שני אומר לי, הניסיונות לשדך לי חברים של החתן (בזמן שאני בורחת וממשיכה לרקוד) דיי הלחיצו אותי
ובכלל בתקופה האחרונה כאילו כולן לאט לאט מתחילות לפתח זוגיות כלשהי ואני נשארת מאחור
אני לא רוצה להיות לחוצה על זה וגם לא רואה מה הטעם להלחיץ את עצמי כי הרי למצוא בן זוג כדי להגיד "יש לי חבר" זה הדבר הכי קל בעולם
אבל אני לא רוצה משהו סתמי ולא רוצה להתפשר... אני לא חושבת שאני בגיל של התפשרויות למרות שיש אצלנו באוויר את ההרגשה שרק אם יש לך זוגיות אז את נורמלית
לא רוצה להיכנע לזה.. לא רוצה לצאת עם מישהו שאני לא נמשכת אליו או לא אוהבת את האופי שלו
לא רוצה לצאת כמו הרבה מהחברות שלי עם בחורים שהם "בסדר" אבל אין שום ריגושים, יש בעיקר הרבה מריבות ועצבים.. אבל לא רוצים לעזוב כדי לא להישאר לבד (אלו בדיוק המילים שלהן, זה לא משהו שאני המצאתי.)
לא מבינה לאן כולם ממהרים, למה זוגיות צריכה לבוא ממקום שאנשים מחפשים זוגיות כדי לחזק את הביטחון העצמי, כי לבד זה לא נורמלי/מוזר
אני יודעת שזוגיות יכולה להיות דבר מאוד ממלא וכיף אבל לא בכל מחיר!
וכן אני מודעת לזה שהפכתי להיות בחורה לא קלה... אני יודעת שקצת קשה לזכות באמון שלי אבל אני גם יודעת שמי שכן זוכה בסוף אז זה מכל הלב
אני באמת מאמינה שאני עוד אכיר מישהו שיהיה לטעמי, בחור צנוע, זורם שלא מנסה להרשים יותר מידי, אמיתי...
אבל כל דבר בזמן שלו ועד אז מקווה שיפסיקו להציק לי בנושא כי כמה שיותר חופרים לי על זה ככה זה מוריד לי יותר את החשק
(מצטערת על החפירה הייתי חייבת לפרוק)
היה מושלם באמת ... מרגש בכיתי המון בחופה
רקדנו מלא והיה שמח אבל הייתה הרגשה כל הערב שאנחנו כאילו משחקות בחתונה וזו רק מסיבה רגילה עם כל החברים בעצם
היום פתאום אני קולטת שהיא באמת נשואה! והאמת שזה מכניס אותי קצת לדאון..
אני הכי הכי שמחה בשבילה בעולם שהיא מצאה את האחד שלה ושהיא מאושרת
אבל פתאום עוברים לי מליון דברים בראש ואיך אני כל כך רחוקה ממנה וכל כך לא רואה את עצמי מתחתנת בקרוב וכל כך מרגישה ילדה עדיין
שזה גורם לי להרגיש רע עם עצמי :/
מאז שאני זוכרת את עצמי מגיל קטן תמיד היה לי חבר ועברתי מערכות יחסים רציניות שכמעט כולן היו טובות בהתחלה אבל חונקות וקשות בהמשך.. למדתי מהן המון והיום אני פחות או יותר יודעת מה אני רוצה (ובעיקר מה אני לא רוצה) אבל אני לא עושה יותר מידי בשביל למצוא את זה... אני אומרת מתי שזה יבוא זה יבוא
יצא שאני כבר תקופה ארוכה במעגל כזה של עבודה-בית כל יום באמצע שבוע ובסופ"ש מסיבות, חברים, חברות והרבה צחוקים ושטויות
והאמת שאני לא רואה את עצמי יוצאת מהמעגל הזה בזמן הקרוב... או שאולי כן כי אני בטח אתחיל ללמוד אבל עדיין..
ופתאום אתמול ה"בקרוב אצלך" שכל בן אדם שני אומר לי, הניסיונות לשדך לי חברים של החתן (בזמן שאני בורחת וממשיכה לרקוד) דיי הלחיצו אותי
ובכלל בתקופה האחרונה כאילו כולן לאט לאט מתחילות לפתח זוגיות כלשהי ואני נשארת מאחור
אני לא רוצה להיות לחוצה על זה וגם לא רואה מה הטעם להלחיץ את עצמי כי הרי למצוא בן זוג כדי להגיד "יש לי חבר" זה הדבר הכי קל בעולם
אבל אני לא רוצה משהו סתמי ולא רוצה להתפשר... אני לא חושבת שאני בגיל של התפשרויות למרות שיש אצלנו באוויר את ההרגשה שרק אם יש לך זוגיות אז את נורמלית
לא רוצה להיכנע לזה.. לא רוצה לצאת עם מישהו שאני לא נמשכת אליו או לא אוהבת את האופי שלו
לא רוצה לצאת כמו הרבה מהחברות שלי עם בחורים שהם "בסדר" אבל אין שום ריגושים, יש בעיקר הרבה מריבות ועצבים.. אבל לא רוצים לעזוב כדי לא להישאר לבד (אלו בדיוק המילים שלהן, זה לא משהו שאני המצאתי.)
לא מבינה לאן כולם ממהרים, למה זוגיות צריכה לבוא ממקום שאנשים מחפשים זוגיות כדי לחזק את הביטחון העצמי, כי לבד זה לא נורמלי/מוזר
אני יודעת שזוגיות יכולה להיות דבר מאוד ממלא וכיף אבל לא בכל מחיר!
וכן אני מודעת לזה שהפכתי להיות בחורה לא קלה... אני יודעת שקצת קשה לזכות באמון שלי אבל אני גם יודעת שמי שכן זוכה בסוף אז זה מכל הלב
אני באמת מאמינה שאני עוד אכיר מישהו שיהיה לטעמי, בחור צנוע, זורם שלא מנסה להרשים יותר מידי, אמיתי...
אבל כל דבר בזמן שלו ועד אז מקווה שיפסיקו להציק לי בנושא כי כמה שיותר חופרים לי על זה ככה זה מוריד לי יותר את החשק
(מצטערת על החפירה הייתי חייבת לפרוק)
