הרגשה כבדה

[אמא93]

הרגשה כבדה

אני ממשיכה את החיים הרגילים ואפילו עשיתי שינוי בעיסוק. אבל כל הזמן מרגישה הרגשה של כבדות נוראית ועצבות . אני מדברת עם אנשים אבל באמת אני לא איתם אני מרחפת. אומנם זו שנה חדשה עם כל המשמע מזה. אבל לי זה המשך לצער הפרטי שלי לתסכול הנוראי והרגשות אשם שיש לי לגבי גיא שלי שאולי יכולתי לנהוג אחרת. מיכל.

 

[koval10]

ההרגשה שלך מוכרת היטב

לכל חברי הפורום. כל מה שאומרים: תפסיקי, אל תחשבי ככה, עשית כל מה שיכולת, היית בסדר גמור וכדומה במקרה שלי לא עובד. גם אני כל הזמן מרחפת, לפעמים נורא קשה לתקשר עם האנשים אפילו הקרובים ביותר. כמה פעמים חשבתי מה עשיתי לא נכון, אולי הייתי צריכה לנהוג אחרת. אפילו שאני מבינה שכל זה לא ישנה את המצב ואולי אפילו יחמיר את המצב הנפשי שלי זה לא עוזר, אני בכל זאת חושבת. לא הייתה דקה אחת שלא חשבתי על גיל. הוא כל הזמן בראש שלי, מול העיניים שלי אני תמיד רואה את החיוך המקסים שלו. הוא תמיד אתי איפה שאני נמצאת. החיים שלנו השתנו מקצה לקצה ולא יחזרו להיות כמו שהיו. הצער ירדוף אותנו לכל מקום. במבט לאחור אני חושבת איזו משפחה מאושרת הינו, לצערי הימים ההם לא יחזרו לעולם, מה שלא יהיה. וכמו שאת אומרת שנה חדשה היא עוד שנה נוספת לצער שלנו. לא נראה לי מנחם במיוחד מה שכתבתי, אבל את לא לבד, זה מה שאני מנסה להגיד, כל חברי הפורום יבינו את תחושתך : חוסר יכולת לחייך ולשמוח כמו שהיית פעם, את רגשי האשמה שאוכלים אותנו מבפנים. שולחת לך חיבוק של כוח ועידוד

 

[פזגורית]

החיים במציאות מקבילה

ככה אני קוראת לזה. אני כאילו חיה איתם כולם במציאות שלהם, אבל למעשה אני במציאות מקבילה, שזה הכאב נוכח באופנים משתנים. מבחינתם, כלום כמעט לא נראה מבחוץ, מבחינתי יש אין סוף טריגרים לכאב. באמת החיים ממשיכים, ואני ממשיכה לצידם בתוך יקום מקביל. ואת יודעת מתי זה נעשה "בסדר" לי? כשהפסקתי להאבק בזה, כשהספקתי לצפות שמישהו "יראה" אותי. כאן יש לך מקום שבו מרגישים בדומה לך, אנחנו איתך ביקום המקביל שלך, שלנו. ובאמת, עוד שנה חדשה שמתחילה, היא עוד שנה בלי, היא עוד שנה שמרחיקה אותנו זה מזו. מה שאני כן מציעה לך, זה לראות איך את מוצאת לעצמך את הדרך להיפרד לשלום מרגשות האשם שאולי יכולת לנהוג אחרת. אני נחשפתי עכשיו לשיטה שנקראת EFT. זוהי טכניקה לשחרור רגשי. אם את רוצה, אשמח לספר לך יותר ולכוון אותך. וגם חיבוק.

 

[דליה ח]

פזגורית, אשמח אם תספרי לנו על השיטה ... eft

כל דרך שתקל על ההרגשה הכבדה של ייסורי המצפון, או רגשות אשם כמו שכתבתם, ואולי על עוד מצבים קשים, תתקבל כאן בברכה. אני מציעה לשקול את האימון האישי שפרסם כאן אלי שרפשטיין. אני נוטה להאמין שיש לו דרכים להקל , כאיש מקצוע. לאלה הקרובים פיסית לאיזור בו הוא עובד. ולכולם אני רוצה להגיד, שחובה לחפש דרך , כל דרך ,להפטר מרגשות האשם, זה הרי לא מוביל לשום מקום, כמו שכתבה אנה ,ואולי גורם נזק יותר ממה שיש. ואני חושבת שחבל לבזבז אנרגיה על מה שאי אפשר לשנות. אנחנו עם הפנים קדימה, לא רק שנה חדשה, אלא חיים חדשים/אחרים יש לנו בהמשך, ואנחנו זקוקים מאוד לאנרגיה הזאת. ואם נחשוב שזה אפשרי, נקבל תוצאות טובות.

 

[שרון123]

אני אשמח אם תספרי יותר על השיטה

 

[פזגורית]

EFT טכניקת שחרור רגשי

כשאני כותבת את זה אני מרגישה רע.. מעין אוקסימורון, דבר והיפוכו. מנסה להסביר את עצמי - אני רוצה לא להרגיש את כל הרגשו הקשים הללו, אבל אני גם מפחדת שלא להרגיש אותם.. אני מפחדת להרגיש טוב. ממש טוב. כאילו אז אני לא אבלה יותר על התינוק שלי שאיננו לי. לא שאין לי רגשות טובים של שמחה וסיפוק. יש. עם הילדים האחרים, ובעוד רגעים. אבל אני מפחדת לוותר על הכאב. מבינות על מה אני מדברת? אז הטכניקה לשחרור רגשי (איזה שם מפוצץ!) היא טכניקה מאד פשוטה ליישום ביומיום ומאד אפקטיבית לטיפול דרכה, שמאפשרת לי להשתחרר מהדפוסים הרגשיים (וגם ההתנהגותיים והגופניים) שאני בוחרת להשתחרר מאד. למשל, לפי מה שאמרתי בהתחלה, אני אגיד לעצמי משפט כזה: "אני רוצה להיות שמחה, אבל למרות שאני מפחדת להפסיק להרגיש את הכאב אני אוהבת את עצמי ומקבלת את עצמי ללא תנאי". את המשפטים אומרים תוך תיפוף בנקודות מסויימות, שהן נקודות ע"פ המרידיאנים, והתיפוף יוצר איזו אנרגטי. שהרי חוסר האיזון הוא שגורם לנו להיתקע בתבניות רגשיות/התנהגותיות/מחשבתיות וכד'. כטרפיסטית בתחום של שינוי דפוסים, מצאתי את ה-EFT כטכניקה מאד זמינה ונוחה שאני יכולה לעבוד איתה גם בבית. הבוקר למשל, עם החזרה לביה"ס, היה נורא קשה עם הקטנה. תופפתי לעצמי במקומות שצריך ואמרתי לעצמי ש"למרות שכלכך קשה לי לקבל כמה היא שונה מאחרים וכמה היא זקוקה לי, ולמרות שאני כלכך חסרת סבלנות אליה ואין בי מקום להכיל את זה, אני אוהבת את עצמי ומקבלת את עצמי ללא תנאי". וזה עושה מין "פאף" בלב, כזה של שחרור. לא שאני אהיה מעכשיו ולעולמים מאד סבלנית.. אבל זה פותח לזה דרך. אשמח להסביר עוד אם תרצו.

 

[גל213]

את לא לבד בהרגשה זאת

גם אני חשה אותו דבר,לפעמים בני הקטן מדבר אליי והוא מרגיש שאני לא איתו התקופה הזאת של החגים מכבידה עוד יותר,אני מרגישה שאני חיה בתוך בועה,מסתכלת על האנשים מהצד ורואה את כולם מאושרים ואצלי הרגשת עצבות. לפעמים אני שואלת את עצמי איך אפשר למשיך לחיות עם הכאב,אני יודעת שהחיים יותר חזקים ואין לי ברירה יש לי משפחה שצריכה אותי. גלית

 

[מני910]

הרגשה כבדה לאמא של גיא

מדהים אך שנינו באותו המצב גם לבכור שלי קראו גיא ושנינו נלחמים ברגשי האשם אני מצטער שאני לא יכול לעודד אותך אבל גם אני לאחר 18 שנה אוכל את עצמי על שני דברים מנוגדים לחלוטין א .שבפעם הראשונה כשמכרתי את הרכב ולאחר בכיות שלו הרשתי לו פעם ראשונה בחיו ללכת לבד לאמון ריצה למרוץ לזכרו של גוני שנהרג בבפור ושם המורה השאירה אותו בשעות החשיכה לבד באחד הכבשים הסואנים הכי גדולים בירושלים בפעם השניה כשתרמנו את איבריו לא הסכמתי לשלוח את הכבד לחוץ לארץ ולא ידעתי ששם חיכה חיל לתרומה זה פעם הראשונה לאחר 18 שנה שסיפרתי את זה למישהו מצד אחד לתרום את איבריו ולהרגיש ממש בגיהנום מההחלטה גם להרגיש ששלושה אנשים חים בזכותו וגם שלפחות שלושה האברים שלו חים עדין אבל גם שנגעו לאחר הכל אני מצטער שאני לא מעודד אותך רק רצתי שתדעי שאת לא לבד עם רגשות שכאלה כנראה שזה הגורל שלונו לחיות בגיהנום אבא של גיא ונתנאל גיא