הרגשה נוראית.....

[M o n a L i s a]

הרגשה נוראית......./images/Emo7.gif

זה אולי יישמע דבילי, אבל אני בדיכאון רציני בגלל הציון של הפסיכומטרי. היום היה לי יום נהדר, עד שפתחתי את האתר ובדקתי את הציון. אני מרגישה שכל התקוות, כל החלומות וכל השאיפות התנפצו לרסיסים, ושאני לא שווה כ-ל-ו-ם. החלום שלי הוא ללמוד אדריכלות בטכניון, וזה בהחלט נשאר בגדר חלום. חודשים של השקעה, למידה ותקווה נגמרו ביום אחד נוראי. אני לא יכולה להפסיק לבכות..... אכזבתי את ההורים שלי שהולכים בבית ורק עושים פרצופי אכזבה. והכי גרוע, הוכחתי לעצמי שאני לא יכולה. אולי אני לא חכמה מספיק, או טובה מספיק. לא יודעת. נרשמתי מראש גם לאפריל, ועוד 3 שבועות יש לי עוד נסיון. אני לא יודעת איך לקחת את עצמי בידיים ולשפר בכ"כ הרבה נקודות. קיבלתי 531, ואני צריכה 650. גם אכזבתי את עצמי באנגלית, ולא הוצאתי את הפטור, למרות שזה אמור להיות הצד ה"חזק" שלי - מסתבר שגם בזה אני גרועה! מצטערת על כל ההתבכיינות, אני פשוט מרגישה אבודה. יש לי עוד שבוע יום הולדת, אבל לא מגיע לי להיות מאושרת.

 

[sh53]

../images/Emo24.gif../images/Emo24.gif../images/Emo24.gif../images/Emo24.gif../images/Emo24.gif

אני לא מסכימה איתך בכלל שאת לא שווה כלום. אף אחד לא מבטיח לנו שנעבור ישר בפעם הראשונה מבחן או שהחיים קלים, אז נכשלת? זה בסדר לבכות, זה בסדר להתפרק ולהוציא את זה החוצה, אבל אחרי שתעשי את כל זה - אספי את עצמך ושבי ללמוד שוב. אני בטוחה שלמדת, אבל אולי לא ידעת מה מצפה לך. אולי לא הכנת את עצמך מספיק. אולי הפחד/ההלם הרס לך קצת את הציון. בכל מקרה, עכשיו את יודעת איך המבחן בנוי, למה את ניגשת וחוץ מזה שאפריל לא כל כך רחוק ואני בטוחה שתדעי לנצל את הזמן לטובה עד אז. ההורים עושים פרצופי אכזבה? האם ההורים הצליחו בכל דבר שהם עשו בפעם הראשונה? גם אם התשובה היא כן - אז מה? הם עדיין אוהבים אותך, כי את הבת שלהם, ובלי קשר בכלל למבחן. הקשר ביניכם יותר חשוב מהמבחן הזה, חוץ מזה שעוד חודש הפרצוף שלהם יהיה

אז למה לעשות פרצופים ולא לתמוך? לכי דברי איתם, ספרי להם שאת ניגשת למועד ב' ובקשי מהם שיתחילו לחייך אלייך קצת יותר, כי במילא קשה לך וזה שהם לא מחייכים רק עושה לך את זה ליותר רע. הם ההורים שלך ואני בטוחה שלאחר מילה או שתיים איתם הם יתחילו לחייך. בקשר ליום הולדת - אני בטוחה שאחרי שתשבי ותלמדי, תעברי על החומר ותספיקי ללמוד אותו כמו שצריך - עוד שבוע תדברי אחרת לגמרי - ובטח שמגיע לך להיות שמחה ומאושרת.

 

[2_be]

../images/Emo24.gif

הי לובה, זה לא דבילי בכלל, זה עצוב לגלות פתאום שמשהו שחיכינו לו, משהו שתלינו בו את כל התקווה מאכזב. זה נראה לך כרגע כאילו הכל השתבש, כאילו כל התוכניות התנפצו, את מרגישה שאכזבת את עצמך ואת ההורים, אבל זו הרגשה טבעית...קורה בחיים שמפשלים, שנלחצים, את בת אדם...ואני מאמינה שגם ההורים שלך יודעים את זה (גם הם בסופו של דבר בני אדם). נכון שאם אני אגיד לך שזה בסה"כ ציון פסיכומטרי זה לא יעודד אותך במיוחד, אבל זה אכן, ציון פסיכומטרי, יש לך עוד הזדמנות לשפר אותו באפריל ואפילו את יכולה לשפר אותו בהמשך (את לא תאמיני כמה אנשים עושים פסיכומטרי יותר מפעם אחת ואפילו יותר מפעמיים..). ציון פסיכומטרי לא אומר עליך כלום ובטח לא אם את שווה או לא (ומכמה ביקורים בפורם שלך אני יודעת שאת שווה והמון

). אז בהחלט מגיע לך להיות מאושרת (יום הולדת שמח בעוד שבוע

). אני מאחלת לך המון המון הצלחה בפסיכומטרי. <עוברים את זה בסוף.. מניסיון

>

 

[מיכל שפונד כספי]

למה לא מגיע לך?

וואו, איזה מזל שבאתי לפורום הזה, סוף סוף לומר לאדם שמותר לו להיות מאושר גם אם הפסיכומטרי שלו לא בשמיים ולא גם אם הוא לא בעל גיזרה של דוגמן על... אני חושבת ששתי הדוגמאות האלה, למרות שהם רחוקות זו מזו, מייצגות אותו דבר. 2 דברים שאנחנו עובדים קשה בשביל ל"להשיג", אם זה משקל ואם זה פסיכומטרי. לתלות את האושר שלנו בהם?! למה? אם האושר שלנו תלוי בדברים גשמיים הוא לא אושר אמיתי. האושר האמיתי הוא לחיות, להיות בריאים, לחייך. נכון שזה מאכזב, אך ללמוד אדריכלות בטכניון או לא להיות מאושרת? הלא לאדריכלות בטכניון יש אלטרנטיבות... אפשר ללמוד במקום אחר, אפשר לעשות עוד פסיכומטרי... אבל לחיים, לבריאות ולשלווה אין אלטרנטיבות. תחשבי על זה...

 

[M o n a L i s a]

אני מרגישה שבורה...אבל יותר טוב ../images/Emo9.gif

תודה רבה רבה על המילים החמות! מה שכתבתן בהחלט העלה לי חיוך על הפנים, וגרם לי לחשוב על העתיד. גרם לי להחליט לקחת את עצמי בידיים, ולנסות לתקן את הציון הזה. אני חושבת שאני אקח עוד יום כדי לארגן את הראש (יש לי גם מבחן כניסה לארכיטקטורה שאסור לזלזל בו), ולהחליט על שיטת עבודה יעילה במעט זמן. כל כך כיף להיכנס ולראות את התגובות הנפלאות שלכן, שאני כל כך מעריכה! האכזבה עדיין טריה, והכאב לא חלף לגמרי, אבל אין ברירה ואסור לוותר על החלום! תודה על הביקור בפורום שלי!

הוא בהחלט מעניק לי אנרגיה

.

 

[עומרי האוזר]

עבר עלי יום דומה...

התחיל בזה שמחר יש מבחן בהיסטוריה ואני לא יודע כלום. השנה יש לי בגרויות במקצוע הזה, אני חייב להוציא ציונים טובים.... המשיך בכך שהלך לי מחשב כף היד, ואדע מה גורלו רק ביום ראשון.