הרגשה שבגדו בי
שלום לכולם. הייתי שמחה לעידוד ולעצות למי שיש. אני עובדת כמנהלת לישכה בחברה גדולה בעלת מספר סניפים. ידו הימנית של המנכ"ל, מלווה אותו שנים רבות מאד. עם השינויים האחרונים שחלו במשק ועם המצב הכללי (שאגב, לא פגע בחברה) משכורתי נפגעה אך לא ברמה של הרעת תנאים (וכך גם לעובדים רבים אחרים).. מאחר ואנו חברה פרטית, הפועלת כמובן על פי חוק, המנכ"ל הוא זה שמחליט למעשה כיצד לפעול, האם הוא נותן לעובד זה או אחר הטבה כלשהי וכדומה. מה שקורה לצערי בחברה וזאת אני רואה שנים רבות (וכמובן לא נוקטת שום עמדה) - העובדים הלוייאלים, אלה שנותנים את נשמתם ולא עושים חשבונות, נשארים מעבר לשעות, עובדים מהבית וכדומה- המנכ"ל לא מעריך, רואה את התנהלותם כמובנת מאליו וסליחה על הביטוי "דופק אותם". ומאידך, העובדים שלא מתאמצים, אלה ששניה אחת עם סיום שעות עבודתם - נופל להם העיפרון מהיד, אלה שמידי חודש דואגים למספר ימי מחלה מכובד ועוד דוגמאות רבות (אני מניחה שהבנתם למה הכוונה) הם אלה שמקבלים את כל ההטבות שיכולות לעלות על דעת המנכ"ל. התופעה אולי מוכרת, אך יחד עם זאת מאד מתסכלת ואני משערת שכל מילה מיותרת. לגבי: חשבתי ליזום שיחה עם המנכ"ל אך להיות מאד זהירה על מנת לא להגיע למצבים שיהיה קשה לצאת מהם. אני אוהבת את עבודתי אך מרגישה שנוצלתי וקשה לי לחזור לסדר היום. נכון לעכשיו אין לי כוונה לחפש מקום עבודה אחר (היו מעטים שמייד קפצו ואמרו שזה מה שאני צריכה לעשות). כיצד הייתם ממשיכים לעבוד? כיצד הייתם מעמידים את המנכ"ל במקומו? כיצד לגרום לו לדעת להעריך את עבודתי ונאמנותי? תודה רבה על כל עצה ולילה טוב.
שלום לכולם. הייתי שמחה לעידוד ולעצות למי שיש. אני עובדת כמנהלת לישכה בחברה גדולה בעלת מספר סניפים. ידו הימנית של המנכ"ל, מלווה אותו שנים רבות מאד. עם השינויים האחרונים שחלו במשק ועם המצב הכללי (שאגב, לא פגע בחברה) משכורתי נפגעה אך לא ברמה של הרעת תנאים (וכך גם לעובדים רבים אחרים).. מאחר ואנו חברה פרטית, הפועלת כמובן על פי חוק, המנכ"ל הוא זה שמחליט למעשה כיצד לפעול, האם הוא נותן לעובד זה או אחר הטבה כלשהי וכדומה. מה שקורה לצערי בחברה וזאת אני רואה שנים רבות (וכמובן לא נוקטת שום עמדה) - העובדים הלוייאלים, אלה שנותנים את נשמתם ולא עושים חשבונות, נשארים מעבר לשעות, עובדים מהבית וכדומה- המנכ"ל לא מעריך, רואה את התנהלותם כמובנת מאליו וסליחה על הביטוי "דופק אותם". ומאידך, העובדים שלא מתאמצים, אלה ששניה אחת עם סיום שעות עבודתם - נופל להם העיפרון מהיד, אלה שמידי חודש דואגים למספר ימי מחלה מכובד ועוד דוגמאות רבות (אני מניחה שהבנתם למה הכוונה) הם אלה שמקבלים את כל ההטבות שיכולות לעלות על דעת המנכ"ל. התופעה אולי מוכרת, אך יחד עם זאת מאד מתסכלת ואני משערת שכל מילה מיותרת. לגבי: חשבתי ליזום שיחה עם המנכ"ל אך להיות מאד זהירה על מנת לא להגיע למצבים שיהיה קשה לצאת מהם. אני אוהבת את עבודתי אך מרגישה שנוצלתי וקשה לי לחזור לסדר היום. נכון לעכשיו אין לי כוונה לחפש מקום עבודה אחר (היו מעטים שמייד קפצו ואמרו שזה מה שאני צריכה לעשות). כיצד הייתם ממשיכים לעבוד? כיצד הייתם מעמידים את המנכ"ל במקומו? כיצד לגרום לו לדעת להעריך את עבודתי ונאמנותי? תודה רבה על כל עצה ולילה טוב.