הרגשתי טוב עד ששמעתי שיר

barhenhalliwell

New member
הרגשתי טוב עד ששמעתי שיר

שמתי איזה שיר ברקע, ופתאום הוא עשה לי פלאשבאק לכל השנה האחרונה.. המון תמונות עברו לי כמעט כמו בטרו קולינג . זה גורם לי לבכות, לבחילה ולכאב ראש ענקי. ואני לא מאמין שאני קיים.. איך שרדתי את הכל..למה שרדתי הכל.. עברתי כל כך הרבה.. וזה עושה לי רע. אני מסתכל על כל החפצים שסביבי בחדר המבולגן שלי.. והם עושים לי רע. מאחורי כל חפץ יש סיפור.. ועוד סיפור ועוד סיפור.. ואני בכלל לא מרגיש שיכות לחפצים האלו.. מבחינה רגשית. כאילו אני יושב באיזה חדר של מישהו אחר, אבל אני מודע לעובדה שזה כן החדר שלי, ומה שעובר עליי הוא די מוזר. אבל WTF סערת רגשות? ריאלטי צ'ק? זה מפחיד אותי. ואני חייב להוציא את הכל. לא יכול לשמור אותו בפנים.. ואני לא מצליח להירגע. אני מרגיש שאני רוצה להתפורר.. לא רוצה להמשיך להיאבק יותר, לחיות את החיים האלו שלי. מאבק אחרי מאבק וניצחון פה, והרבה אכזבה.. מהזה העולם הזה?? מה זה חיים האלו. אני לא רוצה יותר. אני לא רוצה יותר, אבל אני יודע שמחר יהיה יום חדש ואני ממש מקווה שאני לא ארגיש ככה כי זה באמת מפחיד אותי. אני יודע שאני אשאר ואמשיך.. אבל כרגע זה בחוסר רצון. הרגשתי טוב רוב הזמן, כנראה שזה בא לאזן את הכל... ואני כותב פה כדי לנסות שישמעו אותי.. כי אין אף אחד אחר כרגע.
 

barhenhalliwell

New member
מה לא..

הגשעתי למסקנה שאני צריך לעשות שיחה עם חברים קרובים.. ברגע שיהיה להם זמן זה יקרה :)
 

ToryMaster

New member
לא שאלתי מה לא

אני בטוחה שהרבה דברים לא קרו, זה לא עושה את זה פחות קשה, לא צריך כמות של דברים לא נעימים כדי שיהיה קשה, מספיק דבר אחד שלך לא נעים איתו. [אני בכל זאת מציעה שתנסה לספר כאן, לאנשים פה יש תובנות נהדרות]
 
למעלה