הרגשתי צורך לכתוב לכם...

[אחת שתדבר הרבה]

עאלק אורחים, זאת אני.. זה יצא לי מהכנוי

 

[מוטי פרנסיס]

הרגשתי צורך לכתוב לכם...

חברים יקרים ואהובים! דווקא בגלל שאני מרגיש ש"חומר מקומי" היא הרבה מעבר לתוכנית מוזיקה חדשה, הרגשתי צורך לכתוב לכם ביום הקשה הזה. מזה שנתיים שאנו כמדינה, ומשפחות החטופים בפרט, נמצאים במבוך חשוך ומעורפל לגביי גורל החיילים החטופים, אודי ואלדד. מאז החטיפה, בכל הזדמנות שהתאפשרה לי, הבעתי את דעתי בנוגע לנושא הכאוב הזה, דעה שאמרה נחרצות שכל מה שמסביב משמעותי וחשוב, אבל מתגמד לעומת העובדה שעל-פיה השלטון שלנו היה צריך לעבוד: חייב להחזיר את הבנים, ויהי מה. גם אם המחיר קשה וכואב.. אנחנו, את החיילים החטופים, חייבים להחזיר. כמו שהמדינה ידעה לגייס אותם לצבא, כך היא חייבת להחזיר אותם. זוהי חובתנו הבסיסית. הסאגה הנוראית הזאת השבת הבנים הביתה הגיעה היום לסופה. כולנו תיארנו לעצמנו שזו תהיה התוצאה, אך עמוק בתוכנו היו זיק קטן של תקווה. גם אותו זיק קטן התפוגג הבוקר הזה. הרבה מאוד דברים נאמרו סביב הנושא. "המחיר כבד מדי", "העסקה נותנת פתח לחטיפות נוספות", "יצאנו שוב מפסידים", "אנחנו מחזקים את חיזבאלה" ועוד ועוד... יכול להיות שזה נכון, אבל בשורה התחתונה, אנחנו אלה שמתמודדים עם המדינה שלנו ועם עצמנו. והלילה כשנלך לישון ונחשוב עם עצמנו, נהיה כואבים, עצובים, ממורמרים, אבל יודעים ובטוחים שאנחנו מוסריים, ומוסר, זה אחד הערכים החשובים ביותר אצלנו כבני אדם. נכון, יכול להיות שהנבלות בצד השני חוגגים ושמחים. אנחנו בניגוד אליהם,בטח שלא שמחים, אבל מה שבטוח - גאים. גאים במדינה שעושה הכל על מנת להשיב את בניה. וגם אני, עם כל הכאב והצער, דווקא היום, גאה להיות ישראלי. יהודי. יחד עם זאת, חייבים לומר מילים מחזקות למשפחות רגב וגולדווסר שהוכיחו לנו בשנתיים האחרונות מה הן דמויות מופת, בהתמודדות שאין כמותה, ידעו לעשות הכל ובצורה הנכונה ביותר על-מנת להשיב את בניהן. שנדע רק בשורות טובות. אודי גולדווסר ואלדד רגב-יהי זכרם ברוך.

 

[A m 0 s]

יהי זכרם ברוך../images/Emo16.gif

 

[אשה שמחלקת ממתקים]

יהי זכרם ברוך../images/Emo16.gif

יום ללא אנרגיה

 

[שורטת קירות]

יהיי זכרם ברוך!../images/Emo16.gif