הרגשת עצב, ריקנות ומה לא?

[meravsl]

הרגשת עצב, ריקנות ומה לא?

שלום לכולם, אתמול חזרנו מאילת היינו שם 4 ימים וכמובן חיכיתי לחופש הזה כמו אוויר לנשימה וחשבתי שאנקה את הראש ולא אחשוב על כלום אבל בדיוק ההפך קרה אולי בגלל שזו היתה חופשה של בטן גב ולא טיילנו וראינו מקומות כמו בטיול לחו"ל אז במקום לחזור עם כוחות מחודשים חזרתי מדוכאת ועצובה ובמצב יותר גרוע מאיך שנסעתי. גם מה שהיה לא נעים זב שבמלון שהיינו היו ילדים ומלא מהם והיה לי קשה עם זה אם היו ילדים קטנים פשוט הסתכלתי עליהם במבט של למה לי אין ילד כזה כרגע. היום ממש אין לי מצב רוח וחשבתי לקחת עוד יום חופש אבל חזרתי לעבודה וחשק לעבוד אין לי ואני שקועה בעצבות והדבר היעחיד שבא לי לעשות זה לבכות ואין לי חשק להיות חזקה וגיבורה ושום דבר. רק רציתי לשתף. מירב

 

[חלי אופטימית]

להסתכל קדימה

עברתי הפלה נדחית שהתגלתה בשבוע 15. זה קרה לפני 4 שבועות. השבוע הראשון היה מאוד קשה, השני כבר היה קצת פחות וכך הלאה. חזרתי לעבודה 5 ימים אחרי הגרידה. בהתחלה היה לי קשה להסתכל ולדבר עם אלו שבהריון, וגם היום זה עדיין צובט, אבל החיים ממשיכים ואנחנו שומרים על אופטימיות, והומור וזה עוזר. מה שהיה היה וצריך להמשיך ולהסתכל קדימה. הרבה נשים עוברות הפלה בעיקר בהריון ראשון, וצריך להמשיך את החיים. אני מציעה לך להעסיק את עצמך, למצוא תחביבים (אני התאהבתי בעבודה בגינה), לחדש / לשמור על קשר עם חברים ולחשוב קדימה. אני מסתכלת על זה ככה : הייתי בהריון, אין לי ולבן זוגי בעיות פריון, אנחנו לא צריכים הפריות ושנים של מאבק, ננסה שוב כשתהיו מוכנים לזה פיזית ונפשית (ולמען האמת, החלטנו שמה שיהיה יהיה ואנחנו לא משתמשים באמצעי מניעה), בינתיים נעשה דברים שלא יכולנו לעשות בגלל ההריון (למשל לשלב בנסיעה לחו"ל רכבות הרים, נסיעות ארוכות, הליכות רבות וכד´), אני אסיים פרוייקט שהתחלתי בעבודה ועוד. תתעודדי.

 

[meirav69]

עצבות

מירבי היי, אין מה לעשות, ההרגשה הזו לא תעבור כל כך מהר... גם אני בשנה שעברה נסעתי לאילת עם בן זוגי וילדתי מיד לאחר הטרגדיה האישית שלי, וכל תינוק כל בכי ששמעתי עשה לי צמרמורת, אולי זו ההתמודדות הטובה ביותר, לא יודעת... תהייה חזקה ותמשיכי הלאה, מירב

 

[יעל של אודי]

מירב מתוקה

אני מבינה שעוברים עלייך ימים קשים. אל תהיי גיבורה. את לא חייבת. מגיע לך לא להיות. תני לאחרים שיהיו גיבורים. ואם צריך עוד יום של חופש אז קחי אותו. אני לא חושבת שאפשר להכריח את עצמך להרגיש אחרת ממה שאת מרגישה ולכן זה לא יעיל להלחם בזה. אני מכירה כל כך את הקנאה הזאת על ילדים של אחרים. אני, כמוך מתמודדת עם זה יום יום וההתמודדות הגדולה עוד לפני. עוד שבועיים אני חוזרת לחופשה בארץ ויודעת שמחכה שם חברתי הטובה ביותר בחודש תשיעי, שההריון שלה המשיך בהצלחה (תודה לאל)כשאני נאלצתי להפסיק את שלי. לא דיברתי איתה מזה שלושה שבועות. לא יודעת איך להתמודד עם זה. אני כל כך פוחדת מהקנאה שאני מרגישה ומאיך שאני עלולה להגיב. הייתי רוצה לומר שאני לא אפגש איתה, אבל אני מכירה את עצמי ומאמינה שלא אוכל לעמוד בלא להיות לצידה בימים המאושרים של חייה. לא יודעת מה יהיה. זכרי שאנחנו פה תמיד. שולחת חיבוק חם ואוהב יעל