הרגשת ריקנות

נצאב

New member
הרגשת ריקנות

אני בחופשת לידה לאחר שילדתי עוברית בשבוע 34 ללא רוח חיים כמובן. בהתחלה היה קשה מאוד וגם עכשיו לא קל. יש לי כבר זמן מה הרגשת ריקנות. אני קמה בבוקר ללא מטרה. אם לא הייתי קמה אף אחד גם לא היה מרגיש. יש לי הרבה מה לעשות בחופשה, אבל הרבה פעמים אני מוצאת את עצמי יושבת מול הטלויזיה בהרגשת ריקנות כזאת. תאריך הלידה המשוער שהיה 11.7 עבר איך שהוא. לשמחתי לא יחסתי לזה חשיבות. את התור למרפאה הסב לידתי דחו לי לאוגוסט. זה היה צריך להיות ביום חמישי הקרוב. כדי לדבר עם מנהל מחלקת IVF עלי לחכות לחודש ספטמבר (רק אז יש לי תור). אני בלחץ לא בדיוק ברור לי למה. נמאס לי לשבת ולחכות. למה בדיוק אני מחכה? להריון הבא אולי? אבל איך הוא יבוא בקרוב אם הפגישה היא רק בספטמבר. מישהו יכול בכלל להבין מהכתוב מה בדיוק הבעיה איתי? הרגשות שלי לא ברורים לי בשבוע האחרון. מה זאת הרגשת הריקנות הזאת?
 

sivanori

New member
בטח שהיא שם.

את חייבת למלא את הזמן שלך !!!!! תמצאי חוג קרמיקה, חדר כושר, כל דבר שיתן לך סיבה לקום בבוקר. לכי להתנדב, תמצאי עבודה זמנית, הכל !!!! רק לא להיות תקועה לבד בבית. בטח שאני מבינה מה הבעיה שלך. את מרגישה ריקה. החיים שלך היו צריכים להיות עכשיו מלאים בילד והוא איננו. קבלי השתתפות
את חייבת להתחיל לעשות משהו פרודוקטיבי.
 
תחושות כל כך מוכרות

נצאב יקרה, אני רואה שאני מחלימה מהמילים שלך. היתה תקופה שלא רציתי לקום בבוקר, ישנתי שעות, ברחתי לתוך סרטים, ראיתי 4-5 סרטים ביום. כל מה שניתן לעשות כדי שאני לא אצטרך לחשוב על החיים המסריחים שלי ועל התינוקת שהרגתי. הריקנות שחשתי זה משהו שלא הרגשתי מעולם ואני מקווה שלא ארגיש שוב. מזל שהיתה לי עבודה שהכריחה אותי לקום ולעשות. (אני באיטליה לא זכאית לחופשת לידה...) יום אחרי תאריך הלידה המשוער שלך היה התאריך שלי. ביליתי את כל היום עם התינוקת שלי שאיבדתי. כל דבר שעשיתי באותו יום, עשיתי בשבילה. הכנתי לה אלבום שיכיל את כל סיפור חייה הקצר והשקעתי את כל מרצי בלתת לה משהו יפה כמו שמגיע לה. אני מרגישה שזה עשה לי טוב, להפרד ממנה דרך הנתינה. יום יבוא ואוכל להראות לילדים האחרים שלי את האלבום של אחותם הבכורה שלא הכירו. אני מרגישה שהצלחתי למלא מעט מהריקנות האיומה שהרגשתי. אני לא חושבת שיש דרך מסיומת לעשות את זה, אבל משהו צריך לעשות. לי עוזר לשנות דברים בבית או לצייר או להכין דברים. הישיבה האינסופית מול הטלויזיה מתישהו צריכה להסתיים. על פי המילים שלך אני מאמינה שאת מחפשת איך לצאת מהתחושה הכבדה הזו. זה בא עם החלטה שרק את יכולה להחליט כאשר תרגישי מוכנה ומחוזקת. יום אחד אומרים זהו! אני רוצה לקום! מחבקת המון ומבינה כלכך את הכאב שלך שולחת המון אנרגיה וחיזוקים יעל
 

נצאב

New member
רוצה לשכוח

לא רוצה לשקוע עמוק יותר בבוץ. רוצה לשכוח. להכין אלבום, לשתול עץ ודברים מהסוג הזה לא מתאימים לי כרגע. כי אני רוצה לשכוח וכל הדברים האלה יאלצו אותי להיזכר. לא רוצה לשקוע באבל, רוצה לקום רוצה לצאת מהבור העמוק שבו אני נמצאת. זה לא שאני אשכח באמת, אז לפחות רק לטשטש קצת את מה שעברתי. לנסות לא מזיק. ממשיכה לנסות לשכוח. האם זה אפשרי?
 

תמי ס

New member
כל כך מבינה אותך...

גם אני לא רוצה להכין אלבום ולא לנטוע עץ, אני גם לא רוצה לקבור את העוברית שעדיין זזה בתוכי, אני לא זקוקה לקבר על מנת לבכות אותה. אני יודעת שלא אוכל לשכוח לעולם, לא אותה, ולא את אחיה שחייו הופסקו לפני 8 חודשים. הכאב כל כך חי בי, גם מאז וכמובן גם מעכשיו, שני כאבים שמתערבבים זה בזה. אבל אני רוצה להמשיך הלאה, לאסוף כוחות ולהמשיך כי החיים ממשיכים ואני יודעת שעוד יהיה טוב. אני לא יודעת אם ארצה לנסות שוב והחלטתי גם לא לקחת החלטות כרגע, יש לי 2 פצעים פתוחים, שותתי דם, זה לא הזמן לקבל החלטות. כרגע אני מנסה רק לחשוב על זה שאני צריכה לעשות דברים למעני, רק למעני ולא למען אף אחד אחר, רק לאסוף את חיי ולבנות אותם מחדש. ואני יודעת שאצליח!
 
אני לא רוצה לשכוח

רק רוצה להמשיך. גם אילו רציתי לשכוח אני לא חושבת שזה אפשרי. אפשר להדחיק, אבל זה חוזר כמו בומרנג. אז אני בוחרת לזכור, אחרי ארבעה חודשים ארוכים וקשים של עבודה על עצמי עם עזרה מקצועית, אני לא רוצה לשכוח, רק רוצה להמשיך. זאת אני. אני בשום אופן לא מבקרת את הרצון שלכן. כפי שאנחנו כבר יודעות כל אחד חי את הטראומה האיומה הזאת בדרכו ואין נכון ולא נכון. יש רק מה אני מרגישה ומה כל אחת ואחד פה מרגיש/ה. לא מילים חכמות או מעודדות אבל כנות. ליל מנוחה לכולנו חיבוק אוהב ממני יעל
 

מירבא

New member
כואב ועצוב

אבל אני חושבת ש"הבעיה" איתך היא שאיבדת את התינוקת שלך.וכשמציאות כל כך קשה תופחת לנו בפרצוץ אנחנו כל כך מבולבלים שכל השאלות והתחושות שלנו מבולבלות אף הן. כל פעם מחדש כואב לי בלב לשמוע על עוד שותפה לפורום שצריכה לעבור את התהליך הקשה הזה. אבל גם את כמו אחרות טובות חזקות ומקסימות שנמצאות פה בבית הזה תמשיכי הלאה למרות הכאב העצום. שולחת לך חיבוק חם. מירב
 
למעלה