הרגת פעם דרקון - מתוקן

[Logan16]

הרגת פעם דרקון - מתוקן

הרגת פעם דרקון ? תודה מראש ל יולי GAMA "אז מה אתך הנרי ? " שאל אותי מרדוק שחיוך עולה על שפתיו ומבט מלא ניצוצות בעיניו הרגת אתה פעם דרקון ? הרגשת את ההתרגשות שעוברת בתוכך את החום שבקרבתו ואת הגוף המחוספס הזה ? "לא", השבתי זה המסע הראשון שלי להריגת דרקון . למרדוק זה לא היה הראשון וגם לא ה העשרים יש אגדות שמסופרות עליו מרעיפות שבחים ומחזקות את בטחונו העצמי: מבוגרי הכפר מספרים , כי פעם יצא מרדוק לבדו לחסל דרקון , כולם חשבו שהוא משוגע ואילו מרדוק, הוא צחק כרגיל והכניס את חרבו הדו ידית במאתחתו . בכפר בדרום היה דרקון צעיר ששרף את כל היבול , מרדוק רכב לאזור ולא הקשיב לכל המנסים לעצור בעדו . בדרך,ראה את גופותיהם של לוחמים שמזלם לא האיר להם פנים אבל זה לא הזיז לו הוא המשיך עד שראה את הדרקון מולו . מהיר כאייל התחמק מנחשולי האש העצומים כאשר חרבו מזיע בידו . 22 דקירות חסרות רחמים ב12 שעות רצופות של לחימה זה כל הנדרש להריגת דרקון . כשסיים את מלכתו הקטלנית הוא טעם את בשרו של הדרקון . יש אומרים שמרגע שטעמת טעם זה אתה לוחם אמיתי . מאז מעריצים אותו בכפר ושמו הולך אחריו, הוא היה המנהיג של קבוצתנו שיצאה לחסל את הדרקון שמערר את השקט כאן . "אני מכיר את אביך" אמר מרדוק "לוחם שבלוחמים אדם חזק גיבור אמיתי הוא לחם לצדי פעמים רבות" . "אני יודע השבתי בחיוך הוא סיפר לי את מסעותיו אין ספור פעמים" . מגובה ההרים למעלה ניתן היה לראות את כפרנו הקטן אך לא לשם היו מועדות פנינו אלה אל אדמת זוקון שם קשיש איבד ביתו לטובת בית חדש לאותו דרקון שכלום מכנים אותו ארור. אני, איני מבין מדוע הראי הוא בס´´ך הכל רוצה בית בדיוק כמו שאני רוצה. אבי הוא זה ששכנע אותי ללכת למסע "תראה אותך" הטיף לי :" אני בגילך כבר כבר שחטתי פלוגות של אורקים הרגתי יצורים מזוועים שאיני יודע את שמם אפילו". " ואתה, אתה רק ארנבות חותך ידייך לא היו מגואלות בדם ובן 15 אתה". "זו לא בקשה אתה הולך להרוג את את הדרקון הזה אתה תביא כבוד למשפחה שלך" ! לפני שחר הוא נתן לי תרמיל עם מעט צידה כדי שאצוד כמו לוחם אמיתי בדרכים. לאחר מכן העביר לי את חרבו האוהבה שהכין סבו , אותה אחת ששחטה אלפי יצורים. צא, הכריז תתחכך קצת בעולם תנשום אוויר ליד גיבורים תרגיש מה זאת הרפתקאה . יצאנו עם שחר 19 לוחמים ואני, כולם עברו המון בחיים שלהם ולכולם סיפורי גאווה שמהללים אותם יחד עם צלקות "גבורה " , חזקים מלאי שרירים ונשק צועדים ללא פחד. הצטרפו אלינו 5 שכירי חרב שאיפה שיש זהב תמיד תראה אותם . מספרים שבבטנו של הדרקון מצויים אוצרות של מאות מלכים שניסו לברוח אך לא הצליחו. שכירי החרב דיברו עם עצמם וכל הדרך רק חשבו על כמה זהב יש ואיך הוא מחולק ל20 אך איש מהלוחמים חוץ ממני אינו ידע לחשב זאת , הם לרוב לעגו לי וזרקו מבטים מתנשאים . "הוא עוד יהיה לוחם גדול" אמר מרדוק "אתם תראו הוא בא ממשפחה של לוחמים פראיים". אני באמת יהיה לוחם חשבתי , אחרי המסע הזה אני אצליח כמו שאבא רוצה זה רק נראה בהתחלה מסורבל אבל בטח אחרי זה הופך לחוויה אהיה לוחם נודע בכל תבל ... מחשבותי נקטעו "זה המקום" לחש מרדוק. כמאה רגל מאתנו השתרעה לה אדמה שרופה לחלוטין ושרידי הרס מקיפים אותה. "רק דרקון מסוגל לעשות כזה חורבן" אמר מרדוק ושלף את חרבו הדו ידית. התקדמנו בשקט, אבל כמה שקט כבר יכולים לעשות עשרים איש כאשר הולכים ביחד. הגענו לחורבות, ריח צחנה ובשר שרוף עלה מכל מקום אך לא היה כל סימן לדרקון עצמו. "אולי הוא ברח" הציעו האנשים . כפי הנראה אני לא היחדי שההרס הזה הפחיד אותו. כאשר הציעו שכירי החרב שנקים מערב לילה נשמע לפתע שקשוק כנפיים מרתיע וחזק מאין כמוהו ! כולםם ידעו מה בישר קול זה הדרקון ! אני לראשונה ראיתי אותו: הזה גודלו כגדול טירה מלכותית, עורו הירוק בוהק בחוזקה ונשמותיו עוצרת את נשימתך . הוא לא נראה מרוצה כנראה

 

[Logan16]

הרגת פעם דרקון- חלק ב

ידע מה רצוננו. זאת לא הפעם הראשנה שראה חבורת אנשים עם כל נשק , כולנו רצנו למחסה בחומת חורבה באזור. חום עלה וגבר מאחורי החומה ואנחנו היינו נואשים . "אנו נסתער" אמר מרדוק מרים את חרבו בעוצמה. " רגע" צעקתי , "בוא נחשוב על תוכנית לרגע" . "זו התוכנית הכי טובה" אמרה חמדנותם של שכירי החרב , "עכשיו הדרקון מפנה גבו, זה הזמן". הם יצאו מן המחסה ורצו אחוזי דיבוק הם נראו לי אמיצים ביותר באותו הזמן והחלטתי, ארוץ אתם. הרגשתי את כל גופי מנסה לעצור בעדי אך לא ויתרתי, וכמוהם רצתי למרות שהרגשתי שמשהו לא בסדר. ואז הבנתי, הדרקון אחל לסובב את ראשו לעברנו. הוא ציפה לנו וכערף עין נשף בחוזקה להבות אש בכל הצבעים , שכירי החרב נפלו ראשנים . נשרפים כלא היו, האחרים נאכלו ואיני יודע מתי מתו. כמו פחדן מוג לב רצתי בחזרה למחסה ועדיין הרגשתי את החום הצורב לידי , הסתובבתי וראיתי שגלמתי בוערת הורדתי אותה חשופה לדרקון כמו האחרים , ומייד קפצתי לעבר המחסה. שעה שלמה שמעתי צווחת ,צעקות מחרידות ואנחות כשמדי פעם אני מציץ ורואה כיצד נשחטים ועולים באש חברי למסע ,אותם גיבורים אמיצים נראו לי כעת טיפשים וחסרי תקווה . לפתע השתררה דממה בשטח אך הקולות עוד היו בראשי . "קום" ציוותי על עצמי, "תוכיח את עצמך כלוחם. כולם מתים בסוף!" הפנמתי . הדרקון היה עסוק במשהו בבטנו. התקרבתי באי רצון מוחלט והרגשתי את החום שמרדוק דיבר עליו, הוא צרב בגופי ועיניי. לפתע שמעתי קול . "אתה תחסל אותו" שמעתי וראיתי את מרדוק חבול ופצוע ,שותת דם, נאחז בחרבו שתקוע עמוק בבטן התחתונה של הדרקון . "תחסל את הבן זונה הזה" צעק לי . "ילד ,אני אשיח את דעתו ואתה טפס אל צווארו ותחתוך אותו זו הנקודה הרגישה שלו ". הוא נאנק מספר שניות והמשיך בדבריו : "תהרוג את השרץ הזה תחזור לכפר עשיר ותמשיך לחיות אך לא בדרך הלוחם היא לא שווה את זה". הרהרתי בדבריו לרגע והא צעק לי : "מוכן?" ובכוחו שנשאר שלף את החרב וצרח כמו משוגע. הדרקון נשף לעברו מבלי לחשוב אפילו ושרף אותו ללא כל קושי , רק גופו החרוך שהשחיר עכשיו נשאר אם החרב בידו המתמוססת . בזעם וכעס שלא היה בי עד אותו יום עליתי אל הדרקון שלא הרגיש בי על גופו, אך בחרבו של אבי הרגיש , וצווח כמטורף בליל ירח . בכפר מספרים עד היום ששמעו צעקה זו . הוא הניסה לנער אותי ממנו אך אני אחזתי בכוח שאף פעם לא היה לי , והגדלתי את הפצע לאורך כל צוארו. לחתוך אותו היה כמו לפשוט עור של ארנבת ענקית במיומנות מדהימה עשיתי זאת, עד שהגעתי לקשקש שבישר על תחילת הגב . לילה שלם נאבק בי הדרקון אך ללא סיכוי נפל לפני שחר ברעש גדול על הארץ ומת. חבשתי את כוויותי ופצעי נכנסתי לתוך בטנו החלולה , לקחתי את כל האוצר, הזהב והחפצים היקרים במקום שיחולק השלל לעשרים יחולק הוא לאחד . אבי צדק אכן השתפשפתי עם גיבורים, הרגשתי את עורם השרוף ,החרוך, ללא רוח חיים ואוויר אינו צלול אלא מלה ריקבון בהלה וריח שרפה . קשה היה לראות אותם שוכבים שם, קברתי את מי שנשאר ואת החלקים של מי שמצאתי . לקחתי אתי את השלל ואת חרבו מרדוק למזכרת . את בשרו של הדרקון לא טעמתי נתתי לנשרים שיהפכו הם ללוחמים . כשחזרתי לכפר הם ראו בי כגיבור ונתנו לי את מלאו הכבוד, . אפילו ניסו לשדך לי את כל בנות הכפר הפכתי לאדם עשיר וחזק בכפר, שלטתי בו בגלל "גבורתי" ועושרי . שום דבר לא היה שווה את מותם הטיפשי של 19 האבדות הללו . בני אהוב מרדוק שמע את הסיפור ורוצה הוא להיות כמוני, לצאת למסעות ארוכים, בארצות רחוקות ולצוד דרקונים ויצורים רשעים אחרים. הסברתי לו על דרכו של הלוחם אך הוא אינו מבין ואותה ומתקעש לצאת למסע הבא . אני אתן לו לצאת ולטייל ממעל לכפר. וכדי ולהבין בעצמו יהיה עליו להרוג את הדרקון שלו. End

 

[הייזל]

לוגן

אתה חייב פשוט חייב לעשות סדר בסיפורים שלך. לא מבינים מי מדבר, לא מבינים מתי מישהו מסיים לדבר. יש לך שגיאות כתיב שמבלבלות מאד את הסיפור. תפתח ספר כלשהו ותסתכל איך הם מדפיסים דיאלוגים, אתה לא עושה את זה וזה מאד מקשה על הכתיבה וחבל. יש לי תחושה שיש לך פוטנציאל אבל הקורא(במקרה הזה אני) פשוט הולך לאיבוד.

 

[Logan16]

אלוהים יעזור לי ,

אני כבר לא יודע מה לעשות לא מנזה כמה אני עובר על הסיפור עדיין יש בעיו הגהה ושגיאות כתיב אפילו נתתי לבן אדם אחר לעבור עליו "עוד חלום מתנפץ לו כדרכם של חלומות זו היא שגרת היום " לא זוכר מי אמר

 

[Boojie]

אני רוצה לתת לך דוגמה לתיקונים

שדרושים בסיפור הזה. דוגמה אחת לא תספיק, אבל אם תמשיך ותתאמן, תכתוב וגם תקרא, תשתפר. אני שמה פיסקת מקור ומייד אחריה פיסקה מתוקנת, ומדגישה תוספות שלי. מקור: ______________ "אז מה אתך הנרי ? " שאל אותי מרדוק שחיוך עולה על שפתיו ומבט מלא ניצוצות בעיניו הרגת אתה פעם דרקון ? הרגשת את ההתרגשות שעוברת בתוכך את החום שבקרבתו ואת הגוף המחוספס הזה ? "לא", השבתי זה המסע הראשון שלי להריגת דרקון . תיקון: ______________ "אז מה אתך הנרי?" שאל אותי מרדוק כשחיוך עולה על שפתיו ומבט מלא ניצוצות בעיניו. "הרגת פעם דרקון? הרגשת את ההתרגשות שעוברת בתוכך, את החום שבקרבתו ואת הגוף המחוספס הזה?" "לא", השבתי, "זה המסע הראשון שלי להריגת דרקון". מקור: _____________ למרדוק זה לא היה הראשון וגם לא ה העשרים יש אגדות שמסופרות עליו מרעיפות שבחים ומחזקות את בטחונו העצמי: מבוגרי הכפר מספרים , כי פעם יצא מרדוק לבדו לחסל דרקון , כולם חשבו שהוא משוגע ואילו מרדוק, הוא צחק כרגיל והכניס את חרבו הדו ידית במאתחתו . תיקון: ____________ למרדוק זה לא היה הראשון וגם לא העשרים. יש אגדות שמסופרות עליו המרעיפות שבחים ומחזקות את בטחונו העצמי. מבוגרי הכפר מספרים כי פעם יצא מרדוק לבדו לחסל דרקון. כולם חשבו שהוא משוגע ואילו מרדוק - הוא צחק כרגיל והכניס את חרבו הדו ידית לאמתחתו. וכן הלאה, וכן הלאה.