ice prince
New member
הרהורים בנאלים
פרץ של אנדרנלין מוזרק לתוך המוח בקורטוב של מוסיקת האוס אסתטית, מגביר את הקצב ואיתם מתגברים פעימות הלב ההרגשה המשכרת והמוכרת של ריצת הבוקר השחר הפציע וקרני השמש העדינות מגלות מחזה של אמת כואבת רחובותיה האפורים והקרים של רמת גן. זה הכי בולט בבוקר שאין אף אחד ברחוב הטיח מתקלף בפנים ובחוץ ורחוב ז'בוטינסקי נראה כמו בליין נבוב אחרי שעוברת לו השפעת האלכוהול והוא כבר בדרך הבייתה בלי בחורה ובלי מטרה למחר אך בכל זאת האנדרנלין גורם לי לחשוב בצורה פילוסופית כמעה על המציאות שמכריחה אותי להביט בה. ההאוס שבמיני דיסק מסתדר מצויין עם האנדרנלין מה שגורם להרגשת אופטימיות ושמחה זמנית חזקה כמו אקורד שיא בקונצרט אבל אני יודע שאחרי שהוא נגמר הכל חוזר למקומו ומסלולו...רק אם היה אפשר להרגיש הרגשה זו בכל רגע נתון ... הרגשה דומה שאינה מצריכה ריצת רצח על בסים הזויים ומלודיה נקייה ומרגשת אבל לא כאן זה מה שבטוח. סיימתי את ההקפה ונותרו עוד חמישים מטרים לספרינט הפינלה. יא אללה איזה כיף רוח הבוקר הקרירה מלטפת לי את הפנים ואני חותך אותה במהירות גבוהה כמעט כמו לעוף בא לי לבכות אבל לא מאושר אלא מעצבות מהולה בטיפות בודדות של אושר ...בקרוב זה יגמר אני יודע ...זהו זה נגמר 5 קילומטרים של אופטימיות ואושר אני מסתכל מסביב על רחוב ארלוזרוב והבניינים האפורים לוחשים לי זהו זה נגמר עכשיו אם בא לך להסתכל עלינו בבקשה זה כמו להסתכל במראה. כמו מלכת יופי שפג תוקפה עם השנים היא מביטה בראי והמציאות האכזרית משיבה בקור מתכתי- האמת כואבת!. אבל בכל זאת למה אנחנו בני האדם שניחנו בבינה בניגוד לכל היצורים על הכדור הזה למה אנחנו עושים הכי הרבה בעיות למה האגו של כל אחד מאיתנו גורם לנו להיות עיוורים ....שאלות באנליות האא...אבל מה עם תשובה לחכות לה?! או פשוט ללכת ללמוד מנהל עסקים לעשות כמה מיליונים ובסוף למות בלי לסבול את ההתמודדות עם שאלות כאלה אבל אז מבצבץ במוחי רעיון שאומר לי שאין אני יכול להמשיך עד שאני יבין כמה דברים מהותיים לאו דווקא לשאלה הנ"ל אלה פשוט כדי שאני יוכל להמשיך במסע הזה על הכדור הקטן הזה שאלוהים ברא לנו ככתה. נשמע שאני קצת מנוכר האא?!? בטח בטח שאני יהיה מנוכר למה?! כי פשוט לא נראה לי כל המצב המעורר רחמים פה על הכדור הזה לא מקבל את זה אבל מה הכי מצחיק שהביניינים האפורים ברחוב ארלוזרוב וז'בוטינסקי מלגלגים עליי שאני לא רוצה לקבל את זה והאמת היא לא צריך להיות כל כך חכם בשביל לדעת שהבני זונות צודקים.
פרץ של אנדרנלין מוזרק לתוך המוח בקורטוב של מוסיקת האוס אסתטית, מגביר את הקצב ואיתם מתגברים פעימות הלב ההרגשה המשכרת והמוכרת של ריצת הבוקר השחר הפציע וקרני השמש העדינות מגלות מחזה של אמת כואבת רחובותיה האפורים והקרים של רמת גן. זה הכי בולט בבוקר שאין אף אחד ברחוב הטיח מתקלף בפנים ובחוץ ורחוב ז'בוטינסקי נראה כמו בליין נבוב אחרי שעוברת לו השפעת האלכוהול והוא כבר בדרך הבייתה בלי בחורה ובלי מטרה למחר אך בכל זאת האנדרנלין גורם לי לחשוב בצורה פילוסופית כמעה על המציאות שמכריחה אותי להביט בה. ההאוס שבמיני דיסק מסתדר מצויין עם האנדרנלין מה שגורם להרגשת אופטימיות ושמחה זמנית חזקה כמו אקורד שיא בקונצרט אבל אני יודע שאחרי שהוא נגמר הכל חוזר למקומו ומסלולו...רק אם היה אפשר להרגיש הרגשה זו בכל רגע נתון ... הרגשה דומה שאינה מצריכה ריצת רצח על בסים הזויים ומלודיה נקייה ומרגשת אבל לא כאן זה מה שבטוח. סיימתי את ההקפה ונותרו עוד חמישים מטרים לספרינט הפינלה. יא אללה איזה כיף רוח הבוקר הקרירה מלטפת לי את הפנים ואני חותך אותה במהירות גבוהה כמעט כמו לעוף בא לי לבכות אבל לא מאושר אלא מעצבות מהולה בטיפות בודדות של אושר ...בקרוב זה יגמר אני יודע ...זהו זה נגמר 5 קילומטרים של אופטימיות ואושר אני מסתכל מסביב על רחוב ארלוזרוב והבניינים האפורים לוחשים לי זהו זה נגמר עכשיו אם בא לך להסתכל עלינו בבקשה זה כמו להסתכל במראה. כמו מלכת יופי שפג תוקפה עם השנים היא מביטה בראי והמציאות האכזרית משיבה בקור מתכתי- האמת כואבת!. אבל בכל זאת למה אנחנו בני האדם שניחנו בבינה בניגוד לכל היצורים על הכדור הזה למה אנחנו עושים הכי הרבה בעיות למה האגו של כל אחד מאיתנו גורם לנו להיות עיוורים ....שאלות באנליות האא...אבל מה עם תשובה לחכות לה?! או פשוט ללכת ללמוד מנהל עסקים לעשות כמה מיליונים ובסוף למות בלי לסבול את ההתמודדות עם שאלות כאלה אבל אז מבצבץ במוחי רעיון שאומר לי שאין אני יכול להמשיך עד שאני יבין כמה דברים מהותיים לאו דווקא לשאלה הנ"ל אלה פשוט כדי שאני יוכל להמשיך במסע הזה על הכדור הקטן הזה שאלוהים ברא לנו ככתה. נשמע שאני קצת מנוכר האא?!? בטח בטח שאני יהיה מנוכר למה?! כי פשוט לא נראה לי כל המצב המעורר רחמים פה על הכדור הזה לא מקבל את זה אבל מה הכי מצחיק שהביניינים האפורים ברחוב ארלוזרוב וז'בוטינסקי מלגלגים עליי שאני לא רוצה לקבל את זה והאמת היא לא צריך להיות כל כך חכם בשביל לדעת שהבני זונות צודקים.
באמת שאתה יכול ליהיות סופר! הכתיבה שלך נוגעת ומרתקת בו זמנית. אתה כותב הרבה? מיכל.