הרהורים בעקבות "רואים עולם" בטלביזיה
בעת שרותי הסדיר בצ.ה.ל. הופיע בבסיס בו שרתתי. מרצה. מאלה הנוהגים לפקוד את בסיסי צ.ה.ל כמתנדבים או כשירות מילואים. נושא ההרצאה: " הפריחה הכלכלית בגרמניה שלאחר המלחמה." האיש נטף מחמאות ל"עם הגרמני החרוץ" אשר לאחר חורבן ארצו הצליח לקומם את ההריסות. לפתח תעשיה. על החומר האנושי המוכשר והיעיל שמנהל את הכלכלה הפורחת. לסיום ההרצאה ביקש לדעת האם יש למישהו שאלות. הרימותי את ידי ושאלתי : להערכתו עד כמה עזרו לגרמנים מסע השוד של הנאצים ברחבי אירופה. הגזל של הרכוש, הכספים, חפצי ערך, זהב כסף ועוד. שוד, שהעם היהודי היה מקורבנותיו העיקריים, לבניית ה"כלכלה הפורחת הגרמנית" למזלו של המרצה, הוא כבר סיים את ההרצאה, הנהן בראשו להסכמה ובחצי פה, הודה שיש משהו בדברי. לימים כאשר למדתי ב"מכללה למינהל" נתקלתי באיש. מרצה לכלכלה. באחת ההרצאות על "הכלכלה העולמית" הזכיר את הגרמנים ואת השוד שערכו הנאצים באוצרות העם היהודי ועמים אחרים שנכבשו על ידם... לא שמעתי ממנו ולוא מילה "על חריצותו של העם הגרמני" כמובן, שלא זיהה אותי, כאותו חייל ששיבש לו את ההרצאה המקורית. למה ניזכרתי בסיפור ? ב"רואים עולם" הערב, בטלביזיה, בערוץ הראשון. נתלווה כתב הטלביזיה יעקב אחימאיר לעיתונאי נח קליגר, לטכס האזכרה למרד גיטו ווארשה, במלאת 65 שנים למרד. ליד המצבה עם שמות הנספים עמדה קבוצה של תיירים גרמניים. נח קליגר פנה אל אנשי הקבוצה ושאל אותם לתחושתם. הדוברים מיהרו להסביר למה הם עומדים במקום הזה, אך הגדיל לעשות אחד הדוברים, כאשר ציין את יום הולדתו בשנת 1953 , יום לאחר שהוקמה האנדרטה. רוצה לומר: "זה לא אני" נולדתי אחרי המאורעות הללו. מה שנכון נכון. עובדתית . אי אפשר לטעון כנגד הדור השני של מבצעי השואה. אבל, ככה בהרהור ראשון, שעלה בראשי, באותו הרגע, חשבתי לעצמי : אולי את החלב שהשקו אותך בילדותך, מימנו ממכירת שיני הזהב, שעקרו אבותיך מן היהודים שאת גוויותיהם הוציאו מתאי הגזים, לפני ששלחו אותן למשרפות...
בעת שרותי הסדיר בצ.ה.ל. הופיע בבסיס בו שרתתי. מרצה. מאלה הנוהגים לפקוד את בסיסי צ.ה.ל כמתנדבים או כשירות מילואים. נושא ההרצאה: " הפריחה הכלכלית בגרמניה שלאחר המלחמה." האיש נטף מחמאות ל"עם הגרמני החרוץ" אשר לאחר חורבן ארצו הצליח לקומם את ההריסות. לפתח תעשיה. על החומר האנושי המוכשר והיעיל שמנהל את הכלכלה הפורחת. לסיום ההרצאה ביקש לדעת האם יש למישהו שאלות. הרימותי את ידי ושאלתי : להערכתו עד כמה עזרו לגרמנים מסע השוד של הנאצים ברחבי אירופה. הגזל של הרכוש, הכספים, חפצי ערך, זהב כסף ועוד. שוד, שהעם היהודי היה מקורבנותיו העיקריים, לבניית ה"כלכלה הפורחת הגרמנית" למזלו של המרצה, הוא כבר סיים את ההרצאה, הנהן בראשו להסכמה ובחצי פה, הודה שיש משהו בדברי. לימים כאשר למדתי ב"מכללה למינהל" נתקלתי באיש. מרצה לכלכלה. באחת ההרצאות על "הכלכלה העולמית" הזכיר את הגרמנים ואת השוד שערכו הנאצים באוצרות העם היהודי ועמים אחרים שנכבשו על ידם... לא שמעתי ממנו ולוא מילה "על חריצותו של העם הגרמני" כמובן, שלא זיהה אותי, כאותו חייל ששיבש לו את ההרצאה המקורית. למה ניזכרתי בסיפור ? ב"רואים עולם" הערב, בטלביזיה, בערוץ הראשון. נתלווה כתב הטלביזיה יעקב אחימאיר לעיתונאי נח קליגר, לטכס האזכרה למרד גיטו ווארשה, במלאת 65 שנים למרד. ליד המצבה עם שמות הנספים עמדה קבוצה של תיירים גרמניים. נח קליגר פנה אל אנשי הקבוצה ושאל אותם לתחושתם. הדוברים מיהרו להסביר למה הם עומדים במקום הזה, אך הגדיל לעשות אחד הדוברים, כאשר ציין את יום הולדתו בשנת 1953 , יום לאחר שהוקמה האנדרטה. רוצה לומר: "זה לא אני" נולדתי אחרי המאורעות הללו. מה שנכון נכון. עובדתית . אי אפשר לטעון כנגד הדור השני של מבצעי השואה. אבל, ככה בהרהור ראשון, שעלה בראשי, באותו הרגע, חשבתי לעצמי : אולי את החלב שהשקו אותך בילדותך, מימנו ממכירת שיני הזהב, שעקרו אבותיך מן היהודים שאת גוויותיהם הוציאו מתאי הגזים, לפני ששלחו אותן למשרפות...