הרהורים בקשר למקצוע שלנו

[Junyor1]

הרהורים בקשר למקצוע שלנו

שלום לכן חברות הפורום ומרפאות בעיסוק נוספות, הייתי רוצה לשאול אתכן שאלה (שאולי תישמע אף כמו תלונה) אני מ"ב חדשה, לפני כחודשיים סיימתי את הלימודים. הייתי סטודנטית חרוצה ומשקיעה ואף סיימתי בממוצע גבוה. לאחר הכשרת ילדים אינטנסיבית החלטתי כי אני מעוניינת לעבוד לעת עתה בתחום התפתחות הילד. לפי השלב המקצועי בו אני עומדת אני מחפשת עבודה במקום תומך ומקדם כמו: קופ"ח, בי"ח.. אולם- מזה כחודשיים איני מוצאת עבודה בסגנון זה כלל וכלל! גם קופות חולים וגם בתי חולים מעדיפים מטפל בעל וותק של שנתיים/ שלוש. המצב הנוכחי מותיר לי לחפש עבודה בקליניקות פרטיות ובמכוני התפתחות אשר שם עלי לעמוד מול הורים, מטפלים נוספים ועוד, ולייצג את עצמי באופן עצמאי לחלוטין, דבר שאינו תואם לשלב המקצועי בו נמצאים בסיום הלימודים (ולא רק אני...). לא בקשתי להרוויח כסף, ולא בקשתי לעשות קפיצת דרך, רק בקשתי להגיע לשלב הבא לאחר לימודים ולמצות אותו, שלב- שלאחריו הדרך תהיה סלולה ופתוחה לפני. במקצועות אחרים (רפואה, משפטים ועוד) ישנו סטאז' בתשלום במשך כשנה שלאחריו בעל המקצוע חש יותר מחושל ומוכן לעבודה עצמאית. למה אצלנו המצב לא כזה? מה אתן ממליצות לי לעשות?

 

[כרמית פ]

ברוכה המשתלבת...../images/Emo39.gif

נסי להשאיר קורות חיים במספר מכונים להתפתחות, ומקביל צברי ניסיון במקומות שפחות מועדפים עליך. פעמים רבות קורה שמחפשים מחליפה לחופשת לידה ופונים קודם לאלו שהשאירו קורות חיים. אחרי כן הדלת פתוחה... אם יהיו מרוצים ממך יחזרו אליך כשמישהי תחליט להאריך את החופשה או כשיוסיפו חצי תקן. רבות משתלבות באופן זה. בהצלחה!

 

[נבג1]

אזור חיפוש עבודה

לא כתבת באיזה אזור את מחפשת אבל באזור הפריפריה כגון דרום הארץ מחפשים בנרות ומוכנים לקלוט גם בנות שסיימו את לימודיהן לאחרונה. בהצלחה

 

[אסתריקה11]

עוד משהו

מצאתי שהתחלה במוסדות חינוך קלה יותר. עובדים בצוות רב מקצועי, לפעמים אפילו עם עוד מרפאות בעיסוק (ואז מתכננים ובונים תוכניות יחד...), יש זמן לחשוב על מה שעושים (יש שנה של טיפולים ולא 9 התחייבויות..), וההדרכה יותר מסודרת וזמינה. חוצמזה גם העבודה היא מעט שונה, ומצאתי את זה כיתרון בשבילי. ההורים לא נמצאים בקשר ישיר וקבוע, ולכן לא מאיימים (כחדשה הרגשתי מאויימת מהורים...) וגם לא מצפים לקסמים ולהסברים מפורטים. העבודה בקבוצות גם היא יותר מסודרת, ופחות דורשת דיוק והבנה של מקור הבעיה. בכל מקרה כל ילד בקבוצה הוא קצת שונה... בדרך כלל יש מרפאות בעיסוק אחרות במסגרות דומות ואפשר להיעזר בחשיבה שלהן... (ולפעמים בחלקים מתוכניות שנבנו) ותוך כדי השנה הראשונה הכרתי את הילדים ויכלתי יותר להבין איך לעזור לכל אחד ספציפית בתוך הקבוצה שלו ומה להגיד להורים. זה נדמה שלא יודעים הרבה כשמסיימים את הלימודים, אבל תגלי שיש הרבה הורים שיודעים פחות, ותוכלי ממש לעזור להם עם ההסתכלות שלך. עוד משהו שיכול לעזור לביטחון ולנסיון- לחפש מילוי מקום שמתחיל אחרי תחילת השנה- ואז כבר הכינו את התוכניות ואת רק צריכה לעבוד כמו שתכננו, ויש לך מישהי שמכירה את הילדים טוב (כי היא אבחנה אותם) ולרוב תשמח לפרט ולהנחות אותך, כי היא רוצה שיעשו מה שהיא התכוונה לעשות, ותכלס- היא גם בחופש... בהצלחה.

 

[כרמית פ]

מה פירוש עבודה שדורשת פחות דיוק והבנה

של מקור הבעיה? אז במה מטפלים? אם תאמרי שבמשרד החינוך יש פחות לחץ להשיג תוצאות בזמן קצר, את צודקת. לגבי היתר, זכית. בהרבה במקומות אין הדרכה צמודה וקולגות לצפות בהן. דווקא בקופ"ח יש את הנ"ל ובנוסף הזדמנות לעבוד בקבוצות עם צוות רב מקצועי, להשתתף בישיבות, להציג תיאורי מקרה, לצאת לקורסים ועוד.

 

[אסתריקה11]

מטפלים בקבוצה של ילדים.

זה מה שמתאפשר עם השעות מול מספר הילדים. לדעתי זה לא רק אילוץ, אלא יש לזה גם ייתרונות לא קטנים, לילדים וגם למטפל. אחרי תהליך הערכה קצר ומיפוי הצרכים של כלל הילדים, מחלקים אותם לקבוצות ומתחילים לעבוד לקראת מטרות ברורות, לפי הקשיים בבית הספר בלבד. עובדים צמוד למורה אבל אין אפשרות ואין זמן לעזור לילד בתחומים נוספים - מה שנדרש בקופ"ח ובעבודה פרטנית. הדגש הוא על ההתקדמות של הילדים בתוך הקבוצה, כחלק ממנה. איזה תיווך יינתן לכל ילד נקבע במשך הזמן, בניגוד לטיפול הפרטני בו צריך לדעת מיד מה הגישה הנכונה לילד הספציפי. הכוונה שלי הייתה שעושים הערכה ממוקדת יותר בדרישות של הסביבה, ולכן התוצאות יותר ברורות ומובילות לטיפול, בהשוואה להערכה היותר מקיפה ומעמיקה שעושים בטיפול פרטני- שם גם יש חשיבות רבה לדיוק במטרות הטיפול ובתוכנית, והעמקה בדו"ח, בהתאם לילד הספציפי, סביבתו הטבעית ודרישותיה, וכמובן יכולתיו. צר לי שהובנתי בתחילה כלא מדייקת ומעמיקה...

 

[כרמית פ]

ובכל זאת?

למה לא לטפל התחומים חשובים לא פחות מתפקוד אקדמי, תחומים שחשובים לילד ולהורים? מה ההבדל בין ההערכה שבסופה מקבלים החלטה שטיפול פרטני יתן מענה טוב לצרכי הילד לבין ההערכה שתוביל לטיפול פרטני? את מציגה את חסרונות אילוצי העבודה במסגרות של משרד החינוך כיתרונות...

 

[abanibit]

לוקח זמן למצוא עבודה

קחי בחשבון שיכול לקחת זמן למצוא עבודה, וזה לא רק בריפוי בעיסוק. לי לקח חצי שנה ואני עדיין ממלאת מקום, אבל בדיוק איפה שרציתי ובשאיפה שזמני הופך לקבוע, או לפחות נותן לך תקופת נסיון ולמידה. בהצלחה.

 

[מרבע10]

באמת רעיון טוב

כדאי אולי להציע לאוניברסיטאות לשנות את מבנה ההכשרות- אולי לקצרם, ובסוף הלימודים לבנות שנה של סטאז, עבודה בתשלום ועל פי בחירה, אך עם הדרכה- מפגש קבוצתי שבועי או חודשי, והדרכה בשטח- כמו בהכשרות. מה אתן אומרות?

 

[עמי שפירא]

והרי לפי החוק החדש

כבר עתה נדרש נדרש (למרות שעדיין לא מיוסם) נדרש סטאג' וכן עמידה בבחינות.

 

[מרבע10]

נכון, רשום, אבל

למיטב הבנתי ההכשרות שעשיתי נחשבות לזה. אני לא מעיזה לצפות שממשרד החינוך יארגנו סטאז' מסודר, עם גישה למאגרי מידע באוניברסיטה והדרכה וכו'...

 

[מעיין148]

מסכימה מאוד

אני כבר המון זמן טוענת שזה אבסורד שאין סטאז... ורואה את העבודה שלי היום כסוג של סטאז. בנוסף יהיה בכך יתרון כי תהיה גישה למאגרי המידע באוניברסיטה שלאחר סיום התואר נסגרו כאילו לעולם לא היה PBT

 

[Junyor1]

תודה על התגובות ועוד שאלה

נהניתי והחכמתי ממה שהגבתן. אני גם בעד הרעיון של הסטאז' אבל כנראה שלא שואלים את דעתי..... בכל אופן התקבלתי לעבודה במכון להתפתחות הילד וברעד פנימי עצום אתחיל לעבוד שם. אני מרגישה שזאת ברירת המחדל היחידה שהיתה לי. בעניין אחר- האם יש למישהי חומר תיאורטי בנושא גמילה מטיטולים?/ אתר?/ ספר בנושא? תודה מראש.