פנטזיה ירוקה
New member
הרהורים כנגד זוגיות .
מה אתם אומרים? יכול להיות שזוגיות זה לא בשביל כולם? אני בן 23, ויצאתי עם דיי הרבה בחורות, והאמת. עם היד על הדופק, חלק אהבתי מאוד, אבל אם הייתי מאושר זה היה אושר של בורות, כי לא ידעתי איזה דברים מדהימים עוד מחכים לי. מבחורות סופר אינטיליגנטיות שאפשר לדבר איתן לילה שלם, לבחורות ביתיות, וכאלה שמדהים ללכת לרקוד איתן, שלא נדבר על אלה שפשוט אלוהי לשכב איתן, וגם כאן ישנן כל מיני סוגים ומינים, ואם כל אחת זה שונה. ואני חושב לעצמי, בשורה התחתונה? מה אנחנו מקבלים מזוגיות שלא נקבל מיזיזות? למה שלא יהיו לנו כמה מאהבים, ופשוט נהיה עם מי שמתחשק לנו? לא כל העולם מסודר בזוגות, ואם כן לא כל ההיסטוריה. מספיק להסתכל על התנ"ך ולקרוא על גברים מרובי נשים, ויש בלה דאק חברות מטריאכליות של נשים עם כמה גברים, חצי מהנישואין מסתיימים בגירושין, אהבה הופכת לשינאה? האם אנחנו חייבים לשלב בעלות ואהבה? אנשים זה דבר מורכב ומלא ניגודים, אתם באמת חושבים שאי שם נמצא מישהו שתהיו במאה אחוז מאושרים איתו? שגם יהאב את כל הדברים שאתם אוהבים יבין אותכם, ויענה על כל הפנטאזיות שמסתובבות בראש? אני ממש לא, אתם לא תקבלו את כל מה שאתם באמת רוצים, ואו שתבגדו מתישהו, או שתחשבו על זה ותהיו מתוסכלים, או שתיפרדו, הסבירות לאושר ואושר ניראת מאוד נמוכה במסלול הזה. אז למה אנחנו מתעקשים? יציבות? פחד להיות לבד? כשאהבה היא לא אקסקלוסיבית, אין ממש קינאה, אין רכושנות כלפי האדם, אין אחיזה, אתה יכול להשתנות השותף או השותפה יכולים להשתנות, האם זה כה רע שאם אדם אחד תרצה להקים משפחה, אם אחר תרצה לנהל שיחות נפש, ואם שלישי תרצה לטייל, להגשים פנטזיות מיניות נניח, או כל מאווי אחר? האם כשאתה אוהב מישהו אחד, אתה באמת מחפש את האושר שלו? או שאתה מנסה להרחיק אותו מגברים נשים אחרים המהווים איום על היחסים שלכם? מה אתם אומרים אנשים?
מה אתם אומרים? יכול להיות שזוגיות זה לא בשביל כולם? אני בן 23, ויצאתי עם דיי הרבה בחורות, והאמת. עם היד על הדופק, חלק אהבתי מאוד, אבל אם הייתי מאושר זה היה אושר של בורות, כי לא ידעתי איזה דברים מדהימים עוד מחכים לי. מבחורות סופר אינטיליגנטיות שאפשר לדבר איתן לילה שלם, לבחורות ביתיות, וכאלה שמדהים ללכת לרקוד איתן, שלא נדבר על אלה שפשוט אלוהי לשכב איתן, וגם כאן ישנן כל מיני סוגים ומינים, ואם כל אחת זה שונה. ואני חושב לעצמי, בשורה התחתונה? מה אנחנו מקבלים מזוגיות שלא נקבל מיזיזות? למה שלא יהיו לנו כמה מאהבים, ופשוט נהיה עם מי שמתחשק לנו? לא כל העולם מסודר בזוגות, ואם כן לא כל ההיסטוריה. מספיק להסתכל על התנ"ך ולקרוא על גברים מרובי נשים, ויש בלה דאק חברות מטריאכליות של נשים עם כמה גברים, חצי מהנישואין מסתיימים בגירושין, אהבה הופכת לשינאה? האם אנחנו חייבים לשלב בעלות ואהבה? אנשים זה דבר מורכב ומלא ניגודים, אתם באמת חושבים שאי שם נמצא מישהו שתהיו במאה אחוז מאושרים איתו? שגם יהאב את כל הדברים שאתם אוהבים יבין אותכם, ויענה על כל הפנטאזיות שמסתובבות בראש? אני ממש לא, אתם לא תקבלו את כל מה שאתם באמת רוצים, ואו שתבגדו מתישהו, או שתחשבו על זה ותהיו מתוסכלים, או שתיפרדו, הסבירות לאושר ואושר ניראת מאוד נמוכה במסלול הזה. אז למה אנחנו מתעקשים? יציבות? פחד להיות לבד? כשאהבה היא לא אקסקלוסיבית, אין ממש קינאה, אין רכושנות כלפי האדם, אין אחיזה, אתה יכול להשתנות השותף או השותפה יכולים להשתנות, האם זה כה רע שאם אדם אחד תרצה להקים משפחה, אם אחר תרצה לנהל שיחות נפש, ואם שלישי תרצה לטייל, להגשים פנטזיות מיניות נניח, או כל מאווי אחר? האם כשאתה אוהב מישהו אחד, אתה באמת מחפש את האושר שלו? או שאתה מנסה להרחיק אותו מגברים נשים אחרים המהווים איום על היחסים שלכם? מה אתם אומרים אנשים?
