נאמן למקורות
New member
הרהורים לחג == ירקרק......
נלקח מפורום שכן, מאת: ירקרק. מתאים לנאמר בפסוק: "כי האדם עץ השדה" (דברים כ, יט) בט"ו בשבט – בשמו המקורי: "ראש-השנה לאילנות", או בשמו ה´ארצישראלי´: "חג האילנות" – אנו נושאים את עינינו אל עולם הצומח, ולמדים ממנו על עצמנו ועל אורחות חיינו. מה מאפיין את הצומח לעומת הדומם? - תכונת הצמיחה והגידול. אילן חי ובריא, גדל תמיד. הוא מוסיף ענפים, מרבה עלים, שופע יותר פירות. נהוג למדוד את שנותיו של העץ לפי שכבות גזעו, שכן בכל שנה הוא מוסיף שכבה חדשה. זהו הצומח. לעומתו הדומם, כשמו כן הוא - נשאר במקום; מה שהיה הוא שיהיה. התכונה של "שמח בחלקו" היא נפלאה בכל הקשור לעולם החומר. ככל שאדם שמח יותר במה שיש לו ואינו לוטש עיניים לעוד כסף ולעוד נכסים – כן גדל אושרו, וזה גם העושר האמיתי ("איזהו עשיר? השמח בחלקו"). אך בכל הקשור לנכסים רוחניים – מעשים טובים, מידות טובות, ערכים חינוכיים – כאן תכונת "השמח בחלקו" היא תכונה גרועה מאוד. בעולם הרוח, העדר שביעות-רצון ושאפתנות מתמדת – הן התכונות הנכונות והראויות. אם לא-כן, קופא האדם על שמריו, אינו מתקדם, וממילא נסוג. העולם מתקדם ומתפתח מדור לדור בצעדי-ענק. כמעט אין תחום בחיינו שאינו מתרחב, מסתעף, מתעשר, מעמיק ומקבל פנים כה רבות ומגוונות, עד שלו קם היום לתחייה אדם מדורות-עברו... היה מביט בפליאה ובהשתאות בשינוי העצום שמתרחש בעולמנו בשנים האחרונות. כשמדברים על התקדמות והתפתחות, חשוב שאלה יהיו דומות לצמיחתו של אילן. ההתפתחות האמיתית היא על אותם שורשים ומתוך אותו גזע. אותו גזע, מוסיף ענפים ועלים, מרחיב את צמרתו, נותן יותר פירות. העץ אינו משנה את מהותו ואת תכונותיו הבסיסיות עם תחלופת הדורות, אלא מפתח ומרחיב אותן, וזו תפארתו האמיתית. הוגה-דיעות ישראלי אמר לפני שנים, באחת מהרצאותיו בהתרסה: "הרסנו את העולם הישן מתוך רצון לבנות עולם חדש, אבל לא השכלנו להבין שמחורבות יש פרנסה רק לארכיאולוגים". הוא צדק! גדיעת האילן אינה התקדמות ואינה התפתחות – היא גדיעה. קיצוץ בנטיעות הוא קיצוץ והרס ולא פריחה וצמיחה. כלל קבוע בעולמנו, שכל דבר בעל-ערך דורש השקעה. עשבים שוטים צומחים בלי טיפול וטיפוח, אבל חיטה ושעורה ושאר ירקות שעולים על שולחנו של אדם – אלה דורשים זריעה, השקיה, דישון, ניכוש וכדומה. אם דברי מאכל כך, ערכים-חינוכיים, מורשת ומסורת על אחת כמה וכמה. פעם, בימים עברו, ידעו כל אב ואם, שהאחריות לחינוך ילדיהם מוטלת עליהם ורק עליהם. ההורים עצמם חינכו את ילדיהם, או שכרו להם מורים ומחנכים והשגיחו עליהם. לא היו בתי-ספר, ולא היה על מי להטיל את האחריות. כיום שונים פני הדברים. עכשיו יש את מי להאשים – ההורים טוענים שבית-הספר אחראי לחינוך הילדים, ואילו בית-הספר משיב, שהחינוך מתחיל בבית. אך מרוב ´שותפים´ לא רואים את החינוך!... העולם צומח, מתפתח ומתקדם מדור לדור, לנו הזכות להיות שותפים לצמיחה וללבלוב, לצמוח ולפרוח ולהניב פרי-הילולים. בשביל כל זה צריך להשקיע! ירקרק (דעה אישית בסיוע חברים)
נלקח מפורום שכן, מאת: ירקרק. מתאים לנאמר בפסוק: "כי האדם עץ השדה" (דברים כ, יט) בט"ו בשבט – בשמו המקורי: "ראש-השנה לאילנות", או בשמו ה´ארצישראלי´: "חג האילנות" – אנו נושאים את עינינו אל עולם הצומח, ולמדים ממנו על עצמנו ועל אורחות חיינו. מה מאפיין את הצומח לעומת הדומם? - תכונת הצמיחה והגידול. אילן חי ובריא, גדל תמיד. הוא מוסיף ענפים, מרבה עלים, שופע יותר פירות. נהוג למדוד את שנותיו של העץ לפי שכבות גזעו, שכן בכל שנה הוא מוסיף שכבה חדשה. זהו הצומח. לעומתו הדומם, כשמו כן הוא - נשאר במקום; מה שהיה הוא שיהיה. התכונה של "שמח בחלקו" היא נפלאה בכל הקשור לעולם החומר. ככל שאדם שמח יותר במה שיש לו ואינו לוטש עיניים לעוד כסף ולעוד נכסים – כן גדל אושרו, וזה גם העושר האמיתי ("איזהו עשיר? השמח בחלקו"). אך בכל הקשור לנכסים רוחניים – מעשים טובים, מידות טובות, ערכים חינוכיים – כאן תכונת "השמח בחלקו" היא תכונה גרועה מאוד. בעולם הרוח, העדר שביעות-רצון ושאפתנות מתמדת – הן התכונות הנכונות והראויות. אם לא-כן, קופא האדם על שמריו, אינו מתקדם, וממילא נסוג. העולם מתקדם ומתפתח מדור לדור בצעדי-ענק. כמעט אין תחום בחיינו שאינו מתרחב, מסתעף, מתעשר, מעמיק ומקבל פנים כה רבות ומגוונות, עד שלו קם היום לתחייה אדם מדורות-עברו... היה מביט בפליאה ובהשתאות בשינוי העצום שמתרחש בעולמנו בשנים האחרונות. כשמדברים על התקדמות והתפתחות, חשוב שאלה יהיו דומות לצמיחתו של אילן. ההתפתחות האמיתית היא על אותם שורשים ומתוך אותו גזע. אותו גזע, מוסיף ענפים ועלים, מרחיב את צמרתו, נותן יותר פירות. העץ אינו משנה את מהותו ואת תכונותיו הבסיסיות עם תחלופת הדורות, אלא מפתח ומרחיב אותן, וזו תפארתו האמיתית. הוגה-דיעות ישראלי אמר לפני שנים, באחת מהרצאותיו בהתרסה: "הרסנו את העולם הישן מתוך רצון לבנות עולם חדש, אבל לא השכלנו להבין שמחורבות יש פרנסה רק לארכיאולוגים". הוא צדק! גדיעת האילן אינה התקדמות ואינה התפתחות – היא גדיעה. קיצוץ בנטיעות הוא קיצוץ והרס ולא פריחה וצמיחה. כלל קבוע בעולמנו, שכל דבר בעל-ערך דורש השקעה. עשבים שוטים צומחים בלי טיפול וטיפוח, אבל חיטה ושעורה ושאר ירקות שעולים על שולחנו של אדם – אלה דורשים זריעה, השקיה, דישון, ניכוש וכדומה. אם דברי מאכל כך, ערכים-חינוכיים, מורשת ומסורת על אחת כמה וכמה. פעם, בימים עברו, ידעו כל אב ואם, שהאחריות לחינוך ילדיהם מוטלת עליהם ורק עליהם. ההורים עצמם חינכו את ילדיהם, או שכרו להם מורים ומחנכים והשגיחו עליהם. לא היו בתי-ספר, ולא היה על מי להטיל את האחריות. כיום שונים פני הדברים. עכשיו יש את מי להאשים – ההורים טוענים שבית-הספר אחראי לחינוך הילדים, ואילו בית-הספר משיב, שהחינוך מתחיל בבית. אך מרוב ´שותפים´ לא רואים את החינוך!... העולם צומח, מתפתח ומתקדם מדור לדור, לנו הזכות להיות שותפים לצמיחה וללבלוב, לצמוח ולפרוח ולהניב פרי-הילולים. בשביל כל זה צריך להשקיע! ירקרק (דעה אישית בסיוע חברים)